פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כיצד יראה משפטו של העיתונאי אורי בלאו?

      העמדתו לדין של בלאו הינה השנייה מסוגה בישראל אי פעם. עו"ד עופר ברטל סבור שבלאו לא ייענש בחומרה, אולם עד גזר הדין צפוי משפט מרתק, שיעלה שאלות רבות על חופש העיתונות

      עיתונאי ישראלי אחד בלבד הועמד בעבר לדין פלילי בשל עבודתו העיתונאית. היה זה עיתונאי "העולם הזה", מר רפי נלסון, הזכור לנו כמי שניהל חוף פרטי בטאבה במשך עשרות שנים. בשנת 1957 התלווה מר נלסון כעיתונאי לספינה של חברת "צים", שחצתה את תעלת סואץ לראשונה – לאחר החזרת סיני לידי המצרים. המצרים גילו כי נלסון הוא ישראלי והורידו אותו מהספינה. הוא נלקח לכלא ועונה שם על ידי כוחות הביטחון המצרים.

      נלסון הוחזק בכלא המצרי במשך מספר שבועות, אשר במהלכם דרש לראיין את נשיא מצרים נאצר. במהלך "שיחותיו" עם אנשי הביטחון, הוא הצביע להם על מיקום מגדל הפיקוח בנמל התעופה באילת. לאחר שובו לישראל, הפרקליטות העמידה אותו לדין, באשמה חמורה ביותר של מסירת ידיעות מסווגות לאויב. מר נלסון הודה באשמה, לאחר שניהל הליך משפטי מקדים. בית המשפט החליט להטיל עליו עונש קל מאוד (מאסר על תנאי) בשל העינויים שעבר, ובשל חוסר החשיבות של המידע שנמסר.

      אורי בלאו מגיע ליאחב"ל, אוקטובר 2010 (נמרוד סונדרס)
      אורי בלאו (צילום: נמרוד סונדרס)

      היום (רביעי) הודיע משרד המשפטים כי הוחלט להעמיד לדין את כתב "הארץ" אורי בלאו, באשמה של "החזקת ידיעות סודיות על ידי מי שאינו מוסמך לכך". על פי חוק העונשין הישראלי, "מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים. התכוון בכך לפגוע בביטחון המדינה, דינו – מאסר חמש עשרה שנים". מר בלאו יעמוד לדין בגין העבירה הקלה יותר אליה מתייחס הסעיף, שהעונש המקסימלי עליה הוא שבע שנות מאסר.

      האם אכן כל הדלפה של חומר סודי לעיתונאי לצורך פרסומו מהווה עבירה, שכן העיתונאי החזיק בידיעה סודית כאשר אינו מוסמך לכך? בהיסטוריה הקצרה שלנו, כבר היה כדבר הזה לא פעם ולא פעמיים – אם כן במה שונה מקרה זה מאחרים ומדוע כאן הוחלט להעמיד עיתונאי לדין?

      במה שונה מקרה זה מאחרים?

      מעבר לכך, דמיינו למשל מצב בו עיתונאי חושש מפרוץ מלחמה, עקב ידיעות סודיות שהגיעו לידיו מקצין בכיר החושש גם הוא מעימות – האם העיתונאי עובר עבירה פלילית חמורה רק בקבלת החומר? האם הוא יהיה צפוי לעונש של שבע שנות מאסר בשל פרסומו? הרי לכאורה כל כוונתו של העיתונאי תהיה להתריע ממלחמה המתרגשת על ראש כולנו.

      לפיכך, העמדתו לדין של בלאו מעלה שאלות רבות. האם במצב שכזה תוכל עיתונות חופשית, שאמורה להיות "כלב השמירה" של השלטון, למלא את תפקידה החוקתי במשטר דמוקרטי? האם כל עיתונאי יהפוך כעת לעבריין?

      הדברים אינם כה פשוטים. בחוק נקבע כי במידה והידיעות הוחזקו בתום לב ולמטרה סבירה, תהא זו הגנה לנאשם. סעיף נוסף בחוק קובע כי אין רואים מעשה כעבירה, אם משתמעת מתוכו כוונה בתום לב, או אם נעשה בכוונה להביא לשינוי בסדרי המדינה וכיוצא בכך. לכן, אם עיתונאי פועל במסגרת תפקידו ובתום לב לצורך מטרה סבירה, תהא לו הגנה טובה, אף אם הוא מתכוון להביא בפרסום לידי שינוי מדיניות הממשלה בעניין המידע העולה מהידיעות הסודיות.

      הפרקליטות טוענת: בלאו לא פעל בתום לב

      ונשאלת השאלה - אם אכן מדובר בהגנה טובה כל כך, מדוע זה הועמד מר בלאו לדין? היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד את בלאו לדין עקב הטענה כי הוא לא היה תם לב, וכי מטרת החזקת הידיעות לא הייתה סבירה. מסקנה זו נובעת מהעובדה שמי שהעביר לידי העיתונאי את הידיעות לא היה מוסמך להחזיקן או להוציאן, וכן כיוון שבלאו החזיק בידיו כאלף ושמונה מאות מסמכים (ולא מסמכים בודדים). כמו כן, לטענת הפרקליטות – מר בלאו שיקר למדינה, בעת שהשאיר אותה תחת הרושם לפיו המסמכים הסודיים כולם הוחזרו על ידו וכי אין הוא מחזיק מסמכים נוספים –בשעה שלמעשה החזיק באותה עת 1,500 מסמכים נוספים.

      יחד עם זאת, מר בלאו יוכל לטעון להגנתו טענות אינספור והמשפט המעניין בוודאי יעסיק שופט/ת נכבד/ה במשך דיונים רבים ויעסוק בשאלות משפטיות עקרוניות רבות. כך למשל, מר בלאו יוכל לעשות שימוש בטענה של הגנה מן הצדק – כלומר לטעון שמדובר בתקדים ללא אזהרה מוקדמת, בו לראשונה מעמידים לדין עיתונאי בגין עבירה שביצע בשליחותו העיתונאית. טענה זו של אכיפה ראשונית ללא אזהרה מוקדמת התקבלה בעבר במשפטו של השר לשעבר, צחי הנגבי.

      כמו כן יוכל בלאו להוסיף כי ראוי לעשות שימוש מצומצם מאד באפשרות להעמיד עיתונאי לדין רק עקב החזקת מסמכים, שכן מחד, לא הוכחה כוונה מצדו לפגוע בביטחון המדינה, ומאידך - הוא ביצע שליחות עיתונאית טהורה.

      ענת קם נכנסת לכלא ל 4.5 שנים, נובמבר 2011 (דרור עינב)
      ענת קם נכנסת לכלא (צילום: דרור עינב)

      אני סבור כי מר בלאו יטען שהתנהגותו בפרשה זו נוגעת לנשמת אפו של מקצוע העיתונות. הוא יטען שהדברים נעשו בתום לב ומתוך כוונה סבירה והגיונית – לשנות את מדיניותה של המדינה ואת התנהגות חייליה. הוא יטען, שהוא סבור היה שהפרסום משרת את טובת העם ומקדם את שמירת החוק על ידי שלטונות הצבא. עוד אני מניח, כי הוא יטען שהסתמך על יעוץ משפטי מעורכי דין מומחים, שיעצו לו בזמן אמת כיצד לנהוג ולכן אין בו אשמה כלשהי. בית המשפט העליון אכן מכיר בהגנה כזו, ובלבד שהתייעץ עם מומחה ולא הסתפק בייעוץ על פה.

      בעבר הורשעו בעבירה זו רבים, בהם מרדכי וענונו, ענת קם (שהעבירה את המסמכים לידיו של מר בלאו), וכן עובד התעשייה האווירית לשעבר שהיה שותף סוד בפרויקט הלביא וקיבל עונש קל של שלושה חודשי עבודת שירות בלבד. המשפט יעסוק בנושאים רבים ונוספים וירתק אליו בוודאי משפטנים רבים. מה יהיה בסופו קשה לדעת והנבואה ניתנה לשוטים. יחד עם זאת, נראה שאף אם יחליט בית המשפט להרשיע את מר בלאו בדין – הוא יסתפק בענישה קלה יחסית, עקב ראשוניות האכיפה במקרה של עיתונאי.

      הכותב הינו בעליו של משרד עורכי דין ברטל ושות' העוסק במשפט פלילי ובעבירות צווארון לבן

      לקריאה נוספת
      ויינשטיין הכריע: כתב אישום נגד אורי בלאו
      אגודת העיתונאים: "ההחלטה מחזירה את ישראל שנות דור לאחור"
      עיתונאים בכירים: "יום שחור לעיתונות בישראל"
      סיקור מיוחד: פרשת הדלפת המסמכים הסודיים