"זמביש" או הקיצונים - מי ינצח על פינוי האולפנה?

פינוי מרצון או פינוי אלים? עשרה ימים לפני פינוי הבתים בגבעת האולפנה, התשובה לשאלה שמעסיקה את המערכת הביטחונית, המדינית והפוליטית מצויה אצל אדם אחד: הרב זלמן ברוך מלמד, ראש הישיבה של בית אל. בתחילת השבוע כינס הרב מלמד את תלמידיו בישיבה הגבוהה ביישוב, והציג בפניהם את כל האפשרויות. שעות ספורות קודם לכן, נועד בביתו עם בכירי המערכת המדינית והביטחונית שעלו לרגל להתנחלות.

השר גלעד ארדן, מזכיר הממשלה צבי האוזר ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף איתן דנגוט, באו לבית הרב והציגו בפניו את המפות. לצדם עמד זאב חבר, המכונה "זמביש" – בכיר מועצת יש"ע, האיש שידו מצויה בכל יישוב ביהודה ושומרון, ועל השולחן נפרסו המפות. "יש היתכנות משפטית ל-300 יחידות דיור בבית אל", אמרו ארדן, האוזר ודנגוט. ואלה פרטי ההסכם: על שטח בסיס מג"ב הסמוך ייבנו עשרה בנייני מגורים, שכבר זכו לכינוי "מגדלי זמביש", וכמו כן, אם והדבר יתאפשר משפטית, יועברו כוחות מג"ב לבתים במאחז מגרון הסמוך, שעתיד להתפנות עוד חודש. מגרון ומגדל, אפוא, תמורת פינוי שקט של האולפנה.

אך מלמד דרש ביטחונות. הוא רוצה את הדברים כתובים. "ההבטחות שלכם, לעוד עשרה מבנים על כל בית, זה כמו לומר לי נהרוג בן אחד - וניתן לך עשרה. גם בנייה רבה לא תסיר את הכאב". הוא דרש מסמכים כדי לוודא שהדברים יעמדו גם במבחן בג"ץ הבא. הנוכחים בחדר הבהירו לרב שהם צריכים תשובה בהקדם, תוך 24 שעות, ובמקביל קיימה המשטרה בבקעת הירדן תרגיל הערכות לקראת פינוי היישובים. הפינוי יגיע, בזה אין שאלה. מלמד ביקש זמן לחשוב.

מסגד הוצת ליד רמאללה ורוסס עליו "אולפנה, מלחמה"

בחוץ, בינתיים, התאספו בני נוער מסביב לרכבו של השר גלעד ארדן, ואף השליכו נורת צבע על המכונית. מלמד יצא אליהם בכעס: "אלה אורחים שלי", אמר להם. הנערים האלה, שבאו לאחרונה לבית אל כדי למנוע את הפינוי, לא סופרים אותו. מתוך כבוד לרב, הם המתינו להזדמנות אחרת כדי לבצע את זממם. הרב מלמד יודע שהוא צריך לבחור מיהו בעל הבית בבית אל, הקיצוניים שבקיצוניים, שאפילו אחד מגדולי הרבנים אינו משפיע עליהם, או שמא השכל הישר יתווה את הדרך.

זמן קצר אחרי הפגישה, הגיע זמביש למשרדי המועצה המקומית, והציג את המפות לראש המועצה. בסיס מג"ב הסמוך יפונה ובמקום ייבנו בניינים רבי קומות. בגבעת האולפנה עמדו מחוץ לבית המדרש הארעי שהוקם בדירה של משפחה שעזבה, אחרי שהפסיקה לשלם לפני חודשיים את שכר הדירה. האם יש לאחד מהם אומץ לפנצ'ר את הצמיגים של זמביש, שאלו שם. "בגלל ההסכמים שלו ושל מועצת יש"ע, הם מפנים יישובים", אמר אחד מהנוכחים, "בכיף הייתי מוריד לו את הגלגלים". אבל מלאכתם של הצדיקים הללו נעשה על ידי אחרים. מחוץ לקרוואנים של המועצה המתינו צעירים אחרים, חמושים במכשירי קשר. האחד מודיע לשני מי מגיע לשכונה ועם מי הרב מלמד נפגש כעת. ואפשר לשמוע אותם דנים על רכב כלשהו. בדיעבד, יסתבר כי חיכו לאישור סופי שהג'יפ במקום אכן שייך לזמביש. כשהתקבל האישור והשטח היה פנוי, פעולת הקומנדו יצאה לדרך. ארבעת הצמיגים נוקבו, ושתי נורות צבע הושלכו על המכונית.

זמביש, שבינתיים השיג 300 יחידות דיור נוספות בהתחייבות ראש הממשלה והפרקליטות, מצא את עצמו חסר אונים מול צעירים משיחיים, שכללי הדמוקרטיה עבורם הם בגדר המלצה, בקושי. מי שמגיע לאסוף אותו הוא חיים פוגל, אביו של אודי פוגל שנרצח בפיגוע באיתמר עם אשתו ושלושת ילדיו. פוגל, שעובד עם זמביש שנים רבות, הסתכל בחוסר אונים על רכבו הנכה של חברו. לו היו יכולים הקיצוניים, שבדרך כלל מסתתרים כרעולי פנים מכיוון שבפנים גלויות הם כנראה מתביישים, הם היו מנקבים גם את מכוניתו של פוגל. מגיע לו הרי, משתף פעולה עם "מועצת רשע". מה הוא כבר תרם להתיישבות ביהודה ושומרון. תושבים מקומיים שעברו במקום חיזקו את ידיו של זמביש, אבל אין לטעות: רבים בקרב המתנחלים חושבים שזו הדרך. בלי פשרות, בלי בג"ץ, ואם צריך, גם בכוח. רק כך צריך לנהוג. רק כך.

על הכביש המוביל לשכונת האולפנה כבר השתלטו הקיצוניים. גלי אבנים מסתירים בקושי את הברזלים בשולי הכביש, מסר ברור של מי שולט כאן. שלושים המשפחות שצפויות להתפנות כבר מיואשות ובניהם עייפים. החודשים האחרונים דרשו מהם כוחות נפש וכעת הם משוועים לכל עזרה שתבוא, אפילו מנוער הגבעות. באוויר חוששים כי ראש הממשלה יפעל לפינוי עד סוף השבוע כדי להסית את האש מדו"ח מבקר המדינה הנוגע לשריפה בכרמל. "אצל ראש הממשלה ושר הביטחון האלה הכל יכול לקרות, הם מסוגלים להכל", אומר יואל פתאל, תושב השכונה.

שלשום הגיע להתנחלות פסיכולוג כדי לשוחח עם התושבים לקראת הפינוי הקרב. "אין לנו אשליות, מצבנו ברור לכולנו", הוא אומר. אבל מסביב כבר השתלטו להם על השכונה. בכל פינה יש שקים של חצץ ומלט, "לבניית ביצורים". באחד האוהלים נמצא יאיר קרטמן, שיחד עם חבריו עובר על רשימת הישיבות והאולפנות שאפשר להזעיק את אנשיהם ברגע האמת. "נביא כמה שיותר אנשים, שיאבקו כמו מי שנאבק כשחומסים את ביתו", הוא אומר. "למה אנחנו צריכים להיות שק החבטות של המדינה?".

קרב המוחות בין המתנחלים למערכת הביטחון רק מתחיל. דיווחים על כלי רכב משטרתיים שנראו מעלים את החשש לפינוי בכל רגע. "הם בדרך" אומר אחד מהם. פתאום, באמצע הצילום הקבוצתי שהצליח להוציא חיוכים מהתושבים, מתקבלת התראה כי טורים של כוחות מג"ב נמצאים בחורשה הסמוכה. כולם רצים לראות את המראה. "הפינוי עומד להתחיל", אומר אחד התושבים. מרחוק רואים קבוצה גדולה לבושה כחול כהה. בפועל מסתבר כי מדובר בקבוצה של תלמידות אולפנה שבאו בתלבושת אחידה לסיור בבית אל. "הדמיון עובד שעות נוספות", אומר אחד התושבים.

הודעה במירס שעברה לאחד הפעילים מחוץ לבתים מדווחת שהרב מלמד עומד להעביר שיעור. "שיזהר שלא ינקבו לו את הצמיגים כמו שעשו לזמביש", אומר אחד מהם. מחוץ לרחבת בית המדרש אני פוגש במלמד ומבקש להיכנס לשיעור. "אל תתקרב בכלל לכאן, זה שטח פרטי", הוא אומר, "אם תתחכם איתי זה יעלה לך ביוקר". המתיחות על פניו ניכרת והוא מפנה את גבו בזעם, אבל ברור לו שלא התקשורת תקבע כיצד ייראה הפינוי. בדרך החוצה אני עובר ליד מכוניתו של זמביש, ששילמה גם היא ביוקר. איש משטרה מצלם את הנזק, בזמן שהגרר שהוזמן ממתין. המשחיתים, כרגיל, לא ייתפסו. בתוך בית המדרש השיעור נמשך, אבל גם מלמד יודע שהוא חייב להחליט: זמביש ו-300 יחידות דיור חדשות, או אנשים חסרי אלוהים, רעולי פנים, וחמישה מבנים הרוסים.

עוד על הפינוי הצפוי של גבעת האולפנה:
בבית אל מזהירים: צפויה מלחמה ביהודה ושומרון
הקרווילות לגבעת האולפנה כבר מוקמו בשטח
וינשטיין: פינוי האולפנה לא יחייב פינוי בעופרה

לפניות לכתב: joshjosh@walla.com