פוסט פוליטי: מי צריך מלחמת אחים?

האם יימצאו סנקציות הקשורות בגיוס החרדים, אשר יהיו מוסכמות גם על פלסנר וגם על ישי? וגם: איך הפך העו"ד השמאלני ליקיר המתנחלים, וממי אורלב מסרב לקבל תרומה

לירון מרוז

עוד הרבה לפני שחרדי אחד ייכנס לשנת ההכרעה אם להתגייס לצה"ל או להמשיך ללמוד בישיבה לפי מתווה תחליף חוק טל, מתקרבת שעת ההכרעה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. נכון, יש רעיונות יצירתיים נפלאים לשלל מסלולי גיוס, אבל בוויכוח העקרוני, נכון לעכשיו, נאדה. מצד אחד יו"ר הוועדה, יוחנן פלסנר, שסבור שיש לקבוע מכסות גיוס וסנקציות כלפי אלו שלא יתגייסו. מהעבר השני החרדים, שמבינים שמשהו הולך להשתנות, אבל לא מסכימים לפגיעה מינימלית בתלמידי הישיבות. ובתווך יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, ועוזרת ראש הממשלה, פרח לרנר, שמנסים לרבע את המעגל. ארבע פעמים נפגש נתניהו עם פלסנר במהלך השבוע האחרון. במקביל היו לו עוד כהנה וכהנה פגישות עם מנהיגי החרדים. עשן לבן טרם נראה באופק, ולא נראה שרש הממשלה הכריע. גורמים בקואליציה מתקשים לראות אותו מקבל החלטה בניגוד מוחלט לעמדת החרדים. זה מבטיח לו קרב לא פשוט מול מופז וליברמן.

בואו נודה על האמת, לאיש אין אינטרס שהדיון בוועדה יביא למלחמת אחים. לא לאלי ישי ומשה גפני, לא ליוחנן פלסנר ושאול מופז, ובטח ובטח לא לבנימין נתניהו. מצד שני, זה שיש כוונות טובות לא אומר שלא תיפול לנו על הראש ממש בקרוב צרה חברתית ארורה, שהריקושטים הפוליטיים שלה יהיו החלק הקל בסיפור. חשוב להדגיש, בשנים האחרונות מספר המתגייסים לצה"ל והנכנסים לשוק העבודה בקרב החרדים עולה. אמנם רחוק ממה שרוב הציבור החילוני והדתי-לאומי היה רוצה, אבל המגמה בהחלט חיובית. אם החרדים לא יוכלו לחיות עם תחליף חוק טל – לא בפומבי ולא בהסכמה שבשתיקה – המגמה הזו תשתנה באחת. רובם המכריע של החרדים לא ימרה את הוראת הרבנים ולא יעלה על חאקי. אז הם יקבלו פחות כסף ויחיו עוד יותר בדוחק, אבל מדינת ישראל לא תראה מזה עוד חיילים או ידיים עובדות. ואז מה הרווחנו? את שאול מופז כשר בלי תיק?

המערכת הפוליטית נראתה קצת רדומה השבוע, אבל מתחת לפני השטח העניינים בוערים. מסקנות הוועדה שבראשות פלסנר אמורות להיות מוצגות בשבוע הבא, והניסיון למצוא את הנוסחה הגואלת בשיאו. קחו לדוגמא את יו"ר ועדת הכספים הפעלתן, משה גפני. בימים כתיקונם הוא היה אמור להיות שקוע עד צוואר בהכנות לחוק התקציב הקשה שהולך לנחות עלינו. במקום זה, מספרים גורמים בסביבתו, רוב הזמן הוא עוסק בנושא הגיוס. גם השר אלי ישי, שלאחר פרסום דו"ח המבקר יכול להרשות לעצמו להניח למלחמה בזרים, פעיל בעניין והשבוע אמר שפגיעה בתלמידי הישיבות היא בבחינת "ייהרג ובל יעבור".

כדאי לשים לב לדברי ישי. הסנקציות שעליהן מדברים בוועדה נוגעות לשלוש רמות: פרט, כלל וקהילה. ברמת הפרט מדובר על פגיעה ישירה או עקיפה בכיס של האברך שלא יתגייס. ברמת הכלל הכוונה לישיבה עצמה. אם כיום היא מתוקצבת על כל תלמיד שלומד בה, מוצע כי אולי היא תתוגמל יותר ככל שייצאו ממנה חיילים ותתוגמל פחות ככל שיהיו בה יותר לומדי תורה. ברמת הקהילה הכוונה לתקציב הכולל של עולם הישיבות, שממנו נגזרים המענקים לישיבות. ככל שיותר חרדים ילכו לצבא כך יגדל התקציב, וההפך.

כשישי דיבר על "ייהרג ובל יעבור" הוא התכוון לתלמיד הפרטי. בכך הוא מיישר קו עם כל הרבנים החרדיים, אשכנזים וספרדים. מניעה מאדם ללמוד תורה זה בל יעבור מבחינתם. הפגיעה בפרט היא בלתי נסבלת ואין להם שום מרחב תמרון בנושא. מבחינת חלקם, אגב, גם מישהו שלומד שעה ביום ראוי להיחשב כלומד תורה שזכאי לפטור. לגבי הישיבות עצמן, פה יש איזה סדק שאולי דרכו ניתן למצוא פתרון יצירתי. כלומר, שיהיו סנקציות, אבל על הישיבות, לא על האברך ומשפחתו. זה אולי נשמע הגיוני, אבל יוצר כאב ראש במקום אחר. בחור חילוני שלא מתגייס נשלח לכלא. לפי הרעיון הזה בחור חרדי שיבחר שלא להתגייס לא ייפגע כלל, תיפגע הישיבה שבה הוא לומד. ואת זה אפשר לכנות "שוויון בנטל"? בג"צ, שפסל את חוק טל, יקבל דבר כזה?

ומעבר לבג"צ, תרחיש של סנקציות על הכלל ולא על הפרט הוא ייהרג ובל יעבור מבחינתו של פלסנר ואלו שמצדדים בעמדתו. יהיו מסלולי שירות אמיתיים ולא מצ'וקמקים, יהיו יעדי גיוס שאפתניים, הפיקוח יהודק. מי שחושב שאפשר לממש את המטרות האלה רק על ידי סקציות על הכלל לא מבין מה הוא שח.

אפשר להסתבך עוד קצת. נושא האכיפה, למשל. חרדי שהחליט להישאר באוהלה של תורה, איך נדע שהוא באמת לומד ולא עובד. אחד הפתרונות שעלו בוועדה היה הכנסת זיהוי ביומטרי. יבוא התלמיד לישיבה בבוקר ויניח את אצבעו על מכשיר הזיהוי. נכון לעכשיו מבחינת החרדים אין מצב לזיהוי, זה נשמע בעיקר הזוי.

"שום דבר לא גמור, שום דבר לא סגור. יש המון ספינים. אנחנו יושבים ומדברים", מספרים גורמים שמכירים מקרוב את עבודת הוועדה. נכון לשעת כתיבת שורות אלה הדברים מדויקים. העניין הוא שאין זמן. בשבוע הבא המסקנות אמורות להיות מוגשות ולצדן הצעת החוק. לפי הנחישות של כל הצדדים וההתבצרות בעמדות, מישהו כאן עלול להפסיד בגדול.

עוד בוואלה!

ספר עד הבית: הבילוי שילדי הפריפריה לא מוכנים לוותר עליו

לכתבה המלאה

המלך ספר?ד

איך שגלגל מסתובב לו בפוליטיקה הישראלית. רק לפני שלושה שבועות הסתובבו ראשי המתנחלים אבלים וחפויי ראש בכנסת לאחר שראש הממשלה הוביל מהלך לדחיית "חוק ההסדרה", שמשמעותו פינוי שכונת האולפנה. אילו השלכות הרות אסון למהלך לא הבטיחו לנו? אלימות, מלחמת אחים, אפילו עימותים שיעלו בחיי אדם. ובפועל? הגיעו הסבלים, העמיסו את הקרטונים והופ לקרווילה המשופצת.

אתמול (שלישי) החלק הראשון, מחר השני. המתנחלים עדיין משדרים פאסון של "איך גירשו אותנו מהבית", אבל מתחת לפני השטח הם לא מפסיקים לחייך. בחלומותיהם הוורודים ביותר הם לא חלמו על חבילת פיצויים כה מפנקת בעבור פינוי בתים ספורים. "מיכאל ספר?ד יהיה אורח הכבוד בחנוכת השכונה החדשה בעוד שנה", הם משתעשעים על חשבון עורך הדין שפעל באינטנסיביות לפינוי השכונה. גם לשר גלעד ארדן יש חידוד על חשבון ספר?ד. "ישבתי אצל הרב מלמד", הוא מספר, "והבטחתי לו שאעשה הכל כדי שהיום הזה של 'גירוש ספר?ד' לא ייזכר כיום עצוב, אלא ככזה שבגללו יקרו הרבה דברים טובים להתנחלויות".

ארדן, שתמך בחוק ההסדרה עד שראש הממשלה איים בפיטורי השרים שיתמכו בו, הצטרף לאחר ההצבעה בכנסת לצוות שניסה למצוא פתרון לפינוי שקט. ביחד עם נתן אשל, מזכיר הממשלה צביקה האוזר ומתאם הפעולות בשטחים איתן דנגוט הם נפגשו עם ראשי המתנחלים, וגיבשו את הפשרה שהובילה לפינוי השקט. לאחר אחת הפגישות שהתקיימו בבית אל הוא גילה שעל מכוניתו נשפך צבע ושצמיגי הרכב של זאב חבר (זמביש) נוקבו. "קצת נעלבתי", הוא מודה, "כי מי שעשה את זה לא מכיר את מה שעשיתי ובעיקר את מה שזמביש עשה עבור ההתנחלויות. רציתי לדבר איתם, אבל ברגע שראיתי שמדובר בבני נוער עצבניים עם דם חם, הבנתי שאין טעם". בתור תומך נלהב של ההתיישבות מעבר לקו הירוק, מאושר ארדן מהמכניזם החדש שנבנה סביב פינוי השכונה. "נתניהו קבע עיקרון מסוים", הוא אומר, "שמי שחושב שהוא יוכל ללכת ולהלשין וככה לפגוע בהתנחלויות ימצא מהר מאוד את עצמו כפועל ההפך".

אדוני זקוק לתרומה?

זבולון אורלב שקוע בימים אלה עד צוואר במפקד החברים למפד"ל. בתחילת נובמבר יתקיימו הבחירות לראשות התנועה ובעבור הח"כ הפעלתן הזה מדובר במאבק חייו הציבורי. אם יפסיד יפרוש מהחיים הפוליטיים. פריימריז זה בראש ובראשונה עניין של כסף, הוא מסביר, בייחוד כשמולך מתמודד נפתלי בנט, שהרוויח עשרות מיליונים כשמכר לפני שנים אחדות את חברת סאיוטה. לפי החוק, במפקד בסדר גודל של המפד"ל אסור למתמודדים לקבל תרומה של למעלה מ-11,000 שקל, אבל מותר להם להביא כסף מהבית. הפערים בין אורלב לבנט בנושא הזה תהומיים.

בהקשר לפרסום השבוע על התרומה שקיבל איציק שמולי, יו"ר אגודת הסטודנטים, מאי.די.בי .לפרויקט שהוא מוביל בלוד, סיפר השבוע אורלב את הסיפור הבא: לאחרונה פנו אליי ארבעה אנשים שונים. שניים ייצגו שני אנשי עסקים ושניים פנו בשם בעלים של שני גופים פיננסיים בולטים. הם היו מאוד נחמדים והתעניינו בהליך המפקד במפד"ל. הם גם שאלו, בעדינות, אם אני צריך עזרה. הכל טוב ויפה, אבל העניין הוא שאין לי היכרות ארוכת טווח עם שולחיהם. ליתר דיוק אני מכיר אותם רק על בסיס חברותי בוועדת הכספים וברור לי שהפנייה נעשתה בגלל העניין הזה. הודיתי להם בנימוס וסירבתי לקבל תרומה. אולי אין לי כסף, אבל יש לי שם טוב. על זה אני לא מתכוון לוותר.

לקריאה נוספת:

עלות גיוס 1,288 חרדים ב-2011: 90 מיליון שקלים
המאבק לגיוס חרדים מתחדש: ”לא נסבול עוד מריחה”

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully