פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הצעת חוק הזנות מגדירה את מיניות האישה כאיום

      לפי הצעת החוק, רכישה של שירותי מין תיחשב לעבירה, והלקוחות ייענשו במאסר של עד שישה חודשים, קנס כספי ולימוד מוסרי. איילה חננאל מסבירה מדוע זה יפגע בחופש מיניות האישה

      ועדת השרים לחקיקה אישרה היום (ראשון) את הצעת החוק להפללת הלקוח, ולפיה רכישה של שירותי מין תוגדר בחוק כעבירה שתלווה בעונש מאסר של עד שישה חודשים, בקנס כספי ובשליחה ל"בית ספר" שאמור ללמוד את הלקוחות שנשים שעוסקות בזנות הן נשים מסכנות ואומללות. ההצעה היא העתקה של מודל חקיקה הקיים בשבדיה, שבמרכזה נייר עמדה, אותו כתבה פרופ' שולמית אלמוג, תחת הכותרת "המשגה משפטית של קלון חברתי".

      "הזנות", כותבת אלמוג, "גורמת לנזק בלתי הפיך של פגיעה בכבוד, נזק אובייקטיבי שלא תלוי בגוף ובנפש של האישה הספציפית אלא במקור חיצוני – החברה. נזק של השפלה הנגרם לכל אישה בזנות, באשר היא, והוא מס הקלון החברתי המשולם על ידי נשים שעוסקות בזנות, ורק על ידן". אם תתקבל הצעת החוק, טוענת אלמוג, אותו קלון חברתי יועבר, לפחות בחלקו, למי שראוי לו - הלקוחות.

      מיניות האישה היא איום

      על פי מחקר שנערך בשנת 2002 באוניברסיטת UCLA, מעמדה של אישה העוסקת בזנות בחברה המודרנית גבוה בהרבה ממעמדה של מי שמוגדרת "נותנת". זאת מאחר שהראשונה פועלת על פי ערכי העולם הקפיטליסטי ומקבלת תמורה חומרית בעבור מיניותה, בעוד שה"נותנת" מעניקה מין בחינם ובכך מסכלת את סיכויי ההישרדות שלה, קרי למצוא בעל ולהקים משפחה.

      הקלון החברתי מבוסס על תפישה שאת מיניות האישה יש לרסן ולא, ייגרם נזק הן לאישה והן לחברה. בעולם שבו חופש מיני של נשים גובה מחיר, שכיח החינוך לפיו את מיניות האישה יש להרוויח ואין להעניק ללא תמורה. בעולם כזה, ורק בעולם שכזה, הזנות מתקיימת וכך גם אותו קלון חברתי, המלווה כל אישה המעזה להפר את הכללים ולנהוג כמופקרת, ועל אחת כמה וכמה אם עשתה זאת שלא בתמורה לכסף.

      כאשר אלמוג מגדירה כל זנות כנזק, ואת כל הנשים העוסקות בזנות כקורבנות חסרות יכולת בחירה וכיוצא מכך - חסרות מחשבה עצמית, היא למעשה מחזקת את המסר לפיו הנשים העוסקות בזנות הן קלות דעת, ונותנת יתר תוקף לפטרנליזם שעל פיו העולם נוהג העולם ביחס לזונות.

      החוק המוצע רק מחזק את התפישה שמיניות האישה היא איום, וכי כל בחירה של אישה בסגנון חיים הכולל קיום יחסי מין מרובים איננה בחירה כלל אלא מעשה של אדם לא מודע, או כמו שאלמוג מגדירה זאת, "רק אחוז קטן של נשים בזנות כשיר לגבש בחירה תקיפה", אמירה מקוממת כשלעצמה.

      מס הקלון נגבה מהנשים בלבד

      ראוי שפרופ' אלמוג וחברותיה ייצאו למלחמה בטריטוריה היחידה שבה הפמיניזם נוחל כישלון - חופש מיניות האישה. בעולם שבו אישה תוכל לשכב כמה פעמים שהיא רוצה ועם מי שמתחשק לה, בלי שתאלץ לשלם על כך מחיר, מיניותה תפסיק להיות מוצר צריכה.

      נכונה העובדה שמי שרוכשים מין הם כמעט תמיד גברים ומי שמוכרות אותו הן כמעט תמיד נשים. ההיפך כמעט שלא מתקיים, לא מפני שנשים לא מעוניינות במין, אלא הן פשוט לא צריכות לשלם כדי להשיג אותו ויותר נכון, גברים לא צריכים לפחד להעניק אותו וגם לא למכור אותו, ורואים בעצם קיום יחסי המין את התמורה, ובתשלום כספי אישור לגבריותם ואונם.

      במקרה הזה צודקת פרופ' אלמוג. מס הקלון הוא אכן מחיר שנגבה רק מהנשים העוסקות בזנות ולא מהגברים, ולכן רק בעולם שבו נשים יהיו חופשיות מינית, על פי חוקי הביקוש וההיצע, תחדל הזנות למלא את ייעודה.