פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מ"נשות רחוב" ל"נשים מיוחדות": אירן נלחמת בזנות

      באחרונה הציגו הרשויות האירניות כמה תכניות להתמודדות עם התופעה שהיא בדרך כלל בגדר טאבו - גם אם היא משגשגת בסתר. לצד הגישה האיסלמית הנוקשה, ישנם גם קולות אחרים

      בשבועות האחרונים, ניתן היה למצוא כמה וכמה אזכורים בתקשורת האירנית לנושא שהוא בדרך כלל בגדר טאבו בשיח הציבורי: זנות. כך למשל, השבוע דווח כי עיריית טהרן פותחת בפרויקט חדש להתמודדות עם התופעה - אחד מיני כמה, במסגרת תוכנית כוללת של השלטונות למגר את התופעה "הפוגעת במוסר". על רקע זה, פרסמו הרשויות באחרונה נתונים מדאיגים בדבר התרחבות התופעה, ירידה ניכרת בגילן של הנערות (וגם הנערים) שעוסקות במקצוע, וכמובן - זינוק בשימוש באינטרנט המשוקץ, כמנוע של תעשיית המין.

      הזנות באירן היא נושא סבוך ומורכב. עם המהפכה האיסלמית ב-1979, השמידו הרשויות את "העיר החדשה" בטהרן - רובע האורות האדומים השוקק שלה - ומאז פועלות הזונות ברחוב ובסתר. אך זהו רק סוג אחד של זנות. החוק האיסלמי כמובן שולל אותו מכל וכל, אך ישנן גם פתוות של חכמי דת המכשירות מיני "סידורים" אחרים, למשל: גבר הנושא לעצמו אישה נוספת (באירן מותרות לכל גבר ארבע נשים) לפרק זמן קצוב, עליו הוא משלם לה לפי שעה. זו כמובן זנות לכל דבר.

      בסרטו "10" משנת 2002, צילם הבמאי האירני עבאס קירוסטאמי עשרה קטעים בהם נהגת משוחחת במכוניתה עם אנשים. אחת מהם היא זונה שהיא אוספת מהרחוב, המספרת על חייה:

      "החיים הם 'תן וקח'", מתוך סרטו של קירוסטאמי

      בשיח הציבורי, היחס הרגיל לנושא הזנות הוא כ"איום על המוסר", המוצג לעתים קרובות כ"מזימה מערבית" להשחית את החברה האירנית. הזונות עצמן מוצגות לרוב כעברייניות או כ"חולות", לא כקורבנות. זו גם הרוח השלטת בחלק מהתכניות החדשות של הממשלה, למשל - מחנה שמקים משרד הפנים עבור "נשות רחוב" בג'ארוד שמצפון-מזרח לטהרן. מושל מחוז טהרן, מונתזא טמאדון, טוען שאין מדובר בכלא, אלא ב"מקום שבו יוכלו להגיע להבנה לגבי הבעיה שלהן, ולהשתנות".

      "על מערכת הרווחה לשנות גישה"

      אך ישנו גם שיח מעט שונה. כזו היא התכנית של עיריית טהרן שהחלה לפעול בשבועות האחרונים, הנקראת "נשים מיוחדות". השבוע הציג אותה המזכיר הכללי לענייני חברה של עיריית טהרן, מוחמד עלי ערפאן-מנש, שהסביר כי היא נותנת דגש לנושאים חברתיים שונים, במטרה להפחית את היקף התופעה.

      בראיון ל-BBC בפרסית, לא חשש ערפאן-מנש לבקר את הטיפול הממסדי המקובל בזונות: "אנחנו לוקחים את האנשים הללו משכבות שונות של החברה ומערבבים ביניהם במרכזים שונים, תוך שאנחנו משגיחים עליהם במשך כמה ערבים, ולאחר מכן מחזירים אותם לרחוב. זהו תהליך לא נכון, מפני שהאנשים הללו צריכים להגיע למתקנים ולמרכזים המתמחים במתן חיזוק לביטחון העצמי. אנחנו מתכוונים להעניק להם חינוך ראוי, כדי שלא ייפלו קורבן לאנשים שמעוניינים לנצל אותם".

      לעמדותיו שותף גם חביבוללה מסעודי-פאריד, מסוכנות הסעד הממלכתית של אירן. "על מערכת הרווחה האירנית לנקוט גישה אקטיבית יותר בנושא עובדי תעשיית המין", הוא אומר. "רבים מהם זקוקים לעזרה, וצריך לספק להם אמצעי מניעה בצורה מסודרת. אבל משום שהזנות אינה חוקית, הם אינם פונים לקבלת סיוע". לדבריו, קובעי המדיניות באירן אינם מוכנים להשקיע בעזרה לנשים להיחלץ ממעגל הזנות "משום שהם מניחים באופן שגוי שהזונות הן האשמות במצבן".

      בכתבת ה-BBC אף הופיעו כמה ציטוטים נדירים וכנים של נשים העוסקות בזנות באירן. נאהיד (שם בדוי) סיפרה כי היא עצמה גדלה ב"עיר החדשה" אצל דודתה, והיא זוכרת כי "בזמן המהפכה תלו את דודה שלי". היא מספרת כי בתחילת הדרך, העיסוק בזנות היה לא קל עבורה, ולכן התמכרה לסמים. גם בתה בת ה-18 של נאהיד פנתה לזנות ומכך היא מתקיימת. סעידה (שם בדוי) סיפרה סיפור שונה: לדבריה, היא איננה במקצוע הזה בגלל הכסף. "יש לי צרכים מיניים, ואם אני לא אפרוק אותם פעמיים-שלוש ביום, אני לא אירגע. זה דומה להתמכרות".

      לקריאה נוספת:
      הזונות בלונדון מתלוננות: האולימפיאדה פוגעת לנו בפרנסה
      הצעת חוק הזנות מגדירה את מיניות האישה כאיום
      "זנות זו לא בחירה - רוצות לעבוד כמו כולם"
      קו ההגנה של מאבטחי אובמה: "לא ידענו שהן זונות"