לאחר שהצליחה להוזיל את מחירי המוצרים בסופרמרקט המקומי, עוררה את חיי התרבות בקצרין והבטיחה להילחם במחיר הדלק ואגרת הטלוויזיה קהילת "רוח צפונית" התפרקה. הקהילה השיתופית, שהוקמה בשנה שעברה בקצרין על ידי 11 אנשי חינוך, רובם הורים צעירים, ביקשה להביא שינוי חברתי, תרבותי וחינוכי. בחודשים האחרונים, הבינו חברי הקבוצה בזה אחר זה כי הם נלחמים בעצמם. חלקם עזבו את קצרין, ואילו גרעין החברים שנותר לא הצליח לתפקד לבדו. התשוקה של חבריה להוביל ולהשפיע התחלפה בייאוש.
"יהיה קשה מאוד לאחד את כולם לפגישה", מקדים ואומר איתי לויטס, מחנך בן 31, לפני השיחה עם חברי הקהילה. "הכול התפרק מזמן. כל אחד בחיים שלו. כנראה שהיינו חולמים צעירים ונאיביים, שרצו לשנות את המציאות המורכבת בפריפריה, בעיקר בקצרין".
הקהילה צמחה מתוך קבוצה של סטודנטים להוראה ממכללת אוהלו, שפעלו במסגרת מלגת לימודים והכינו תכניות חינוך עבור תושבי העיר. נישאים על גלי המחאה החברתית של הקיץ שעבר, יזמו חברי הקהילה מאבקים בזירה המקומית. לאחר שזקפו לזכותם הוזלה של מחירי המוצרים בסניף שופרסל ביישוב, הם החלו לצבור כוח, הצליחו להוציא את תושבי המועצה להיאבק על זכויותיהם, וקיימו ערבי תרבות ובידור.
בימי המחאה של קיץ 2011, הצליחו חברי הקבוצה לקיים מפגן מחאה גדול בפארק קצרין, שבו השתתפו מאות תושבים. בנוסף, יזמו חברי הקבוצה במה פתוחה לאמנים מקומיים -נערכו שמונה מפגשים בפאב המקומי שבהם הופיעו זמרים וסטנדאפיסטים. המקום היה מלא בבני נוער ומבוגרים. בסופו של דבר גם המועצה המקומית התייצבה מאחוריהם. אלא שאז, רגע לפני שהם מותירים חותם משמעותי בדברי ימי רמת הגולן, משהו נסדק.
"קשה להסביר מה בדיוק קרה", מספר לויטס בפנים חתומות, לאחר שכמה מחברי הקהילה התכנסו לבסוף לפגישה בסלון ביתו. "הכול קרס כמו מגדל קלפים. היו לא מעט בעיות שהחריבו את החזון שלנו". בין הקשיים הם מונים את החברים שעזבו, את טרדות הפרנסה ואת היעדר התקציבים.
הצלע המרכזית בקהילה, רעיה בן נעים, בת 28, החליטה לעזוב את קצרין ולעבור להתגורר ביישוב קדמת צבי. "למרות שעזבתי את קצרין המשכתי לעבוד כמחנכת בכיתת עולים", מסבירה בן נעים. "בין כל המטלות הרגשתי רחוקה מהעשייה החברתית שאפפה אותנו. המכנה המשותף של כולנו הלך והתפורר - בייחוד ברגע שחשנו כישלון לאחר מאבק עיקש שניהלנו נגד שופרסל. כל המאמצים שהשקענו ירדו לטמיון".
חברי הקבוצה מספרים שתושבי היישוב מיאנו לקחת חלק בפעילות החברתית, מה שהותיר אותם לבד מול כולם. "זה היה מאוד קשה להוציא את תושבי קצרין מהבתים", אומר לויטס. "כולם רגילים לאותה שגרה חיים מנומנמת של היישוב". הם סבורים גם כי אם הם היו מצליחים למנות רכז פעילות שיפעל בשכר מטעם המועצה המקומית קצרין, הם לא היו מתפרקים כל כך מהר. "אני בטוחה שאם היו דואגים למנות לנו רכז פעילות לא היינו מתפרקים. היה חסר לנו גורם שיוכל לתפעל את כל הפעילות שלנו יחד". מסבירה בן נעים. "לתאם פגישות לגייס תרומות ועוד שאר פרויקטים. נותרנו לבד במערכה".
ואולם הגורם המכריע, שתרם יותר מכל לייאוש ולתסכול בקרב הקהילה הגיע דווקא בעקבות המאבק הראשון והמוצלח להוזלת המחירים. "שופרסל דיל חזרו לסורם לאחר זמן קצר", מספר לויטס. "הבנו שיש לנו כוח ביד ובאותה נשימה גם הבנו שלא משנה כמה נלחם, בסוף הכול יחזור לקדמותו. הייאוש גבר עלינו".
"ממשלת ישראל כיסחה אותנו"
מדבריהם של חברי "רוח צפונית" עולה התחושה שהמלחמה ביוקר המחייה היא מלחמה בלתי אפשרית לנוכח מדיניות הממשלה. "ניסנו לבנות מהלכים, ובמקביל המדינות הכלכלית של ממשלת ישראל רק הערימה קשיים", אומר לויטס.
"הגענו עם חלומות גדולים מדי", מוסיפה דנה עטיה, עובדת סוציאלית בת 36, ומציינת שגם הייאוש מיהר להגיע - אולי מוקדם מדי. לדבריה, היא איבדה את האמון בממשלת ישראל עם ההכרזה האחרונה על העלאת המסים. "הייתה לנו מוטיבציה ענקית, אך ממשלת ישראל כיסחה אותנו. זה לא אפשרי להילחם במחירי הדלק או באגרת הטלוויזיה בזמן שהממשלה מנותקת לחלוטין מאזרחיה. הרגשנו שצוחקים עלינו ולא מתייחסים אלינו כראוי".
למרות הניסיון המר, חברי הקבוצה שומרים על שביב של תקווה. "אנחנו מקווים שיום אחד יגיע ונוכל לחזור ולשתף פעולה יחד עם תושבי המועצה", אומר לויטס. "השארנו טעם טוב. תמיד נוכל לחזור אל הדרך הארוכה שעשינו, זה לא יהיה קל, אבל אולי שווה לנסות".
"בוחרים את המשך דרכם באופן אינדיבידואלי"
ממועצת קצרין נמסר בתגובה: "אגף החינוך והחברה של המועצה המקומית קצרין ביחד עם אגף צעירים של הסוכנות
היהודית, בשיתוף נשיא מכללת אוהלו ובתמיכה מלאה של הממונה על פיתוח מקצועי במשרד החינוך הובילו תכנית של ארבע שנים של טיפוח מנהיגות חינוכית צעירה בקרב
סטודנטים להוראה במכללת אוהלו על מנת לשלבם בקהילת המחנכים בקצרין ולהביא להצערת חדרי המורים במוסדות החינוך ביישוב. שמה של התכנית 'קהילה חינוכית בוחרים מחר'.
"בשל התכנית הסטודנטים קיבלו מלגות, סיוע בדיור ושובצו במוסדות החינוך תוך שעבודה זו נחשבת להם הן כעבודה מעשית בשכר לצורך לימודיהם והן כצבירת ותק במשרד החינוך. בנוסף, בשנים בהן פעלה התכנית מונה ומומן רכז בשכר, תחילה חיצוני ולאחר מכן מתוך הסטודנטים עצמם, שבינתיים גם הפכו פעילים באגף הצעירים בקצרין, בין היתר גם בנושא המחאה החברתית סביבה התאגדו ובחרו את השם קהילת רוח צפונית ואת מטרותיה. כיום, לאחר שהתכנית הסתיימה, מטבע הדברים חברי הקהילה בוחרים את המשך דרכם באופן אינדיבידואלי ויש שהעתיקו מקום מגורים מחוץ לקצרין או בחרו לעסוק במקצוע אחר".
לפנייה לכתב קובי דוד:
davidkobi@walla.co.il
לקריאה נוספת:
המחאה החברתית מכה גלים בקצרין: "נביא את השינוי"