"לפני הרבה שנים בקיסרות אחת, השיגה אמנות הגיאוגרפיה דרגת דיוק שכזאת עד שמפת חבל ארץ אחת השתרעה על פני עיר שלמה ומפת הקיסרות כולה על פני חבל ארץ", כתב חורחה לואיס בורחס בפרגמנט המצוטט לרוב, "על הדיוק במדע". קשה שלא להתרשם מהחוש הפואטי של בורחס, אך הרעיון עצמו - מפה בקנה מידה אחד לאחד עם העולם, כבר לא צריך להפתיע אותנו. בעידן שבו המסלול המחבר בין כל שתי נקודות על הגלובוס נגיש לנו בכמה נגיעות על מסך האייפון, הפך הרעיון הסוריאלסטי של בורחס לעוד משהו שיש בשבילו אפליקציה.
מיפוי העולם התגבש בשנים האחרונות לפרויקט עתיר משאבים העומד במרכז עיסוקן של כמה מחברות הטכנולוגיה העשירות והגדולות ביותר. ידע שעד לא מזמן הגיע בעיקר בצורה של דפים מקומטים במגירת הכפפות ברכב, הוא כעת מושא למאבק שמגלגל הון עתק - והעניינים רק מתחילים להתחמם. בחודש שעבר הכריזה אפל כי בגרסה החדשה של מערכת ההפעלה שלה תוחלף מערכת המפות של גוגל, בה השתמשו עד היום, במפות התלת-מימדיות שהותוו בטכנולוגיית צילום אווירי חדשה שפיתחה החברה. וביחד עם ההכרזה של אמזון כי הטאבלט החדש "קינדל פייר" יצויד במפות ייחודיות מבית היוצר של נוקיה, אפשר לומר בבטחה כי מפות הן עסק אופנתי.
מה כבר נשאר למפות?
"כאשר אני מספר לאנשים במסיבות קוקטייל שאני עוסק בשרטוט מפות", מספר הקרטגורף דיוויד היימן, "בדרך כלל שואלים אותי - מה עוד נשאר למפות?" ואכן, גם כאשר רכשה גוגל את מנגנון המפות המתוחכם מחברת הסטרטאפ KeyHole והשיקה אותו בשנת-2005 תחת השם Google Maps, נדמה היה שלא נשאר הרבה מקום לחדשנות. אחרי הכל, העולם כולו מופה זה מכבר. מעבר להוספת עדכונים לגבי כבישים חדשים או שרטוט מדויק יותר של תוואי השטח בכמה אזורים נידחים, הסברה הייתה כי התחום הגיע למיצוי. אך במהרה הסתבר כי השקתה של גוגל מאפס הייתה רק תחילתו של עידן חדש.
מהפכת הסמארטפונים שהתרחשה במקביל אכלסה את העולם בכמות הולכת וגדלה של מכשירים ניידים המצוידים בג'י-פי-אס, והמידע לגבי ההתמצאות במרחב נעשה חיוני לחיי היומיום של מיליוני בני אדם. החשיבות של המפות המפורטות לא הסתכמה בשימוש שנעשה בהן לצורך ניווט ממקום למקום; מערכת המפות של גוגל היא יותר מאשר העתק דיגיטלי של מפות הנייר. מהנדסי גוגל יצרו פלטפורמה אינטראקטיבית שבתוכה ניתן לשבץ כל פרט מידע שאפשר למקם במרחב. אתרים היסטוריים, סניפים של "פיצה האט" ומקומות בילוי המתעדכנים בזמן אמת הם רק חלק קטן מהמידע שחלקו ביניהם המשתמשים במרחב הווירטואלי הדינאמי של גוגל מאפס. היכולת להזין ולשלוף מידע מתוך המערכת איפשר להטמיע בה מצבורי ידע עצומים שהתקיימו עד אז רק בצורה לא מקוונת. היישומים השיווקיים לא איחרו לבוא: פרסומות מבוססות מיקום ומעקב אחר תנועות משתמשים יצרו לגוגל מקורות הכנסה חדשים. גם השירותים הישנים הרוויחו מהמידע החדש - מנוע החיפוש הוותיק החל לספק תוצאות רלוונטיות יותר בזכות ההתחשבות במיקום הפיזי של המחפשים.
המפות המפורטות והמעודכנות שנפלו לידי גוגל התגלו כמכרה זהב ואפליקציות כמו Google Earth או Street View המשתמשות בהן ומרחיבות אותן הפכו למרכיב עיקרי במערך השירותים של החברה. התמחותה החדשה של גוגל במפות לא הסתיימה רק בהגדלת רווחיה. קברינטי החברה הבינו שמדובר בשינוי מושגי. מטרתה של גוגל השתנתה, עניינה כבר לא היה רק באיסוף וחיפוש בתוך כמות הולכת וגדלה של מידע, אלא גם במיפוי שלו. מיקוד חדש זה יצר בהירות לגבי הקשר העמוק בין הפרויקטים המגוונים בהם שלחה גוגל את ידה. כלי הרכב שאספו מידע על המבנה הטופוגרפי של שבילים מבודדים נראו פתאום דומים לתוכנות ה"זחילה" שאוספות מידע באתרי אינטרנט. בשני המקרים המטרה היא לא רק להציג את הידע הקיים כרשימה של נתונים מבודדים אלא גם לשקף את המבנה המורכב של הקשרים בין חלקי המידע השונים. קשרים אלו יכולים להיות מושגיים, פיזיים או חברתיים. אין זה משנה ממש - אם יש מבנה כזה, גוגל כבר תבנה מפה שלו.
בספרו "עולם מראה" משנת 1991 ניבא איש המחשבים והאמן דיוויד גלנטר, כי הכוח הטמון בחיבוריות החדשה של רשתות המחשבים, שבפיתוחן היה מעורב, הוא ביכולתן לשקף את העולם באמצעות אינפורמציה בלבד. כאשר החל האינטרנט לצבור תאוצה, רבים ראו בכך את הגשמת חזונו של גלנטר. הווב הפך ל"עולם מראה" כזה, עשיר ומורכב לא פחות מהעולם הפיזי המוכר. אך רק כאשר נכנסו המפות של גוגל לתמונה, אפשר היה לתפוס לראשונה את ההשלכות מרחיקות הלכת המתלוות לנבואותיו של גלנטר. מיפוי העולם בכל קנה-מידה אפשרי ובריאתו של עולם מראה שיכיל את כל המורכבות הזו היה רעיון שרק בעלי-דמיון כמוהו או כמו בורחס יכלו להעלות בדעתם.
מיפוי פיזי של רחובות ותוואי שטח הינו רק קצה קצהו של הפוטנציאל הגלום ברנסנס הקרטוגרפי הנוכחי. כוחה של מערכת המפות של גוגל, בניגוד למפות הקונבנציונליות, הוא ביכולתה לערום עוד ועוד שכבות שונות של ידע זו על גבי זו. אין לכך גבול. עד היום הייתה גוגל מעורבת במיפוי הגוף האנושי (פרויקט שננטש מאז), החלל, יצירות אמנות מפורסמות במוזיאון הפראדו במדריד, והיוותה השראה לפרויקט שמיפה את הגנום האנושי. כמו-כן, חידושים דוגמת פרויטק המשקפיים של גוגל - Goggle Glass - מסמנים עתיד שבו העולם הפיזי ועולם המראה האינפורמטיבי יזלגו זה אל תוך זה באופנים חדשים ומפתיעים. "מציאות רבודה" (Augmented Reality) אולי הבאזוורד הכי סקסית היום בקהילה הטכנולוגית, מתאר מצב שבו נסתובב בעולם כשאנו עוטים עלינו את כל שכבות האינפורמציה הנוספות, באופן שיאפשר לכל יישות ואובייקט לייצג כמות עצומה של מידע רלוונטי. כמו בעליסה בארץ הפלאות תהיה זו קפיצת ראש אל תוך עולם המראה הלא-צפוי.
צפו בסרטון חדש של מעצבת האופנה דיאן פון פירסטנברג, שצולם באמצעות Google Glass. היו שטענו שגם שיתוף הפעולה הזה לא יעזור למשקפיים להיתפס כמסוגננים:
בסוף הסיפור הקצר של בורחס, נוטשים אזרחי הקיסרות את פרויקט המפה השאפתני שלהם. כל שנשאר הוא הריסותיה, המיושבות על-ידי קבצנים וחיות. פילוסופים ואנשי רוח לאורך השנים ראו בסיפור של בורחס משל לאובדן הקשר בין התרבות האנושית למקורותיה האותנטיים. באופן שבו הדברים מתקדמים אולי אפשר למשוך מהפייטנות הפסימית של בורחס גם מסר קונקרטי יותר. בריאתו של עולם המורכב מאינפורמציה טהורה היא דבר מה שעלינו לקבל בערבון מוגבל, ולו מפני שהמידע הזה ינוהל בידי חברות כמו גוגל או אפל, המונעות מאינטרסים כלכליים. היכולת לזכור שמתחת לערימות המידע קיים עולם עשיר ומורכב בפני עצמו שאולי זקוק לנו לא פחות מאשר אנחנו זקוקים לו עשוי בהחלט להיות אחד האתגרים הצפויים לנו.