פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דנינו מאשים את הגשם בשיטפון

      מפכ"ל המשטרה האשים את פעילי המחאה החברתית בהצתה מכוונת של האלימות בהפגנה במוצאי השבת האחרונה. דן מגן סבור שדנינו לא מחובר לשטח ושאת ההפגנה אי אפשר היה להפסיק

      רב-ניצב יוחנן דנינו, המפקח הכללי של משטרת ישראל, איש חכם מאוד, כך מעידים מכריו ועמיתיו. אלא שדרך ניתוחו את הפגנת המחאה החברתית בערב שבת בלב תל אביב לוקה בהערכת יתר של המפגינים. דנינו מייחס למפגינים תכנון מרכזי שהוביל לדבריו ל"מסכת מתוכננת של הפרת חוק ואלימות". כל מי שהשתתף בהפגנה בשבת, שנשא בירכתי מוחו את המעצר האלים לא פחות של סמל המחאה, דפני ליף, יום קודם לכן בשדרות רוטשילד יודע – לבד מקריאה ברשתות החברתיות להביע תרעומת על מעצרה של ליף, לא תוכנן דבר.

      במשטרה, אף שהודו כי המעצר של ליף היה בגדר "טעות אסטרטגית", מחפשים לתלות את האשמה על הפרת הסדר בשבת על צוואר המפגינים. אלא שהמציאות מוכיחה אחרת. בשבת בערב, לקראת השעה 22:00, התקבצו בין 3,000 לרבבת מפגינים בכיכר הבימה וחסמו את שדרות רוטשילד לתנועת רכבים, אף שלא קיבלו אישור משטרתי לקיום הצעד. כאן היתה הפרת החוק הראשונה מני רבות שאירעו באותו הערב – הן מצד המפגינים והן, כך מסתבר, מצד המשטרה.

      לאחר שהתקבצו, ומכורח ההרגל כנראה, פנו המפגינים לרחוב מרמורק כדי להגיע לאפיק המרכזי – רחוב אבן גבירול. וכמו בשיטפון פתע שנוצר ממכת גשמים חזקה, החל נחיל האדם לנוע לכיוון הרחוב, שנסגר מיד על ידי כמה עשרות שוטרים, וצלמי עיתונות שתיעדו כל רגע ורגע. "אין מצב לעצור את זה אחי", נשמע שוטר אומר לחברו, בעוד גוש האדם מתקדם. אבל דווקא שם נחלו השוטרים הצלחה, היחידה שלהם באותו אירוע. שכן, כמו בשיטפון, פנו המפגינים לרחוב הוברמן בואך דיזינגוף בהתאם לחוק הכלים השלובים. גם בפינת דיזינגוף יצרו השוטרים חסם, שנפרץ לאט לאט בעוד המסה הגדולה של המפגינים עלתה חזרה לשדרות ח"ן, פנתה צפונה והצטרפה לאחר מכן לערוץ המחאה הראשי – רחוב אבן גבירול. וכך הלאה וכך הלאה.

      שוטרים צועדים לצד מפגינים

      לאחר שהסכר נפרץ, נוצרה תמונה סוריאליסטית במקצת: המפגינים צועדים באחד הרחובות המרכזיים של העיר, ולצדם מפקד המחוז ומפקד תחנת ירקון במשטרה, ללא אירועי אלימות חריגים. במורד הרחוב, ניסו השוטרים שוב לעצור את גל האנשים, שפנו לדפוק על חלונות בנק דיסקונט (שחלונותיו לא נשברו). גם סכר זה נפרץ, חרף הופעתם הפתאומית של כמה עשרות גברתנים ללא תגי שמות וסימנים מזהים, שהחלו להניף מפגינים אל על ולסייע לכוחות המשטרה, שהיו מיעוט זניח במקום.

      אלימות היא אלימות היא אלימות, זה ברור. אין ולא היתה שום הצדקה לשבור את חלונות הראווה של סניפי בנק הפועלים ובנק לאומי בגן העיר, בכך שגו אותם בודדים שעשו זאת. אלא שבמכלול הטעויות שנעשו באותו אירוע, נראה שרשימת המשטרה ארוכה מזו של המפגינים. ראשית, כך הסתבר, רבים מבין 85 המעצרים שבוצעו היו בניגוד לחוק – ללא רישום מסודר, גם לא בדיעבד בדו"ח מעצר. שנית, הפעלת הכוח על ידי המשטרה נעשתה ללא התבונה המצופה מאותם אלו שאיפשרו הפגנות של מאות אלפים בקיץ הקודם, ללא אירועים חריגים. כפי שדנינו עצמו הודה: "ללא ספק, בחלק מהמקרים יש תמונות קשות", אמר המפכ"ל על תיעוד חלק מהמעצרים.

      ודבר אחרון, החשוב מכולם – נחישות המשטרה שלא לאפשר את צעידת המפגינים, ששוב נדגיש – לא קיבלו אישור לקיום הצעדה, העלתה ניחוח של תכנון מוקדם דווקא מצד הרשויות למנוע כל גילוי של מחאה חברתית, גם ביד ברזל, כפי שבא לידי ביטוי ב"שיחות" שנערכו לאחרונה לראשי המחאה החברתית, בהן הם נשאלו לגבי תכניותיהם לקיץ הנוכחי. גם מפקד המחוז, ניצב אהרון אקסול, טען ביום ראשון כי הוא "לא מכיר פטנט אחר" לפזר הפגנה, חרף יחסי הכוחות הנוטים לרעתו.

      מי שמאשים את המפגינים בשבת בתכנון האירועים, כאילו ישבו ראשי המחאה ואמרו לעצמם "היום נשבור חלונות של בנקים", לא מבין היכן הוא חי. רב-ניצב דנינו, איש חכם מאוד, אם תמשיך בקו המחשבה הנוכחי שלך, תצטייר כמי שאחרי שיטפון הרסני מאשים את הגשם בהרס. עוד יש לך זמן לתקן את המעוות.