פינוי חמשת המבנים בגבעת האולפנה, שהדרך אליו נסללה בהפלת מה שכונה "חוק ההסדרה" בכנסת אתמול (רביעי) הוא ניצחון מוחץ לגוש אמונים. כן, ניצחון מוחץ. המתנחלים מבית אל קבעו "תג מחיר" ממנו אף ממשלת ימין לא תוכל לסגת עוד בעת כוונה לפינויים עתידיים. לראשונה, מגזר זה זוכה לטובות הנאה שלטוניות עבור שמירה על החוק, המינימום הנדרש. לא למען הסדר מדיני, לא עבור מחוות דיפלומטיות יפונו המשפחות מבתי בית אל, אלא לשם אתנן פוליטי, והיו בטוחים, הן יקבלו עשרת מונים יותר כך הבטיח ראש הממשלה "שומר שלטון החוק", שחרדתו המבוימת מבית המשפט העליון יכולה לשמש בית ספר בבתי ספר למשחק.
הסאגה הזו נמשכה זמן רב, ואיומים נשמעו מכאן ומכאן. אולם קול אחד לא נשמע קול בעל הקרקע, שכבשתו נגזלה, שצפה מכפרו הסמוך כיצד בתים לבנים עם גגות רעפים אדומים צומחים על אדמתו כפטריות, גם לאחר שהגשם פסק לרדת. אולי התכוונה משפחתו לנטוע כרם ענבים במקום, אולי מטע זיתים, אולי אפילו התכוונו להקים, מסד לטפחות, בית חדש למשפחה המתרחבת. מי יודע?
נתניהו הבטיח להקים לא פחות מ-851 יחידות דיור חדשות בניסיון להפיס את זעם המתנחלים, ונשיפתו של פייגלין נמשכת. בימין תמיד מעלים-מזכירים את הבנייה הבדואית הבלתי-חוקית כדוגמא לאי-אכיפת החוק, לשיטתם. הייתם מדמיינים הבטחת מלך ישראל, ביבי קינג, למשפחה מעין-עראקיב שבנתה את ביתה על קרקע בלתי מוסדרת עם עסקת חבילה ופיצוי מפנקת שכזו? לא ולא.
עין העולם לציון צופיה
אלא שהסערה שחלפה תחולל סערה אחרת. עין העולם לציון צופיה, כמו גם לסוריה, מצרים ושכנות סוערות אחרות. אל לו לנתניהו לאתגר את קובעי המדיניות בוושינגטון הבירה. אלה לא פראיירים. אלו לא נתונים למרותו, או לכוח זרועו. את זרעי הפורענות שנזרעו אתמול נקצור כולנו, ואבק סמיך מעוור עיניים יישאו עמם הנץ הזרעים. ומה בדבר הרשות הפלסטינית, כלב פודל נרצע שיזכיר כי בתוכו שוכן רוטווילר? האם תשולח הרסן, האם תביא עסקת שיילוק הנוכחית להתעוררות הנמים את שנתם בג'נין ובשכם? האם "דם על הידיים" יתברר מעסקה חד-צדדית זו? מי יודע.
והמתנחלים, קוזאקים גזולים בעיני עצמם, לא מסוגלים להרפות, לשחרר, להבין כי החוק במרבית המקרים מגן עליהם. והציבור הישראלי הדומם, יושב בבית ואינו מבין מה הסיפור הגדול. חמישה מבנים, 30 דירות, מה זה לעומת אלפי הדירות הנבנות בישראל מדי יום. מי שרוצה לתפוס מרובה - סופו שלא יתפוס, אומרים לעצמם צופי החדשות בראשון לציון וכרמיאל, בבית שאן ואופקים. נאנקים תחת עול חייהם, חיינו, מה להם ולחמשת המבנים? לא גורל המדינה תלוי בהם, לא גורלם. ומי יממן את הליך ה"ניסור", מאין יילקח הכסף?
בתום ההצבעה על חוק ההסדרה, שנועד להכשיר את השרץ פר-אקסלנס, נוצרה דממה במליאה. על פניו, כולם שבעי רצון. לבד מה"מורדים" שוודאי ישבו אותה עת בקלונם בלשכותיהם במשכן כנסת ישראל, חוששים לצאת את פתח הדלת, שמא יתקיפום עדת עיתונאים, ומה ישיבו להם, לאן יוליכו כבודם. ככה זה כשאין אופוזיציה, ש"אחרי רבים להטו?ת" מספר דברים הפך לבונטון. חסר מי שיצעק שהמלך, "ביבי דה קינג", נראה היום עירום.