פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מצרים - דרך ארוכה עד לדמוקרטיה אמיתית

      רבים רואים בגזר הדין של מובארק הזדמנות אחרונה לשנות את המצב במצרים לטובתם. עמר זכריא מקהיר סבור כי הוא חלק מהרוב הדומם שניצב בין התנגשות הכוחות הליברליים לאיסלמיים

      יום אחד בא עבדאללה בן סלאם, רב יהודי מהשבט בני קיינוקאע, אל הנביא מוחמד ושאל אותו כמה שאלות. אחרי שענה לו, החליט בן סלאם להתאסלם. לאחר מכן ביקש עבדאללה בן סלאם מהנביא מוחמד לשאול את אנשי השבט שלו מה הם אומרים עליו, מבלי לגלות להם שהתאסלם. כמה אנשים מהשבט של בן סלאם הגיעו למוחמד והוא שאל אותם מה הם אומרים עליו. "בן סלאם הוא רב גדול בן רב גדול, וחכם גדול בן חכם גדול", ענו. "מה תגידו אם אומר לכם שהוא התאסלם?", שאל אותם מוחמד. "לא יכול להיות דבר כזה", השיבו בנחרצות. אז הופיע בן סלאם ואמר: "התאסלמתי. אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו של האל". הביטו בו אנשי שבטו, הביטו זה בזה, ופסקו: "בן סלאם הוא רע בן רע וטיפש בן טיפש".

      הסיפור הזה דומה להפליא למה שקרה במצרים יום אחד לפני הכרעת הדין של הנשיא לשעבר חוסני מובארק, שני בניו עלא וגמאל, שר הפנים לשעבר חביב עאדלי וששת עוזריו. עקבתי אחרי כלי התקשורת המצריים יום לפני פסק הדין ועד לרגע שהוא הוקרא. לאורך אותו יום אמרו כולם שאין כמו בתי המשפט במצרים. רבים שיבחו את מערכת המשפט, במיוחד את השופט אחמד רפעת, ואמרו שהוא מבין השופטים הכי אמינים, טובים וישרים במצרים. בנוסף ציירו תסריטים אפשריים של גזר הדין - החל מגזר דין מוות ועד זיכוי מלא לכולם, וביקשו מהציבור לקבל את גזר הדין - יהיה אשר יהיה. כולם כאחד הסכימו לכך. להפתעתי הגדולה, אחרי שהשופט הקריא את פסק הדין, התחילו רבים באופן מיידי לגנות את בית המשפט ואת השופטים, קראו "לטהר את מערכת המשפט במצרים", והאשימו את השופט אחמד רפעת בכך שהוא חלק מהמשטר הקודם.

      מפגינים בכיכר תחריר בקהיר, במחאה על גזר דינו של הנשיא לשעבר, חוסני מובארק. מצרים, 2 ביוני 2012 (רויטרס)
      ומה יכולה להוות תירוץ טוב יותר כדי להוציא את האנשים לרחוב מאשר פסק הדין של מובארק? (צילום: רויטרס)

      הרהרתי קצת על מה שהיה וניסיתי לקשור בין המהומות שפרצו אחרי גזר הדין, לבין הבחירות לנשיאות שנערכו לפני כשבוע. לפני כמה ימים אמרתי לעצמי שיש גורמים שירצו לנצל את גזר הדין, יהיה אשר יהיה, לטובתם. כיצד? על ידי כך שיסיתו נגד גזר הדין. התחלתי לראות את זה אחרי גזר הדין. היו שחיכו לגזר הדין כדי לחסום את כיכר תחריר למרות שהמפגינים עוד לא הספיקו בכלל להגיע אליה.

      אותו דבר קרה גם בשבוע שעבר. היו גורמים רבים שלא קיבלו את תוצאות הבחירות וטענו שהן מזויפות, במיוחד אלה שלא העפילו לסיבוב השני - עבד אל-מונעם אבו אלפתוח, חמדין סבאחי וחאלד עלי. אפילו אנשי המחנה של מועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, המשיכו לתקוף את אחמד שפיק, המועמד לנשיאות שנותר שריד לימי השלטון הקודם, מחשש שינצח ויחזיר את משטר מובארק. הם ניסו להסית נגדו אחרי שהעפיל לסיבוב השני, שרפו את המשרדים שלו בכמה מוקדים וקראו לקיים ביום שישי הפגנת ענק כדי לסלק אותו מהמרוץ לנשיאות ולהכניס במקומו את חמדין סבאחי, מועמד השמאל שהגיע למקום השלישי. הכיכר ביום שישי, אגב, הייתה כמעט ריקה.

      ומה יכולה להוות תירוץ טוב יותר כדי להוציא את האנשים לרחוב מאשר פסק הדין של מובארק? לילה לפני מתן גזר הדין אמר מועמד האחים המוסלמים מורסי שהוא ישאיר את מובארק בכלא למשך כל ימי חייו. אחרי שניתן גזר הדין (שאכן קובע כי מובארק יישאר בכלא למשך כל ימי חייו) הודיע מורסי שהוא לא מקבל את גזר הדין והבטיח להעמידו שוב לדין אם ייבחר לנשיא.

      מפגינים בקהיר במחאה על גזר דינו של הנשיא לשעבר, חוסני מובארק. מצרים, 2 ביוני 2012 (רויטרס)
      מפגינים בקהיר נגד פסק הדין של מובארק (צילום: רויטרס)

      אנשים רבים רואים בגזר הדין של מובארק הזדמנות אחרונה לשנות את המצב שלא מקובל עליהם. גורמים ליברליים, כפי שראינו בימים האחרונים בכיכר תחריר, רוצים לבטל את תוצאות הבחירות ולהרכיב מועצה נשיאותית בראשות מוחמד בראדעי, חמדין סבאחי ואחרים; הכוחות האיסלמיים רוצים לנצל את המצב לצרכי תעמולה וכדי לקדם את המועמד שלהם, מורסי. על כן הם אומרים שמורסי יעמיד את מובארק בפני משפט חוזר, שבו יקבל גזר דין מוות. בין אלה ובין אלה נמצא הרוב הדומם שלא יודע מה לעשות: האם עליו ללכת לבחירות ולהצביע? או שמא עליו להישאר בבית ולחכות שמה שיהיה יהיה?

      כשמובארק הובא לבית המשפט באוגוסט 2011 אמרתי לעצמי שצריך לכבד כל גזר דין שיינתן. מי שמתנגד לכך יכול לערער לפי החוק. אם אנחנו לא מקבלים את תוצאות הקלפי ואת גזרי הדין של בתי המשפט ובמקום זאת נכנעים לרצונם של אלו שקולם נשמע ברחובות ובכלי התקשורת, אפשר לומר שניצבת בפנינו דרך ארוכה מאד עד שנגיע לדמוקרטיה אמיתית. ומה אני אעשה ביום הבחירות? בסיבוב הראשון לא הצבעתי עבור שפיק. בסיבוב השני איני מתכוון להצביע כי שני המועמדים אינם מקובלים עלי. כנראה שאני אהיה זה שיישב בבית ויחכה לראות איך הכול ייגמר.

      הכותב הוא מתרגם בן 40, תושב קהיר, חוקר לענייני ישראל, ממייסדי מכון "אפאק" ללימודים מזרחיים וממייסדי קבוצת "מדברים שלום" בפייסבוק