בתום שלוש שנים עמוסות באירועים, סיים השבוע קצין ההגנה המרחבית של אוגדת עזה, סגן-אלוף אילן דיין, האחראי על הקשר בין צה"ל לתושבי היישובים בעוטף עזה, שדרות והסביבה. בראיון מיוחד לוואלה! חדשות הוא מספר על חיי התושבים בצל הרקטות, על הרגעים הקשים בתפקיד, וחושף ביקורת על תושבי מרכז הארץ.
סא"ל דיין התגייס בשנת 1986 ליחידת העלית מגלן וטיפס עד לתפקיד סגן מפקד היחידה. לאחר מכן כיהן כסגן מפקד יחידת דובדבן, וברוב שנותיו בצה"ל הוא ראה מחבלים מאחורי כוונות עד שנת 2008 במהלכה הוחלט למנות אותו לתפקיד קצין ההגנה המרחבית באוגדת יהודה ושומרון. בשנת 2009 עבר לאוגדת עזה, לתפקידו הנוכחי. "הייתי קצין מבצעים מיוחדים של פיקוד מרכז", סיפר סא"ל דיין, "לאחר מכן במעבר חד הייתי כמעט שנה קצין ההגמ"ר של אוגדת איו"ש, עם אירועי פינוי השוק הסיטונאי בחברון ופינוי עמונה. עברתי מגזרה שבה האיומים היו ירי מרכב חולף, חטיפות, בקבוקי תבערה וידוי אבנים לגזרה שבה שיגורי רקטות ופצצות מרגמה הם העיקר".
האיום המרכזי שמרחף באוויר באוגדת עזה מגיע מארגון החמאס.
"בסוף מולנו עומד צבא. מאורגן. זה לא צבא כמו שאנחנו מכירים את צה"ל, אבל יש כאן ארגון שמחולק לגופים מסודרים ומאורגנים עם פיקוד ושליטה ועם משימה ועבודה צבאית שמאתגרת אותנו. יוצרת לנו אתגרים. כמו איום של פיגועים מורכבים, אירוע חטיפה שהתממש כאן בעבר, ירי מאסיבי של תלול מסלול לכיוון יישובים גדולים וקטנים, ועם הזמן הדברים מתפתחים כמו איום הנ"ט".
השינוי המשמעותי בגזרה הוא האיום שמתפתח מהגבול המצרי.
"כבר בהפגנות בכיכר תחריר הבנו שאנחנו הולכים לסיפור אחר לגמרי. הכנו את התושבים ברמת נגב, פתחת שלום וניצנה, שחלקם מפוני גוש קטיף, שיחול שינוי. כולל שיפור מרכיבי הביטחון והיערכות מפני חדירה קרקעית".
כיצד אתה מאפיין את התפקיד שלך כקצין הגנה מרחבי של אוגדת עזה?
"כל הקשר של המערכת הצבאית מול המערכת האזרחית בשגרה וחירום מתבצע דרך ההגמ"ר. זה בא לידי ביטוי מתיאום פשוט של היכן יהיה הטנק מחר או מיקום החקלאי כדי למנוע חיכוך. המטרה היא למנוע נזק למערכת האזרחית. אני יודע כל יום הולדת מתי והיכן היא מתקיימת, ואם חלילה יקרה משהו נדע לתת לכך מענה מהיר. בסבב ההסלמה האחרון הייתה אמורה להתקיים חתונה בקיבוץ עלומים. סיירנו במקום עם האבא של הכלה ואישרנו להם לקיים את החתונה. בסוף ההורים של החתן לא הסכימו. לקיים כאן שגרת חיים זו החלטה לאומית. ההנחיה של מפקד האוגדה תא"ל יוסי בכר היא לאפשר להם חיים רגילים ככל הניתן אבל להגביל אותם בתיאום ברגע שזה מסכן אותם".
יש אירוע חבלני. אתה מקבל טלפונים מאזרחים. אתה תמיד אומר את כל האמת?
"אתה עובד מול התושבים בצורה שקופה. שקר לא בא בחשבון בכלל. אתה לא יכול לשקר או לומר חצי אמת ואחר כך לצפות שימשיכו לעבוד אתך בהמשך. גם הצד השני מבין שיש דברים שאנחנו לא יכולים לומר באופן מלא. אני מעביר את המידע שיאפשר לאזרחים להיערך טוב עד כמה שניתן למה שמתרחש בשטח".
על מה אזרחים אומרים לך תודה?
"זמינות. להיות זמין. אני לא יכול להרשות לעצמי לא לענות לטלפון שאני לא מכיר. חייב לענות לכל אחד. למרות שאני מונופול ואין לי מתחרים, אני חייב לתת תשובות לכולם. גם לא יודע זו תשובה. ככה צריך לעבוד. כשנופלים טילים ויש אירוע - אתה צריך להיות שם. יש פגיעה ביישוב - אתה תגיע. יש משהו שמפריע לתושבים להתנהל - אתה תגיע. גם להיות מוכן לספוג הערות והתלהמות למרות שבאזור הזה האנשים הם מדהימים בעיניי. אני יכול לומר שבאיו"ש חטפתי באבי-אבי והייתי צריך להתאפק ופה....כשהגעתי למקום הרגשתי שמחבקים אותי והרגשתי כמו בן משפחה".
מה הכי מטריד את התושבים ביישובים בעוטף עזה?
"אם נשאל את התושבים מה הכי מטריד אותם לפני האירוע בגבול ישראל-מצרים, הם יאמרו לך ירי הרקטות. למרות שאני יכול לומר בצורה מאוד ברורה שאתה רואה בעוטף עזה החלטה של מדינה שמחליטה להשקיע בהגנה על תושבים ומקבלת תמורה. זה כולל מיגון מוסדות חינוך, בתים, ממ"דים לתושבים ומעל לכל הסיפור הזה, מערכות האיכון שכוללות את המכ"מים שיודעים לאתר את כל השיגורים ולהתריע מפני נפילות לתושבים כשדי שיחיו חיים נורמליים. שיהיה להם זמן רלוונטי לרוץ למרחב מוגן. מעל לכל זה, כיפת ברזל".
יש אירוע אחד מובהק שבלט עבורך יותר מכל בשלוש השנים ששרת באוגדת עזה?
"פגיעת טיל נגד טנקים באוטובוס הצהוב של התלמידים בו נהרג דניאל ויפליך בן ה-16 בפברואר השנה. אירוע של שבירת הכלים. סטייה מכל נורמה מקובלת. בסוף יש כאן נער שנהרג. יכלו להיהרג באירוע הזה עוד תלמידים. הירי של הטיל גרם לנו כאנשי צבא לנסות להבין מה קורה פה. אבל זה מערער ודי שובר משהו גם אצל התושבים".
יש מאפיין מיוחד לכל אירועי הטרור בגזרה?
"אני זוכר את כולם. את כל הפצועים ואת שני הרוגים היו בתקופה שלי. הנער דניאל ועובד תאילנדי בנתיב העשרה. יצא ככה סטטיסטית שרוב הנפגעים כאן הם עובדים תאילנדים. גם אנחנו כאוגדה ופיקוד מניחים על זה דגש. באחד הביקורים כאן ביקש הרמטכ"ל לתת דגש ולראות איך אנחנו יכולים לצמצם. אפילו באירוע החדירה של השריונית המצרית בחודש שעבר הפצוע היחידי הוא פועל תאילנדי. יש באזור הרבה פועלים תאילנדים והם חשופים לפגיעה".
יש תחושה שאזור עוטף עזה מנותק לחלוטין מתל אביב. מה דעתך?
"היום במקרה ישבתי עם אנשים במרכז שלא יודעים שחדרה שריונית מצרית לישראל. זה נראה הזוי. יש צילום בעיתונים. תיעוד באינטרנט ובטלוויזיה. זה אירוע חריג ביותר. אבל זה חלק מהעניין של שחלק מהמדינה לא מבינה מה קורה כאן. אין לי דרך להסביר את הפן הפסיכולוגי של העניין הזה. יש את הדרום ויש את תל אביב".
להבדיל מהפעילות שלך ביהודה ושומרון, או מהאוכלוסיה בגוש קטיף, רוב האזרחים ברחבי אוגדת עזה הם חילונים. מה המכנה המשותף שלהם בצל איום הרקטות והפצמ"רים?
"רוב היישובים כאן הם קיבוצים ומושבים. מבחינה היסטורית, בהקמת המדינה הם היו החלוצים, אז ב-DNA שלהם קיים העניין הזה של חלוציות, אידאולוגיה והיאחזות בקרקע. אי אפשר להתעלם משדרות. היא סמל. צריך לתת קרדיט לעמידה של תושבי שדרות. היא סמל לאזור ולא ממסכנות או חוסר ברירה, אלא אנשים שגם בהקמת המדינה, כששמו אותם בשדרות הם היו חלק מהמפעל הציוני וגם היום הם מרגישים חלק מהעניין הזה. שדרות גדלה וצומחת יש בנייה והרחבות. שכונות חדשות. יש לה מקום של כבוד".
לסיום, איך התפקיד השוחק משפיע על התא המשפחתי?
"הבן שלי בן העשר שומע אותי מדבר בטלפון, מקבל דיווחים ומעביר אותם למי שצריך. הוא שואל אותי 'אבא למה אתם לא מכסחים אותם? למה אתם לא נכנסים בהם?'. הוא חווה את זה דרך הטלפונים. אני מסביר לו את המציאות עד כמה שאני יכול. כשהבת שלי עלתה לכיתה א' ליוויתי את ילדי עוטף עזה, ולא את בתי. בסוף התפקיד הזה אני לוקח את הפנים של ילדי עוטף עזה. החיוך שלהם מספר בסופו של דבר את כל הסיפור של האזור הזה".
לקריאה נוספת
יומיים אחרי הפיגוע בגבול המצרי: בדרום חוזרים לשגרה
המטה ללוחמה בטרור: חשש מחטיפה בסיני
דניאל ויפליך שנפצע מפגיעת טיל נט הובא למנוחות