משחק בכאילו: איפה היינו אם אולמרט היה נותר בשלטון?

קנוניה, הדחה, פוטש, מעשה מגונה בדמוקרטיה – הרבה מלים קשות נשמעו ונכתבו השבוע לאחר הכרעת הדין במשפטו של אהוד אולמרט. על אף שהפך לראש הממשלה הראשון שהורשע בעבירה פלילית, בעיני רבים, אולמרט, שכהונתו הופסקה בטרם-עת הודות לעומס החקירות, הפך קורבן בידי פרקליטות המדינה, ובתווך – גם הציבור הישראלי, שנגרר לתוך בחירות וחילופי שלטון דרמטיים במרץ 2009. מה היה קורה אילו, שאלו ותהו פוליטיקאים ובכירי הפרשנים בישראל בשבוע האחרון, איך היתה נראית המציאות לו אולמרט היה משלים את כהונתו?

במוקד הספקולציות, שההיסטוריה במזרח התיכון מטילה עליהן צל גדול של ספקנות, עומדת שאלה אחת - מה היה גורל המגעים שניהל אולמרט עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "אני יודע מה הפסדנו. אני יודע מה עמד על הפרק. כמה קרוב זה היה, על איזה סף עמדנו, שיכול היה לשנות את החיים פה", מעיד אולמרט עצמו, בתוארו את ההצעה שהגיש לפלסטינים ב-2008. בדמיונותיהם של תומכי פתרון שתי המדינות בארץ ובעולם עלו השבוע לא מעט תהיות על מצבה המדיני של ישראל היום, לו אולמרט לא היה נאלץ להתפטר בשל עדותו המוקדמת של טלנסקי.

על רקע הקיפאון המדיני של ממשלת נתניהו, 36 הפגישות שקיימו אולמרט ואבו מאזן במשך שלוש שנים נראות היום די רחוקות, ושיאן בשורת פגישות ודיונים במה שנודע כ"תהליך אנאפוליס", שהחל בנובמבר 2007 והסתיים בדצמבר 2008, לקראת סוף כהונת אולמרט. במהלך הדיונים הגיש ראש הממשלה לאבו מאזן הצעה חסרת תקדים להסכם לפתרון סוגיות הליבה, הכוללת נסיגה מ94% משטחי הגדה יחד עם פיצוי בחילופי שטחים של 6%, ניהול העברת האגן הקדוש בירושלים לניהול ועדה בינלאומית, וחזרה של אלפי פליטים פלסטיניים לישראל. אולמרט הדגיש לא פעם בעבר כי בניגוד לנתניהו, הוא ראה באבו מאזן פרטנר לשלום, ולכן "אין אלטרנטיבה למה שהצעתי, ויום אחד, כשנחגוג שלום עם הפלסטינים, הוא יהיה מבוסס על מה שהצעתי לאבו מאזן".

"אולמרט יכול היה למות בניסיון להשיג הסכם שלום, רבין נרצח על הרבה פחות מכך", סבורה מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר, קונדוליזה רייס, כפי שעלה בספר שפרסמה בשנה שעברה, בו תיארה את פריצת הדרך שעמדה על הפרק עם הפלסטינים בתקופת ממשל בוש. אלא שאבו מאזן לא השיב מעולם להצעתו של אולמרט; "עבאס סרב", כתבה רייס, "היתה לנו הזדמנות אחת אחרונה. הפלסטיני עמד על שלו, והרעיון מת". בראיונות שנתן בעבר אבו מאזן עמד על כך שהפערים במשא ומתן עם אולמרט היו גדולים, אולם הפלסטינים מעולם לא דחו באופן רשמי את ההצעה, ולנוכח הנתק במגעים בין ישראל והרשות בתקופת נתניהו, שב אבו מאזן והדגיש כי מדובר בהצעה הישראלית הטובה ביותר שקיבל אי פעם, אך המצב הפנימי בישראל, ומעמדו הציבורי והפוליטי החבול של אולמרט לאחר חודשים של חקירות מתוקשרות, מנעו ממנו לקבלה.

"אולמרט היה ראש הממשלה היחיד שהתחיל לדון בפירוש על גבולות 1967, והוא הגיע להבנות כמעט מלאות עם אבו מאזן בנושא הביטחון, והמחלוקת היתה על אחוזים בודדים בשטחי הנסיגה", אומר אשרף אל-עגרמי, בעבר השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, "לכן אני חושב שיש אמת מסוימת ואפשר להאמין שאולמרט ואבו מאזן היו מגיעים בסופו של דבר להסכם, אבל התהליך נפסק בגלל הבעיות של אולמרט. זה עצוב כמעט כפי שהיה בזמנו רצח רבין, כל מה שהוא השיג פשוט הלך לאיבוד". גם שר המשפטים לשעבר, יוסי ביילין, מודה כי "אין להוציא מכלל אפשרות שהישארותו של אולמרט בתפקיד הייתה מקרבת אותנו להסכם. אולמרט ואבו מאזן התקרבו יותר מכל שני מנהיגים בעבר לפריצת דרך, והאינטנסיביות של המגעים הייתה יכולה להביא לפריצה כזו", הוא טוען, אך גם מסייג את דבריו: "אני לא משוכנע בזה משום שגם בביתו שלו לא ברור כמה גיבוי אולמרט היה מקבל לפשרות הטריטוריאליות שהציע".

רייס מתנסחת באופן דומה, ובמילותיה כינתה את אולמרט "ברווז צולע" – כינוי מקובל בארצות הברית למנהיג שכוחו הפוליטי מופחת. היא חשפה גם כי שרת החוץ של אולמרט, ציפי לבני, שבהמשך גם ירשה את מקומו, טרחה להדגיש בפני הפלסטינים והאמריקאים שלאולמרט אין יכולת פוליטית להעביר הסכם מדיני מרחיק לכת בציבור. "'אין לו עמידה בישראל', היא (לבני) אמרה. זה כנראה נכון, אבל אם ראש ממשלת ישראל יעלה 'און רקורד' הצעה עם האלמנטים המדהימים האלה, והנשיא הפלסטיני יקבל אותם - זה ידחוף את תהליך השלום לרמה חדשה", כתבה רייס. כידוע, בדצמבר 2008 הופסקו הפגישות הדו שבועיות של אולמרט ואבו מאזן, והנתק עם הפלסטינים רק החריף מאז נבחר נתניהו לראש הממשלה כארבעה חודשים לאחר מכן.

את פניו של נתניהו קיבל נשיא אמריקאי חדש, ברק אובמה, שהעלה לראשונה את נושא הקפאת ההתנחלויות כתנאי מוקדם לשיחות. נתניהו ביצע מהלך היסטורי בקנה מידה של הימין, קיבל בנאום בר אילן את עקרון המדינה הפלסטינית והקפיא את הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים, אך הדרישה הפלסטינית להקפאה נוספת בתום התקופה לא נענתה בחיוב, ומאז ספטמבר 2010 שורר נתק עמוק בין ישראל והפלסטינים וכל ניסיונות הקהילה הבינלאומית להחיות את המגעים עלו בתוהו, כל זאת על רקע מתיחות אידיאולוגית קשה בין נתניהו לאובמה על גורל ההתנחלויות. בינתיים, בשנה שעברה התייאשו הפלסטינים מלהמתין שנתניהו ימלא את תנאיהם למשא ומתן, ופתחו במהלך בינלאומי לקבלת הכרה חד-צדדית.

"סביר שהנושא הפלסטיני היה מתקדם, לולא הנושא הפוליטי שעצר את המגעים בנקודת הזמן ההיא", אומר גורם מדיני בכיר בתקופת אולמרט, שמדגיש כי בשל היוזמות שנקט מול הפלסטינים, זכתה ישראל לגיבוי בינלאומי חסר תקדים, המהדהד לנוכח הביקורת הבינלאומית על הקיפאון המדיני של ממשלת נתניהו. "אני לא יודע אם היה הסכם, אבל היינו במקום אחר לגמרי – הן מבחינת הקרבה ביחסים, ההבנה והדיאלוג, והן בבחינת מעמדו של אבו מאזן ברשות הפלסטינית ומול החמאס, ככזה המנהל מערכת יחסים מול ישראל", מוסיף הגורם.

גם הניסיון של אולמרט להגיע להסכם עם הסורים בתיווך טורקי כשל בשל חולשתו הפוליטית בישראל, מדגיש אותו גורם מדיני. "התחושה היתה שהסורים נסוגים בהם מהסכמותיהם בגלל הנושא הפוליטי, הם הבינו שאין להם מה להציע פשרות לישראל לנוכח איום חילופי הממשלה. עם אסד היה אפשר להגיע להסכם תוך שלושה או ארבעה חודשים, שהיה מציב גם אותנו וגם אותו במקום אחר היום, אבל גם אסד לקח צעד אחורה בגלל המצב הפוליטי בישראל".

מנגד, בהתחשב במכלול הפנים המרכיבים את תמונת המצב הגיאו-אסטרטגית במזרח התיכון, יש מי שסבור כי הניסיון להציג את חילופי הגברי בראשות הממשלה כסיבה העיקרית להשעיית המגעים בין ישראל והפלסטינים הוא עקר. "לבוא ולומר היום שהיות ואולמרט נאלץ לוותר על ראשות הממשלה איבדנו סיכוי סביר להסדר זה חסר בסיס. אני לא אומרת שזה לא יכול היה לקרות - אבל אין שום דבר ממשי להיאחז בו כדי להאמין שזה היה נגמר על מדשאת הבית הלבן. האמירה לפיה אם אולמרט היה מסיים את כהונתו היינו במזרח תיכון חדש צריכה להיות מסויגת בהרבה פקטורים", אומרת ד"ר ענת קורץ, מנהלת המחקרים במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב.

"מעבר לגורם האישי יש עניין של תהליכים היסטוריים. המערכות כל-כך סבוכות שקשה מאוד לבודד אלמנט אחד כמו הפרשיות שאולמרט היה מעורב בהן", אומרת קורץ, שמציינת גם את חשיבותה של תמיכה בדעת הקהל, את המשך ירי הטילים מעזה ואת היציאה למבצע עופרת יצוקה בשלהי כהונת אולמרט. "החמאס הוכיח בעופרת יצוקה ליתר השחקנים בזירה שהוא עדיין גורם מפתח, גם בלי הפרשות הפליליות. באמצעות מאבק אלים הוא בעצם מנע את המשך השיחות".

זיכויו החלקי של אולמרט הצית בקרב כל מי שמסתייג משלטון נתניהו ניצוץ של תקווה לאלטרנטיבה, והתהיות הנוסטלגיות והספקולטיביות מגיעות בין היתר על רקע הוואקום הפוליטי הנוכחי, בו אין איום ממשי על כוחו של ראש הממשלה המכהן. הזיכוי המפתיע מעורר מחד פיתוי גדול בקרב תומכי אולמרט ומתנגדי נתניהו לשרטט מחדש את הגרסה האלטרנטיבית של ההיסטוריה; מה היה גורל יחסינו עם אובמה, כיצד היה נוהג אולמרט בלחץ הבינלאומי בגרעין האירני, האם היה בוחר להתנצל בפני טורקיה אחרי המשט, והאם גם היה מסוגל לקבל החלטה היסטורית לשחרר אלף אסירים תמורת גלעד שליט?

מאידך, שום ספקולציה היסטורית לא תוכל לטשטש את העובדה כי כפי שהעיד על עצמו, אולמרט היה "ראש ממשלה לא פופולרי" גם בלי קשר לפרשות הפליליות, ומעמדו הציבורי המעורער לנוכח הביקורת החריפה על תפקודו במלחמת לבנון השנייה מציב סימני שאלה לגבי יכולתו לבצע מהלכים מדיניים בגיבוי ציבורי. ובכל זאת, בעוד אבו מאזן מסרב להיפגש עם נתניהו כבר כמעט שנתיים, יו"ר הרשות חיכה שעות ספורות בלבד לפני שהתקשר לברך את אולמרט על זיכויו השבוע, וכנראה שגם במוחו חלפה המחשבה "מה היה קורה אילו".

לפניות לכתבת: tal_sh@walla.net.il

עוד בנושא
אולמרט: "אין לי כוונה לחזור למסגרת פוליטית"
סקר: אולמרט יחזק את יאיר לפיד רק ב-3 מנדטים
אולמרט ביום שאחרי: "כשיודעים את האמת ישנים טוב"