פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ממשלת ישראל הפקירה את דגן בידיים זרות

      מאיר דגן לא עמד בקריטריונים להשתלת כבד בישראל ונאלץ לעבור את ההליך בבלארוס. אודי שמחוני מאמין כי מדינת ישראל היתה צריכה לדאוג לכך שראש המוסד לשעבר מטופל בגבולותיה

      אמצעי התקשורת אשר דווחו לנו כולם על כך שמאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, עבר לאחרונה ניתוח השתלת כבד מסובך בבלארוס, לא טרחו להסביר למה דווקא שם - מדוע, מכל מרכזי הרפואה המתקדמים הקיימים בעולם, בחר דגן דווקא בבלארוס? משרד החוץ, באתרו הרשמי, מספק מידע על השרותים הרפואיים בבלארוס. מהמידע עולה בבירור שאם נפלה עליך משמיים מחלה קשה, לא זה המקום בו היית רוצה להיות מטופל.

      אפשר, שמבלי ששמענו על כך, פותחה בבלארוס יכולת רפואית מדהימה של ניתוחי השתלת כבד, ודגן, עם הידע המודיעיני הרחב שלו, זיהה זאת הרבה לפני כולם. האפשרות השנייה היא שיש כאן מחדל לאומי בהפקרתו של ראש המוסד לשעבר בידי ידיים זרות, מטעמים ביוקרטיים שונים. ידיים זרות, אולי עם הרבה רצון טוב – אך עם ידע מקצועי הנמוך בכמה רמות מהקיים בישראל.

      מר דגן הלך לבצע את ההשתלה בבלארוס, לא כי רצה, אלא, ככל הנראה, מאחר ולא היתה לו ברירה אחרת. לא חשובה הסיבה לכך - למקום הזה אסור היה שיגיע. במבחן התוצאה זה נראה רע, וזה מבלי שדיברנו עדיין על ההיבט הביטחוני של האירוע.

      ממשלת ישראל היתה צריכה לקחת אחריות

      הייתי מצפה שממשלת ישראל והגופים הרוולנטים במשרד הבריאות יקחו אחריות מלאה על האירוע, בבחינת "עד היום אתה שמרת עלינו – ומהיום אנחנו נשמור עליך". ישראל היא אימפריה של רפואה מתקדמת; מכל העולם באים לכאן, גם ללמוד וגם לעבור טיפולים מורכבים מכל הסוגים, כולל השתלות. "תיירות רפואית", קוראים לזה. כל מי שביקר לאחרונה באחד מבתי החולים כבר מכיר את התופעה המקוממת הזאת.

      מאיר דגן עבר ניתוח להשתלת כבד בבלארוס (דניאל בוק)
      "מדוע לא עמדה המדינה לימינו של דגן בשעות כאלה?". מאיר דגן (צילום: דניאל בוק)

      אז איך, בסופו של דבר, מוצא את עצמו מאיר דגן בבלארוס? מילא, אם בארץ לא היה את הניסיון והידע או את המיכשור המתאים, ודגן והיה מבצע את ההליך באחד ממרכזי הרפואה המתקדמים - דיינו. אבל מכל מרכזי הרפואה בעולם, מגיע דגן, הוא ומשפחתו, בשעותיו הקשות ביותר, דווקא לבלארוס? האם ככה דואגת מדינת ישראל לאותם אנשים בודדים שתרומותם לבטחוננו היום-יומי לא תסולא בפז?

      ייתכן ויש סיבות טובות אחרות לכך שזאת התוצאה האומללה של האירוע. ויש על כך כעת פרסומים שונים. אך התשובה העיקרית חסרה – מדוע לא עמדה המדינה לימינו של דגן בשעות כאלה? טחנות הביורקרטיה הנודעות שלנו טחנו לפירורים גם את האיש המיוחד הזה.

      כולנו מאחלים למאיר דגן רפואה שלמה ובריאות, ושישוב להוסיף צבע וביטחון לשגרת חיינו כאן. אבל יותר מכך, חשוב שילמד הלקח לעתיד. לא היינו רוצים להיות מדינה שמפקירה את אלה להם אנו חייבים כל כך הרבה.

      הכותב הוא תא"ל במיל', מפקד אוגדה 720, ששימש גם כנציג משרד הביטחון בסינגפור