לכאורה, היום (רביעי) קורה דבר בישראל. מהיום - יש חוק אחד אחיד לכולם, חובת השירות חלה על כולנו ואין יותר פטורים. אין יותר כאלה שנהרגים בקרב וכאלה שנהרגים באוהלה של תורה. יש שוויון בנטל, הזדמנות היסטורית לתיקון עוול של 60 שנה, לפני שיהיה מאוחר מדי - ביטחונית וכלכלית. הרי לא יתכן שראש הממשלה ושר הביטחון יהיו מפרי חוק, בג"ץ הרי ידרוש את יישום החוק ולכן יהיה גיוס. אתם שומעים נכון, בקרוב יגויסו אלפי חרדים לצה"ל ולשירות האזרחי. אפילו שר הביטחון וראש הממשלה הבטיחו.
אז איך הכל הפך להיות רק "לכאורה"? איך יכול להיות שכאילו ניצחנו בקרב אבל עדיין אף אחד לא מאמין שמשהו ישתנה, איך אנחנו עדיין מרגישים פראיירים? אולי כי כבר התרגלנו. אולי כי אנחנו כבר מחכים לתרגיל הבא שנתניהו ינסה לעשות על מנת להמשיך את מסיבת ההשתמטות עם בני בריתו הפוליטיים. מסיבה שאנחנו היחידים שלא מוזמנים אליה אבל אנחנו אלו שמשלמים עליה.
איך הוא ינסה לפרק עוד איזו מפלגה, לקנות עוד איזה מישהו בסגן שר רווחה או איזה שר לענייני כלום וכל זאת בשביל מה? בשביל להעביר חוק שמנוגד לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ישראל: חוק השתמטות שהציבור לא יספוג עוד, חוק ששובר את הערך הבסיסי ביותר שגדלנו עליו - ערך השירות, והכל בשביל שלמות הקואליציה על חשבון שלמות החברה.
נתניהו לא סופר אותנו
היום הזה עוד יכול להפוך ליום היסטורי שאולי עוד יוביל לשינוי אבל זהו אינו יום שמח. אין מדינה מתוקנת בה ממשלה בת 94 חברי פרלמנט נכשלת בהעברת חוק, ובהינף יד מגלגלת את האחריות לצבא ולמערכת המשפט. זהו יום שמעיד יותר מהכל על כישלון המנהיגות במדינת ישראל, שמראה יותר מהכל את הניתוק בין הממשלה לאזרחים וחוסר הרלוונטיות של מערכת שמסוגלת לקחת נושא ערכי שאינו שנוי במחלוקת ולהפוך אותו לפוליטיקה קטנה ובזויה על חשבון מגש הכסף של המדינה הזו - הציבור המשרת.
זהו יום שממחיש את הפספוס הגדול של ראש הממשלה; פספוס ההזדמנות להוביל לשינוי במקום להיות מובל אליו על ידי בג"ץ, פספוס ההזדמנות לייצג ולפעול למען הרוב הישראלי ולהוביל פה לחברה אחת, בריאה וסולידרית, בה כולם משרתים. אולי בג"ץ יציל אותנו, האזרחים, מפני הממשלה אבל הממשלה נכשלה, היא מעלה בתפקידה. ישנו קו ישיר בין מסמוס ההזדמנות להוביל לחוק שירות לכולם, מסמוס וועדת טרכטנברג, הגזירות הכלכליות שנוחתות עלינו עכשיו ועד למסמוס שינוי שיטת הממשל. בכולם עומד רוב איתן עם דרישה כל כך ברורה וחזקה לצדק. בכולם קיימת הזדמנות היסטורית לבצע שינוי שרוב העם רוצה, כזה שנכון לאינטרס הלאומי, שהוא כורח המציאות ושמייצג את הרוב הישראלי - אלה שעובדים, שמשרתים, שמשלמים מיסים, שנותנים לחברה ושנדפקים.
המסקנה היא שנתניהו פשוט לא סופר אותנו. בכל בחירה בין הרוב המשרת למיעוט הסחטני נתניהו בוחר בסקטוריאליות, בפוליטיקה הקטנה - על חשבוננו. הוא מחלק ארוחות חינם לבני בריתו - פטור משירות, תקציבים לישיבות, מדינת רווחה שלמה ודורש מאיתנו לשלם על הארוחה. עד כאן. המבחן שלנו, הרוב הישראלי, הוא בלעמוד מול כל אלו ולומר "לא עוד". במוצ"ש הקרוב, בעצרת הגדולה בתל אביב אנו מתאחדים כולנו אל מול המפלגים, כדי להבהיר שאנחנו הרוב, והרוב יותר לא שותק. כולנו חייבים להיות שם. כל מי ששירת, כל מי שעובד, כל מי שהוא וילדיו משלמים מיסים, נותנים ותורמים.
הכותב הוא ממובילי המאבק לשוויון בנטל
לקריאה נוספת:
ברק לצה"ל: הכינו מתווה לגיוס חרדים תוך חודש
שבוע לפקיעת חוק טל: שיא בגיוס לנח"ל החרדי
משבר הגיוס: מתווה יעלון יוצג היום בפני השרים