"מאסר בבידוד הוא בלתי אנושי, מעצם היותו אמצעי להעביר אנשים על דעתם. אני חייתי במשך שנים מאחורי דלת פלדה ובה שני חרכים קטנים...לא הייתה לי טלוויזיה, לא טלפון, והחשוב מכל - לא היה לי שום מגע עם בן אנוש אחר...מאסר בבידוד עושה דבר אחד: הוא שובר את רצונו של אדם לחיות, עד שהוא מתחיל להידרדר. הוא לעולם לא יהיה אותו אדם שוב".
המילים, על פי דיווח ה"לוס אנג'לס טיימס", הן מילותיו של אנתוני גרייבס, שבילה 18 שנה מחייו בבית כלא במדינת טקסס בדרום ארצות הברית בעקבות הרשעתו ברצח אם, בתה וארבעת נכדיה. 12 מתוכן שהה באגף הנידונים למוות, מתוכן עשר שנים בבידוד - לפני שזכה למשפט חוזר, זוכה מכל פשעיו ושוחרר, בשנת 2010. גרייבס העיד ביום שלישי השבוע בפני תת-ועדה של הסנאט בוושינגטון, בה מתקיים - לראשונה בתולדות ארה"ב - דיון בחוקיות הנוהג לכלוא אסירים בבידוד לפרקי זמן ממושכים.
ארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מתגאה, כנראה בצדק, בהיותה המדינה המובילה את העולם כולו בכל הקשור להענקת מירב החופש ואפשרויות המימוש העצמי לאינדיבידואל באשר הוא - אך מן העבר השני, היא גם ללא ספק המדינה המצטיינת ביותר, לפחות בעולם המערבי, ביכולתה לגזול מהאדם את אותה חירות, ברגע שנקבע כי הוא עבר על חוקיה.
הדברים אמורים כמובן בראש ובראשונה בדבקות העיקשת של רוב מדינות ארה"ב בעונש המוות (במספרים, ארה"ב מפגרת בתחום זה רק אחרי סין ואירן). אולם לצד זאת, ארה"ב גם מובילה בפערים עצומים על כל יתר המדינות הדמוקרטיות בעולם במספר האסירים בבתי הכלא ביחס לגודל האוכלוסיה. לשם המחשה: בארה"ב חיים כ-5% מתושבי העולם - וכ-25% מהאסירים. הפערים אף גדולים עוד יותר כשמגיעים למאסר בבידוד. הנתון הרשמי של הרשויות עומד על כ-15 אלף, אולם לפי אומדן שהציג השבוע ל"גרדיאן" דייוויד פתהי, הממונה על נושא בתי הכלא בהתאחדות ארגוני זכויות האזרח בארה"ב, במדינה מוחזקים כיום למעשה כ-25 אלף אסירים בבידוד מלא (22-24 שעות ביממה) - כ-10% ממספר האסירים הכולל. עוד כ-80 אלף, לפי אומדן זה, מוחזקים בתנאי בידוד חלקיים.
לפי האו"ם, מעל 15 ימי בידוד הם עינוי
כליאה בבידוד היא אמנם אמצעי ענישה מקובל ברוב מדינות העולם לאסיר שעבר על חוקי הכלא, אך אין בעולם הדמוקרטי עוד מדינה המתקרבת לארה"ב בהיקף השימוש בו - לא רק מבחינת מספר האסירים הנענשים בעונש זה, אלא גם, ובעיקר, מבחינת משך הזמן. האו"ם מגדיר החזקה בבידוד לפרק זמן של יותר מ-15 ימים כעינוי לכל דבר, אולם בבתי כלא מסוימים בארה"ב, יושבים אסירים בבידוד במשך שבועות, חודשים ואף שנים ארוכות.
כעת, לראשונה אי פעם, החליטו הרשויות בוושינגטון לקיים דיון בחוקיות העניין, ולשם כך התכנסה תת-הוועדה של הסנאט לענייני החוקה, זכויות אזרח וזכויות אדם. המטרה: לבחון האם הנוהג מפר את התיקון השמיני לחוקה האמריקאית, האוסר "ענישה אכזרית ויוצאת דופן". הדיון מתקיים לאחר שבחודשים האחרונים גברו קולות המחאה בנושא, ואף הוגשו מספר תביעות ועתירות לבתי משפט, בין היתר בקליפורניה ובקולורדו. במהלך השנה האחרונה אף השתתפו אלפי אסירים מכל רחבי ארה"ב בשביתת רעב מתואמת וממושכת במחאה על נהלי הכליאה בבידוד.
יו"ר הוועדה, הסנאטור דיק דרבין (דמוקרט מאילינוי), פרסם עם כינוסה הודעה המבהירה כי הדיון "יתמקד בהשלכות הכליאה בבידוד מבחינת זכויות אדם, מבחינה כלכלית וציבורית". לדבריו, "בעשורים האחרונים, השימוש בכליאה בבידוד גבר במידה עצומה בבתי הכלא הפדרליים, המדינתיים והמקומיים. נבחן את ההשפעה הפסיכולוגית והפסיכיאטרית שיש לכך על האסירים ועל זכויות האדם שלהם, וגם נבחן את החיסכון הכלכלי שבעניין". ישיבת הפתיחה, שהוקדשה לשמיעת עדויות של אנשי מקצוע וגם של אסירים, הייתה מהמתוקשרות ביותר של הסנאט השנה, וכ-250 בני אדם נדחסו לשני חדרי הוועדה בבניין הקפיטול.
אחד מרגעי המפתח של הדיון היה עימות שהתגלע בין דרבין, יו"ר הוועדה, למנהל שירות בתי הסוהר הפדרלי, צ'ארלס אי. סמואלס ג'וניור, שהגן בלהט על המשך השימוש באמצעי הענישה הזה. "האם אתה מאמין שביכולתך לחיות בקופסה קטנה כזו 23 שעות ביממה, ולא תהיה לכך השפעה שלילית עליך?", הטיח בו הסנאטור, כשהוא מצביע על דגם בגודל אמיתי של תא כליאה בבידוד, שהוצב בחדר הדיונים. "המטרה שלנו היא שכל האסירים יהיו כלואים עם האוכלוסיה הכללית בכלא", השיב סמואלס. "אני אנסה להתמקד", הבהיר דרבין. "האם אתה מאמין, בהתבסס על נסיונך, שתהיה לכך השפעה שלילית על הפרט?". על כך השיב סמואלס: "הייתי אומר שאיני מאמין כי זו האפשרות המועדפת, ושיש במאסר ממושך בבידוד כמה בעיות".
"חברה צודקת אבל גם אנושית"
פרופ' קרייג הייני, פסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה המתמחה בהשפעות המאסר בבידוד על המוח האנושי, צפוי להעיד בהמשך בפני הוועדה. ה"גרדיאן" הביא השבוע קטעים מעדות שלו בפני ועדה שדנה בנושא בשנה שעברה בקליפורניה, בהם גרס כי האסירים בארה"ב זוכים ליחס "הגרוע עשרות מונים מאשר בכל אומה מתורבתת בעולם, תחת תנאים שארגונים בינלאומיים מגדירים כעינוי". האסירים המוחזקים בבידוד, לדבריו, סובלים מ"מצב כרוני של ייאוש ודיכאון, ומשלמים מחיר נוראי. הם פיונים בניסוי כושל".
הוועדה צפויה לבחון בהמשך דיוניה מיני הצעות לתיקוני חקיקה. בין היתר, תיבחן האפשרות להטיל מגבלות על משך הזמן בו ניתן להחזיק אסיר בבידוד. לשכת עורכי הדין האמריקאית ממיליצה על הגבלה של שנה אחת - עדיין הרבה יותר מ-15 הימים שהאו"ם מגדיר כעינוי. הצעות נוספות שיעלו לדיון נוגעות לאיסורים על כליאה בבידוד של אוכלוסיות מסוימות, ובעיקר קטינים וחולי נפש. האחרונים, יש לציין, מתבלטים בשיעורם הגבוה בין הכלואים בבידוד. לדברי פתהי, זה לא מפתיע: "חוסר היכולת שלהם להתמודד עם הלחץ, הכללים והציפיות בכלא מביא אותם לעתים קרובות לבידוד ממושך - ושם, הם נשברים ומתפרקים בצורה דרמטית". נתון בולט בהקשר זה: כמחצית ממקרי ההתאבדות בבתי הכלא בארה"ב הם של אסירים המוחזקים בבידוד.
"אנחנו יכולים לחיות בחברה צודקת - אבל בה בעת לנהוג בצורה אנושית", סיכם הסנאטור דרבין את הדיון. "עלינו להעניש עבריינים, ועליהם לשאת בעונש תחת מערכת אכיפת החוק שלנו - אבל יש גבולות שאסור לחצות".
לקריאה נוספת:
הוצאות להורג בעולם: ארה"ב אחרי סין ואירן
צדק מאוחר בארה"ב: זוכה מרצח לאחר 16 שנים בכלא
חוקר הישראלי שנחשד בפדופיליה התאבד בכלא אמריקאי
אמנסטי: ארה"ב כולאת עצירים בבתי-כלא סודיים