פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המרגל כחול-הדם שנקם בגרמנים והעלה את אירופה באש

      רוברט רושפוקו נמלט מצרפת הכבושה ללונדון, וגויס לשירות הבריטים. הוא התמחה בחבלה מאחורי קווי הנאצים, ופעמיים חיסל את שומריו וחמק מהוצאה להורג. בסוף האביב מת בגיל 88

      הרחק מהתהודה הציבורית, ובצניעות שאפיינה אותו כל חייו, מת בצרפת אחד הגיבורים הגדולים של מלחמת העולם השנייה, רוברט דה לה רושפוקו. הוא הלך לעולמו בגיל 88 לפני יותר מחודשיים בעיירה קטנה. ראשון לדווח על מותו היה היומון הצרפתי לה פיגרו. רק חודש לאחר מכן כמה עיתונים בבריטניה כתבו אודותיו מאמרי הספד.

      רושפוקו (Rochefoucauld) היה סוכן חשאי של צרפת שפעל בשירות המודיעין הבריטי. הוא חיסל נאצים, פוצץ מפעלי תחמושת וחילץ טייסים. עלילותיו הנועזות עלו על כל דמיון, וספק אם התסריטאי היצירתי ביותר בהוליווד יכול היה ליצור דמות כה אמיצה ונדירה, שהביטה פעם אחר פעם בלבן של עיני המוות, ויכולה הייתה לו שוב ושוב.

      היטלר ואווה בראון, מהאלבום האישי של אווה, 1942 (GettyImages)
      אדולף היטלר ואווה בראון, בתמונה שככל הנראה צולמה בקן הנשרים (צילום: GettyImages)

      כפי ששמו מעיד עליו, רוברט דה לה רושפוקו נמנה על האצולה הצרפתית. הוא נולד בפריז ב-1923, בן למשפחה אמידה ובה עשרה ילדים, שהתגוררה ליד מגדל אייפל. הוא התחנך בבתי ספר פרטיים יוקרתיים באוסטריה ובשווייץ. בגיל 15 ביקר רושפוקו עם כיתתו בברכטסגאדן שבמדינת בוואריה, הוא "קן הנשרים", שם עשה לו אדולף היטלר מעון בהרי האלפים. במהלך הביקור "זכה" להיפגש עם היטלר בכבודו ובעצמו, ואף קיבל ליטוף על לחיו. לא ברור כיצד המפגש והמגע הגופני השפיע על רוברט הצעיר, אך עובדה היא ששלוש שנים לאחר מכן הפך לאנטי-נאצי מובהק, ואולי זאת מפניו שאביו, שלחם בשורות הצבא הצרפתי המובס, נלקח בשבי הגרמנים.

      המשרד ללוחמה לא-ג'נטלמנית

      בסיוע מחתרת "מאקי" (Maquis) נמלט מצרפת הכבושה ב-1942 יחד עם שני טייסים בריטיים שמטוסיהם הופלו. השלושה חצו את הרי הפירנאים לספרד, אך נעצרו בידי שוטריו של השליט פרנסיסקו פרנקו. לאחר שלושה חודשים במעצר הצליח השגריר הבריטי לשחררם, והם הושבו במטוס ללונדון. בספר זיכרונותיו, יכתוב רושפוקו ב-2002 כי הדהדו באוזניו מילותיו של אותו שגריר: "אנשי המודיעין הבריטיים הם נועזים ובעלי יכולות בלתי רגילות, אך הבעיה היחידה היא במבטאם הצרפתי".

      בלונדון נפגש עם הגנרל שארל דה גול, מפקד כוחות "צרפת החופשית". לבסוף, החליט להיענות דווקא להצעה הבריטית שקיבל, ולהצטרף למנהלת המבצעים המיוחדים (SOE), ארגון ביון שהוקם על פי הוראת ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל. מטרת היחידה הייתה לפעול מעבר קווי האויב הנאצי באירופה הכבושה, לקיים קשרים ולסייע למחתרות שפעלו באותן מדינות. בלשונו של צ'רצ'יל, מטרת היחידה הייתה "להעלות את אירופה הכבושה באש". באנדרסטייטמנט וההומור האופייניים לבריטים, היא הוגדרה "המשרד ללוחמה לא-ג'נטלמנית".

      רושפוקו הוכשר באימונים מפרכים בבסיסיה הסודיים של היחידה, ולמד לצלול ולצנוח, והעמיק במומחיות החבלה והלחימה כדי שיוכל "לחסל אויבים בשקט". מיומנויות אלה ואחרות שרכש היו לו לעזר מיוחד מאוד בשנתיים הבאות. הוא הוצנח בחזרה לצרפת, יצר קשר עם מחתרת ה"מאקי" ויחד עם לוחמיה פעל במבצעי חבלה נגד הגרמנים.

      ווינסטון צ'רצ'יל וכלב הבולדוג שלו ביום הבחירות בבריטניה, 23 בפברואר 1950 (GettyImages , Fox Photos)
      העלה את אירופה באש, אך בצורה מנומסת - וחשאית. ווינסטון צ'רצ'יל ב-1950 (צילום: GettyImages)

      בשל אימוניו, רושפוקו התמחה בהסלקת חומרי נפץ במרכבים של אופניים, ברגלי שולחנות ובכיכרות לחם. הוא ואנשיו פוצצו במלחמה תחנת חשמל ותקפו שיירות גרמניות. גולת הכותרת של פעולותיו הייתה ב-1944, חודשיים לפני פלישת בעלות הברית לנורמנדי. באביב של אותה שנה פוצץ בחומרי נפץ בית חרושת רחב-ידיים ליד העיר בורדו.

      ברח מתא הנידונים למוות, והוצנח בחזרה לשטח האש

      פעמיים נתפס בידי הגסטפו ונידון למוות בפני כיתת יורים. בפעם הראשונה נמלט מהמשאית שהובילה אותו לעמוד בפני כיתת החיילים. שומריו ירו לעברו כשברח אך החטיאו. בדרכו תעה אל בסיס גרמני, לכאורה מן הפח אל הפחת, אך שם, בקור-רוח, הבחין בלימוזינה ועליה דגל צלב קרס נאצי. כשמנועה פועל, נכנס אליה ברוגע, ובנינוחות נהג בה למקום מבטחים. הוא הגיע לפריז ויצר קשר מחודש עם המחתרת ועם חבריו ליחידת הביון, שהבריחו אותו בצוללת לאנגליה.

      לאחר תקופה קצרה הוצנח שוב לצרפת והמשיך במבצעיו. כשנתפס בשנית והמתין להוצאתו להורג, שקל להתאבד בגלולת ציאניד שהכמין בעקב של אחד ממגפיו. אך יצר החיים שהיה טמון במרגל גבר על יצר המוות, וזמן קצר לפני ביצוע עונש המוות שנגזר עליו, חיסל בחניקה את אחד השומרים ולבש את מדיו. במנוסתו החוצה מהכלא השתמש בנשק שגנב כדי לירות למוות בשני שומרים נוספים.

      אחרי המלחמה הפך לגיבור לאומי בצרפת המשוחררת. הוא התגייס לצבא הסדיר והכשיר דורות של לוחמי קומנדו, שפעלו לאחר מכן בווייטנאם ובמבצע סואץ. כשפשט את מדיו היה לאיש עסקים והקים חברת תעופה בסנגל שבאפריקה. הוא נסע לוונצואלה ורכש שם מטעי בננות. ב-1966 נבחר לראשות המועצה של אוזוור סור-טריזה ושירת שם את תושביה במשך שלושה עשורים שנים. באותה עיירה ציורית בעמק הלואר מת ונקבר, מעוטר בעיטורי הכבוד והגבורה הגבוהים ביותר שצרפת ובריטניה מעניקות לגיבוריהן.

      לקריאה נוספת
      חייו ומותו של סלובמיר פטליצקי, המרגל שאהב אותנו