הכורסאות והספסלים בכניסה לאולם האורחים של מליאת הכנסת היו עמוסים בימים האחרונים בזוגות צעירים וילדיהם הפעוטים של תושבי גבעת האולפנה, שגדשו את המשכן. לא שהמתנחלים חשבו שיצליחו להעביר את חוק ההסדרה דרך הלב אם לא דרך הראש, אבל מה אכפת להם, לא יועיל לא יזיק. בתוך המליאה הסתובב אהוד ברק, שנוא נפשם של אנשי ההתיישבות מעבר לקו הירוק, כחתן ביום חגו. סקר את הח"כים, העיף מבט לעבר המתנחלים ועבר לשרבט שרטוטים לשרים ארדן ולבנת.
כשהחלה ההצבעה על "חוק ההסדרה", היה ברור שהקרב הוא על הכבוד. המתנחלים ציפו לניצחון מוראלי, לאחר שהחלטות השרים יעלון וסער להתנגד לחוק, וההיעדרות מהארץ של השרים שלום וכץ לא הותירו שום סיכוי לחוק לעבור. הם קיוו שהשרים וסגני השרים שהבטיחו ללכת עד הסוף יעמדו במילתם ויוכיחו שיש מי שמסכים לוותר על הכיסא לטובת ההתיישבות. לא דובים ולא זבובים. כשמזכירת הכנסת הקריאה את שמותיהם של השרים וסגני השרים - שנשבעו אמונים והבטיחו לתמוך בכל מחיר - ונענתה בתשובה "אינו נוכח", דמו אנחות האכזבה שיצאו מפיהם לבלון שזה עתה פוצץ. לך תבנה מדינה עם גילה גמליאל ודניאל הרשקוביץ, לך תסמוך על ההבטחות של יולי אדלשטיין ואיוב קרא, הם ודאי חשבו לעצמם.
"יולי הרגיש כמו סגן צעיר שקיבל אקדח, קפץ לראש הכוח, יצא להסתערות כשהוא צועק 'אחריי', אבל פתאום גילה שהוא לבד", אומר גורם בסביבת אדלשטיין. מה רוצים שהוא יעשה? אם היה סיכוי שהצבעתו תביא להעברת החוק - ברור שהוא היה תומך, אבל גם לריב עם השומר וגם לא לאכול את הענבים? אין בזה טעם. הוא שמע מראש הממשלה הבטחות שונות בנוגע להתנחלויות, גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, והעדיף להישאר ולהילחם מבפנים. "והוא לא מצטער?" נשאל הגורם. "לא", ענה, "הוא קיווה שיצליח לסחוף אחריו שרים אחרים אבל התבדה".
אפשר להתייחס בזלזול להתקפלות ולנאיביות של אדלשטיין. אבל גם לחבריו השרים - אשר השכילו ליישר קו כבר בתחילת השבוע עם ראש הממשלה - אין במה להתגאות, כשמשווים את הצהרותיהם מלפני שבועות ספורים. "אם לא יהיה הסדר שימנע את הריסת גבעת האולפנה בבית אל, תהיה חקיקה שתמנע את הרס הבתים", התנבא שר החינוך, גדעון סער, שהגדיר את הריסת השכונה "דבר הזוי". חברו, השר גלעד ארדן, אמר שפינוי השכונה היא גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, הצהירה ששכונת האולפנה היא חלק בלתי נפרד מבית אל ושהיא אינה רואה תסריט שבו הורסים בה בתים. "זה לא הגיוני, לא הומאני ולא מוסרי שחס וחלילה שכונה שלמה ועשרות משפחות עם מאות ילדים ובני נוער יפונו מבתיהם", קונן שר האוצר, יובל שטייניץ. יקיר המתנחלים, השר משה יעלון, הצהיר באירוע פומבי: "אמרנו שלא נסיר את השכונה הזאת. אם זה יקרה, הממשלה תתפרק".
אז מה המסקנה? שראש הממשלה עדיין שולט ביד רמה בשריו, ומכופף אותם כאוות רצונו. סביר להניח שלו היו יכולים להצביע לפי צו מצפונם, רובם היו תומכים בחוק. נתניהו בעצם עשה להם טובה, ואיים עליהם בפיטורים אם יצביעו בעד; תחת חרב הפיטורים, יחס המתנחלים הוא הרבה יותר סלחני. חלק ממנהיגיהם גילו היום הבנה למצב המורכב שאליו נקלעה המערכת הפוליטית. אלא שבניגוד לסערות פוליטיות אחרות, שצצות לפתע ונעלמות כלעומת שבאו, כאן השלב הבא הוא קרוב ומאיים הרבה יותר: בתוך שבועות ספורים צפויים המבנים בשכונת האולפנה להתפנות, ולא נראה שהמתנחלים יקבלו את כוחות הביטחון באורז ופרחים. אם נוסיף לכך את שנת הבחירות שמתקרבת, החופש של הילדים והאכזבה העמוקה מנתניהו מעבר לקו הירוק, נראה שראש הממשלה עוד יתגעגע לוויכוחים עם איוב קרא וגילה גמליאל.