מאות מבקשי מקלט ומסתננים מאפריקה, השוהים במתקן סהרונים בקציעות שבדרום הארץ, שבתו רעב בשבוע שעבר. השביתה החלה עם כניסת מבקשי מקלט חדשים, שהבינו כי לא ישוחררו מבית הסוהר במשך שלוש שנים, על פי התיקון לחוק למניעת הסתננות שחל מחודש יוני השנה.
מתקן סהרונים הוא המתקן הרשמי הראשון אליו מגיעים מבקשי מקלט מיד לאחר חציית גבול ישראל-מצרים. השביתה במתקן, שבו שוהים כ-1,700 מבקשי מקלט, החלה ביום שני שעבר באגף הנשים, בעת שהגיעו למתקן כמה נשים מאריתריאה. לאחר שיחות שערכו עם כלואים במקום, הן הבינו כי לא ישוחררו ממעצר ופתחו בשביתת רעב. במהלך השבוע שחלף הצטרפו לשובתות מאות מבקשי מקלט נוספים. הם החזירו את הארוחות שהוגשו להם גם כן, ועל פי ההערכות, כאלף מבקשי מקלט השתתפו בשביתה. כל השובתים המשיכו לשתות ולא נזקקו לטיפול רפואי. אתמול, לאחר שיחות שערכו חלק מהשובתים עם גורמים בשירות בתי הסוהר, האחראי על הפעלת המתקן, החליטו מבקשי המקלט להפסיק את השביתה ולשוב לאכול.
אין מדובר בפעם הראשונה שבה מבקשי מקלט שובתים רעב. בחודש יוני, עם תחילת גירוש אזרחי דרום סודן מישראל, שישה מבקשי מקלט פתחו בשביתת רעב בכלא גבעון, בזמן שהמתינו לגירושם. חברי הקבוצה הועברו לבידוד וסמוך למועד הגירוש הם שבו לאכול. יש לציין כי על פי הגדרות שב"ס שביתת רעב כוללת החזרה של שש ארוחות ומעלה. על כן, מבחינת שירות בתי הסוהר לא מדובר בשביתת רעב אלא כאקט מחאה.
"כ-400 איש החזירו בין ארוחה אחת לבין חמש ארוחות, על כן מדובר באקט מחאתי מוכר בקרב אסירים. לאחר הידברות שנערכה עמם אתמול שבו כל האסירים לאכול", נמסר משב"ס. בארגון רופאים לזכויות אדם, שאנשיו מלווים את שובתי הרעב, קראו לשירות בתי הסוהר לבדוק את נסיבות השביתה. "על שב"ס לשמור על בריאותם ורווחתם של מבקשי המקלט הכלואים בסהרונים", אמר דורון המרמן-שולדינר, ממחלקת כלואים בארגון.
"אנשים במתקן מדוכאים, איימו עליהם"
תדרוס, פעיל בקהילת האריתראים שהסתננו לישראל, שוחח עם אחד מחבריו הכלוא במתקן, ואמר כי "הוא סיפר שאנשים מדוכאים מאוד מהמצב, מה שהוביל רבים לקחת חלק בשביתה. הוא טען כי איימו עליהם שאם לא ישובו לאכול יהיה להם רע יותר מאשר במדינה ממנה באו". לדברי תדרוס, "החבר שלי סיפר שאנשים בוכים ומתקשים להתמודד עם המציאות בכלא. אנשים חוששים מאוד ממה שיקרה להם, לכן הם החליטו לחזור לאכול אתמול".
במוקד לסיוע לעובדים זרים אמרו כי "נראה שהכליאה הממושכת, התנאים הקשים והיעדר התקווה עלולים להביא אנשים למצבים קיצוניים". לדבריהם, "שביתת רעב היא ביטוי אחרון של מצוקה וחוסר אונים, ומצער שהמדינה מביאה אנשים שכל רצונם למצוא מקלט, למצב כה נואש". בארגון אמנסטי ישראל תקפו את החוק למניעת הסתננות, ואמרו כי "החוק מהווה הפרה של הסטנדרטים הבינלאומיים ובגידה במחויבויותיה של ישראל לזכויות אדם".
