וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

40 שנים לטבח מינכן: "איך לא שמרו על הבחורים שלנו?"

יוסי מלמן

29.8.2012 / 10:00

ארבעה עשורים לאחר רצח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן, נחשפים פרוטוקלים שתיעדו המתרחש בממשלה - מראשית הפרשה, ועד אחרון ספיחיה. "לא התאמצו להצילם", אמר ראש המוסד

צילום: רויטרס, עריכה: יאיר דניאל, קריינות: אביב אברמוביץ'

במלאות 40 שנים לרצח י"א הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר 1972, חושף ארכיון המדינה קובץ ובו 45 תעודות העוסקות באירוע הטרגי. הקובץ כולל מסמכים של המוסד, השב"כ, פרוטוקולים של ישיבות ממשלה, מברקים סודיים משגרירויות ישראל ודיונים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. התעודות פורסות יריעה מדאיגה על השאננות וההתעלמות של קהילת המודיעין מידיעות והתראות על תכניות אש"ף לבצע פיגוע בעל "אופי בינלאומי" בראשית ספטמבר, את כישלון השב"כ לאבטח את המשלחת ואת הניסיונות של ראש השב"כ לאחר הרצח להתנער מאחריותו וכל זאת כל רקע דיונים סוערים בממשלה הטחת האשמות ומשבר ביחסים עם גרמניה.

המסוק שפוצצו המחבלים בטבח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן, 1972. AP Photo/File, AP
אחד משני המסוקים שהמחבלים פוצצו, שבתוכם נהרגו תשעה מ-11 הקורבנות. מינכן, 1972/AP, AP Photo/File

בשישה בספטמבר 1972 שב ראש המוסד, צבי זמיר, מגרמניה. שעות אחדות קודם לכן הוא צפה חסר אונים, מגג מגדל הפיקוח בנמל התעופה פירסטנפלדברוק שליד מינכן, בעליבותם של שוטרי גרמניה בניסיון הכושל לשחרר את הספורטאים הישראלים שנחטפו.

"הם לא עשו מאמץ מינימלי להציל חיים", דיווח זמיר לראש הממשלה גולדה מאיר, ולשרים אבא אבן, ישראל גלילי ויגאל אלון. שר הביטחון, משה דיין, נעדר מהפגישה. "אם קיים מובן מוחשי לסכיזופרניה, הרי זה היה הלילה הזה", תיארה גולדה את המתח בו עקבה במתרחש מביתה בירושלים, לצד שרים ועוזריה הבכירים. בשעה 1:00 נשמעה בבית אנחת רווחה, כשדיווחים בגרמניה סיפרו על מבצע חילוץ מוצלח של המשטרה הבווארית. מספר דקות מאוחר יותר, הכל השתנה.

שגריר ישראל בגרמניה, אלישיב בן-חורין, צייר תמונה של חוסר ודאות והסביר כי במקום שוררת אנדרלמוסיה. שעתיים לאחר שחשה הקלה, ענתה גולדה לטלפון. על הקו היה זמיר. "אני מצטער להגיד לך, אבל הספורטאים לא חולצו. ראיתי אותם. איש מהם לא שרד".

sheen-shitof

בדקו התאמה לטיפול

פיתוח ישראלי: פתרון מדעי לאקנה בגוף עם מעל 90% הצלחה

בשיתוף מעבדות רבקה זיידה
ראש מוסד לשעבר צבי זמיר, אוגוסט 2012. לשכת העיתונות הממשלתית
"הם רצו לגמור את זה כך או אחרת". ראש המוסד דאז, צבי זמיר. במרכז/לשכת העיתונות הממשלתית

שמונת המחבלים הפלסטינים, חברי "ספטמבר השחור" - שלא היה אלא חזית של אש"ף - חדרו לשתיים משלוש הדירות בהן שהתה המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן, ברחוב קונולי 31 בכפר האולימפי. שניים, משה וינברג ויוסף רומנו, נרצחו במהלכה הפעולה, תשעה נוספים נלקחו כבני ערובה, ועבורם דרשו המחבלים את שחרורם של 232 מחבלים שהוחזקו בישראל, ושניים נוספים שנכלאו בגרמניה. שיחת הטלפון מזמיר הודיעה על סיומה של הדרמה, בדיוק באופן ממנו חששו בירושלים.

"הוא אמר להם: 'כנסו למטוס, זרקו את הנשק וסעו לשלום'"

"חוסר נימוס", כינה זמיר את היחס שקיבל בהגעתו למינכן משר הפנים של מדינת בוואריה ומפקד המשטרה, שהיו אמונים על תכנון מבצע החילוץ. הם סרבו לאפשר לו לעלות לאחד המסוקים שהובילו את החבורה לשדה התעופה וממנו, לאחר הרצח, ורק התערבות של פרנץ יוזף שטראוס, שר הגנה לשעבר ופוליטיקאי ותיק, אפשר את הגעתו של זמיר.

"הרושם שלי היה שכל העניין עלה להם לראש והם רצו לגמור את זה כך או אחרת", סיפר זמיר לשרים. עוד סיפר להם כי החליט כ"תכסיס" שרצוי למסור לגרמנים שישראל קיבלה עקרונית את מתווה עסקת החליפין, ותאפשר שחרור של 200 מחבלים, שעל זהותם יש לדון. זמיר קיווה כי בכך ירוויח זמן. כשהגיע לשדה התעופה עם ויקטור כהן, חוקר ותיק בשב"כ שדובר ערבית, שכנע זמיר את מפקד המשטרה לאפשר לכהן לפנות למחבלים ברמקול. "מדם לבו הוא אמר להם: כנסו למטוס, זרקו את הנשק וסעו לשלום", סיפר זמיר.

לדברי זמיר, השוטרים הגרמנים לא היו מיומנים למשימה. "חשבתי שיש תוכנית שיורים ואחר כך מתפרצים", אולם אז נתגלה לעיניו כי לצלפים לא היו משקפות, והם דאגו להסתתר מחשש לחייהם. כל-כך אחז בהם הפחד, שלא סייעו לחברם שנפגע בקרב יריות עם המחבלים, והניחו לו למות מפצעיו. "זה לא היו המחבלים שהכרנו", רמז זמיר לאי-כניעתם של הטרוריסטים.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
המסמך של זמיר/מערכת וואלה!, צילום מסך

"אף אחד לא הרים ידיים"

"הם לקחו סמים?", שאלה את זמיר מזכירתה של גולדה מאיר, לו קדר, שהשתתפה בדיון, בתקופה בה מזכירות הביעו דעתן. "אינני יכול לומר זאת. כאמור, כהן דיבר אליהם ברמקול, הסביר להם ואמר להם שהם מוקפים ויהרגו אותם. אף אחד לא קם ולא הרים ידיים". "מה שאתה אומר כאן זוועה", אמר לו יגאל אלון, "מדוע לא חיפשו פיתרון לא בכדורי אש (שימוש שעשו הצלפים הגרמנים באש חיה - י.מ.), הם יכולים היו להרדימם יחד עם הישראלים". אין להם אמצעי הפועל מיד, ענה לו זמיר.

סוגיית השמירה הלקויה על הספורטאים הישראלים הייתה הבאה לעלות. "מדוע בכלל לא שמרו על הבחורים שלנו?", זעמה גולדה מאיר. זמיר סיפר לה שכהן ראה את קצין הביטחון של השגרירות הישראלית, זאב קומרן, ו"הוא אמר לו שהוא פעל להשיג ביטחון במטה של מינכן, אבל הם אמרו לו: 'מה אתה מעלה על דעתך? כאן רוח אולימפית ושום דבר לא יקרה". לצד גרסת הקב"ט קומרן, זמיר הוסיף גרסה נוספת ששמע מראש הב.נ.ד, שירות הביון הגרמני, גרהארד ואסל. "הוא אמר לי: 'אני רוצה לומר לך דבר שעדיין לא בדקתי, אבל שמעתי דיווח מהמשטרה שהיא הציעה לכם שמירה ולא קיבלתם אותה". יש שתי גרסאות, הסביר זמיר, וצריך יהיה לחקור מה בדיוק קרה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully