פוסט פוליטי: התהום שבין נתניהו למופז

במערכת הפוליטית לא ידעו השבוע הפוליטיקאים את נפשם מרוב ספקולציות. "אז מה יהיה", הם שאלו זה את זה, כשהם יודעים שאיש לא יודע באמת מה יקרה. חלק אמרו שנתניהו בחר בחרדים. מעטים יותר עוד זוכרים את ליל הכלולות של קדימה והליכוד מלפני כחודש וחצי, וסבורים שמופז ונתניהו דווקא מתואמים. גם האופציה שנתניהו יוביל לפיזור הכנסת באופן מידי, מהלך שיביא להארכה אוטומטית של חוק טל בחצי שנה, נשמעת פה ושם. ככה זה כשאין אמון בסיסי בין השותפים הקואליציוניים ולעיתים אף בתוך המפלגות עצמן. לא בטוח שח"כ יוחנן פלסנר, יקיר החילונים ושנוא החרדים בשבועות האחרונים, משוכנע במאה אחוז שבשיא ההסתערות הוא לא יביט לאחור ויגלה שראש מפלגתו, שאול מופז, סגר דיל עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

בפועל, ההודעה של ראש הממשלה על פירוק ועדת פלסנר בסך הכל הקדימה ביומיים את הדיון הפוליטי, שאמור היה להתקיים בכל מקרה על מסקנותיה והצעת החוק שתביא. נתניהו החליט לנקוט בצעד שהשפיל את משנהו מסיבה אחת פשוטה: רצון לערער על הלגיטימציה של הוועדה. גורמים חרדיים הביעו בתחילת השבוע חשש שיהיו התוצאות הפוליטיות אשר יהיו, דו"ח הוועדה יהווה מעתה בסיס לכל דיון עתידי בעניין הגיוס. משהובן שפלסנר לא מתכוון לטייח, לעגל פינות ולהתגמש בשיחות ליליות עם נתן אשל, החליט נתניהו לנסות ולמזער נזקים ציבוריים.

בסוף השבוע שעבר דווקא הייתה אופטימיות זהירה בקרב מנהלי המו"מ. "בפגישות שקיימתי עם נתניהו ומופז", מספר השר אריאל אטיאס, "אמרתי שהפערים לא כל כך גדולים וניתן לגשר עליהם. בסוף קדימה פספסה את הסיכוי לעשות שינוי". באותו סוף שבוע, מספרים גורמים פוליטיים, נפגש נתניהו עם החרדים. בפגישה הוא הודיע להם שאין לו ברירה והוא מתכוון להטיל סנקציות אישיות מסוימות על מי שלא יתגייס. ש"ס הודיעה לו שהיא תבלע את הצפרדע הזו ושעל דבר כזה היא לא תפרוש מהקואליציה. מבחינתו של נתניהו זה היה המבחן החשוב. אם ש"ס נשארת אפשר להמשיך הלאה.

ראש הממשלה הגיע עם ההצעה הזו למופז. ש"ס לא תפרוש, אבל היא דורשת שיהיו יעדי גיוס ולא מכסות של לומדי תורה, אמר. מופז הלך לפלסנר. כשחזר עם תשובה, אמר שקדימה לא תתפשר – יהיו מכסות. ההתעקשות הזאת הקפיצה את החרדים. המילה מכסות עושה להם רע. הם לא מבינים למה אי אפשר לסגור על "יעדי גיוס". הרי אם מסכימים על המספר התוצאה תהא זהה. יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, לא היה מופתע, מן הסתם. עוד בלילה שבו סוכם על הצטרפות קדימה לממשלה הוא דיבר על הפער שבין קדימה לליכוד בעניין. הראשונה רוצה הגדרה ברורה של מכסות החרדים להם בלבד יאפשרו להישאר באוהלה של תורה. השנייה מדברת על יעדים לצמצום אחוז הלא מתגייסים. כאן העסק התפוצץ.

בכלל, פלסנר הפך להיות בשבוע האחרון הילד הרע. מופז לא מקבל שום החלטה בלי פלסנר, טוען גורם שמעורב במו"מ, הוא לא בקיא בפרטים. על כל דבר הוא אומר שהוא צריך להתייעץ. כשהוא חוזר, אתה רואה שהוא הרבה יותר לוחמני. פלסנר הוא זה שהעלה את מופז על העץ. הוא מאוהב בפוזיציה שלו, בעד עצמו. לא מבין שיש מרחב גמישות. ובכלל, עושה רושם שהוא מנסה להניע את מערכת הבחירות על חשבון החרדים, בדיוק כמו שליברמן מנסה לעשות את זה על חשבון הערבים. העניין הוא שהרעיונות שלו בבסיסם לא רעים, אבל הסנקציות שהוא מצמיד להן מופרכות. קנס של 100 אלף שקל לאברך? נו, באמת, זה לא רציני. קודם שיהיה לאברכים את הכסף הזה.

העניין הוא שאין הרבה אנשים שמבינים את המספרים והפרטים כמו פלסנר. כשמופז היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון לפני כניסתו לממשלה הוא הטיל על חברו לסיעה להכין דו"ח בנושא. פלסנר עמל עליו במשך שנה, שמהלכה נהפך למומחה גדול בתחום. לכן, כשמופז בא אליו עם ההצעה שקיבל מנתניהו והחרדים, הוא אמר לו שאחרי שמנקים את כל הפירוטכניקה הזו מקבלים "חוק טל 2". ורק את זה קדימה עוד צריכה על הראש שלה - לא זו בלבד שלא תצדיק את הטיקט שבגינו נכנסה לממשלה, היא תהיה זו שבסופו של דבר חתומה על ההכשר לאי גיוס החרדים לשנים הבאות. אמנם פלסנר הוא לא מוותיקי הכנסת, אבל הוא מבין היטב שבסופו של דבר יהיה צורך להתפשר. על כל אחד מהמספרים שננקב בדו"ח יש על מה לדבר, אבל רק שלא יורידו את הכל בחצי. לבדיחה שכזו אין שום סיבה שבעולם שהוא יסכים. בצדק.

האמת שלכולם יש אינטרס לצאת מהמשבר הזה בשלום, בטח כשעל כף המאזניים ניצבת האפשרות לפרק את העסק וללכת לבחירות. נתניהו לא רוצה להעמיד עצמו לבחירה סביב הברית שלו עם החרדים. מופז חייב למצוא הישג לבוא איתו לבוחר. לש"ס וליהדות התורה עדיף לסגור עניינים עכשיו מאשר לצאת למערכת בחירות שבה יריבו המפלגות הציוניות מי יחבוט בהן יותר. ולמרות זאת, מיום שני ועד היום אין מו"מ אמיתי, אלא בעיקר התעסקות בתהליך. ואולי אנחנו הולכים לפספס כאן בגדול. לא בכל יום ישנה סיטואציה פוליטית שמשלבת בין דד-ליין מבג"ץ, קואליציית ענק ולחץ אטומי של החרדים שמביא אותם לנכונות להתגמשות. אמנם את ההתבטאויות ביממה האחרונה אפשר לקרוא כנכונות להגיע לפשרות, אבל אם לא יתחילו לדבר על המהות הכל יתפוצץ בפנים.

תגידו, בכל נושא הגיוס, מישהו שמע את שרי הליכוד? מישהו נתקל בהתבטאות משמעותית של אחד השרים, שמביא את משנתו כהווייתה ולא מסתפק באמירה חלבית כמו "בסוף נצא עם מתווה בלי להתלהם. בשוליים יהיו כאלו שתמיד יצעקו, אבל המתווה די ברור" (בוגי יעלון, טוויטר), או "צריך למצוא לא רק את הפתרון הצודק ביותר אלא גם את הפתרון הנכון ביותר" (יובל שטייניץ, כנס בענייני חינוך) .בעת שמתנהל כאן דיון ציבורי חשוב ורגיש, בוחרים שרי הליכוד לעסוק ולהתבטא רק בענייני משרדם. גיוס חרדים? דברו על זה עם אלקין. זה קטע מדהים, מספר בועז נול, מראשי "מאהל הפראיירים". לפני חודש וחצי כל הליכודניקים רצו אותנו. עם חלק דיברנו, אחרים אירחו אותנו בלשכות שלהם ולא מעט באו לבקר במאהל. שר אחד אפילו ביקש שנדגיש שהוא תומך בנו. עכשיו ניסיתי ליצור איתו קשר שיבוא לבקר והוא אפילו לא חזר אליי. נכון לעכשיו, מאז שהוועדה החלה לפעול אף אחד משרי הליכוד או חברי הכנסת לא ביקר במאהל או דיבר איתנו.

אפשר להבין את אנשי הליכוד. דבר ראשון, ראש הממשלה ביקש מהם שלא להתבטא בנושא. למה להוסיף שמן למדורה? למה להלבין את פניו של מופז אם באותה נשימה רוצים לתת לו סולם לרדת מהעץ? דבר שני, לפני מספר חודשים הם התרוצצו על הגבעות בבית אל והבטיחו שגבעת האולפנה לא תפונה. כעבור זמן קצר הם קיפלו את הזנב והתנגדו לחוק ההסדרה לאחר שנתניהו איים בפיטורים. אפילו השר היחידי שהעז להתקומם לא מצא את דרכו אל המליאה בעת ההצבעה. יפה להם, לשרי הליכוד המצולקים, שהם לומדים מהר. למה הסתבך בהצהרות שלא תוכל לעמוד מאחוריהן? על האומץ הציבורי שבהחלטה לשתוק כדג בנושא כה חשוב יגיד הציבור את דברו.

במילים חמות ספד השבוע נתניהו לראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, שהלך לעולמו בשבת. הוא שיבח את צניעותו, את העובדה שמעשיו נבחנו במבחן "מה טוב למדינת ישראל", מבלי שחיפש פופולריות וכבוד. קשה להאמין ששמיר, שפיו ולבו היו שווים, היה בוחר במילים הללו לתיאור פועלו של ראש הממשלה. "שמיר האמין שצריך לבנות את הצעירים", מספר אדם שעבד בצמוד אליו. "כך הוא טיפח את מרידור, אולמרט, מילוא וגם נתניהו. אולי בגלל העבר שלו כמפעיל סוכנים במוסד היחס שלו לאנשים היה מאוד פונקציונלי. מבחינתו נתניהו היה אמון על תחום ההסברה. הוא חשב שהוא מופיע מצוין. אבל בכל העניינים האחרים הם היו 180 מעלות אחד מהשני. שמיר היה מופנם, נטול אגו, סלד מיחסי ציבור ולא הבין את הצורך בכך. אצל נתניהו הכל היה 'אני ואני'.

"אחרי ששמיר הפסיד לרבין ב-92' הוא חשב שנתניהו יהיה הכי טוב לליכוד, ולכן עזר לו בכל מיני עניינים פרוצדורליים שנוגעים לחוקה. אחרי שנתניהו ניצח בפריימריס ב-93' התכנסה ועידת הליכוד. שמיר עלה כדי לתת נאום פרידה מרגש. הוא הזכיר שם את הדור החדש בליכוד, אבל לא נקב בשמו של היו"ר החדש, בנימין נתניהו. זה לא היה במקרה". כעבור שנים הוא כבר כינה אותו "מלאך חבלה".

המחאה החברתית עושה את צעדיה הראשונים בקיץ 2012, מחפשת את דרכה ובינתיים לא מוצאת. הפוליטיקאים היו אמורים לעוט עליה כמוצאי שלל רב, אבל בינתיים רובם נמצאים בקואליציה, ואלו שבאופוזיציה בחרו שלא להצטרף כדי לא להפריע כמו בשנה שעברה. מי שכן יכול היה לעשות עם זה משהו זה יאיר לפיד. "מרד העבדים", הוא כינה את התופעה לפני שנה כשעוד היה בכורסת העיתונאי. עכשיו, עם 20 מנדטים לפי הסקרים, הוא כבר יותר זהיר. רק זה חסר לו, ש-300 פעילי יש עתיד יקלעו, לא עליו, להפגנת שמאל. הוא הרי במרכז. רוצה ללקט את המנדטים שקדימה השאירה. מקומו לא עם מפגינים שבה המפגין הימני ביותר הוא איש מפלגת העבודה ועוד הולכים בה מכות. "אני מאמין בכל ליבי בערכים של המחאה וחושב שהם צריכים לבוא לידי ביטוי רק בזירה הפוליטית", אומר לפיד. "בפוליטיקה אוכל לדאוג שלא יעשו טריקים כמו שעשו עם ועדת טרכטנברג".

לקריאה נוספת:

נתניהו יציע גיוס חרדים וערבים; "משתמט לא יקבל כמו משרת"
ועדת פלסנר - חוליה נוספת בתולדות השוויון בנטל