פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שקט, צנוע ופורץ דרך - השופט אליעזר ריבלין פורש

      הוא לא נבחר לתפקיד מבקר המדינה ולא רצה לשאת בתואר "נשיא בית המשפט העליון" עבור קדנציה קצרה, אך פסקי הדין שהותיר אחריו חוללו לא מעט מהפכות. סיכום קריירה מפוארת

      לו רצה בכך, היה השופט אליעזר ריבלין פורש היום (שני) לגמלאות ברוב כבוד והדר, כשלצד שם התואר "נשיא בית המשפט העליון". בשלושת החודשים האחרונים, מאז פרישתה של הנשיאה דורית ביניש, ריבלין הוא ותיק שופטי העליון, ולפי שיטת הסניורטי הנהוגה במוסד היה מתמנה לנשיא. אולם, עוד לפני הסערות שיצרו חוק הקדנציות ו"חוק גרוניס", הודיע ריבלין כי אין לו כוונה להיות נשיא לתקופה כל כך קצרה. בעתירה נגד חוק גרוניס, הבהיר ריבלין כי החוק לא נוגע לו אישית, למרות שמפנה לו את הדרך לנשיאות. "אולי התואר שלי ישתנה, במקום משנה לנשיאה זה יהיה משנה לנשיא, וזה השינוי היחיד שהחוק הזה יכול לעשות, וזה לא משנה את זכויות הפנסיה", אמר.

      דורית ביניש, אשר גרוניס, אליעזר ריבלין (ספק 500 , דודו ועקנין)
      סבר כי חוק גרוניס לא פגע בו. ריבלין לצד ביניש (צילום: דודו ועקנין)

      ריבלין הינו דור שביעי לילידי ירושלים, וקרוב רחוק של יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין. הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת טמפל בארה"ב. את דרכו המשפטית החל ב-1976 בבית משפט לתעבורה. ב-1978 מונה לשופט בית משפט השלום בקריית גת, וכעבור ארבע שנים מונה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בעת שכיהן כסגן נשיא המחוזי כיהן הנשיא כיום של העליון, אשר גרוניס, כשופט זוטר ממנו במחוזי. לפני 12 שנה הוא מונה לבית המשפט העליון בירושלים. בתקופת כהונתו בעליון, שימש ריבלין גם כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית וכחבר בוועדה לבחירת שופטים. לאחרונה התמודד על תפקיד מבקר המדינה, אולם לא נבחר.

      חולל מהפכה בנזיקין וגיבה את אילנה דיין

      ריבלין האדם הוא קטן קומה, צנוע ובעל דיבור שקט, שלעתים משווה לו תחושה של ביישנות. אולם ריבלין השופט מותיר אחריו מספר פסקי דין פורצי דרך. פסק הדין הבולט ביותר שכתב ניתן ב-2004, בו קבע את "הלכת השנים האבודות". ריבלין, שישב בהרכב שדן בערעור על הפיצויים שיש לשלם למשפחתו של ילד בן 12, שמת לאחר שנפל ברובע היהודי בירושלים. הוא קבע שיש לפצות את המשפחה גם על ההשתכרות העתידית של המנוח, לולא היה נפטר. מדובר בפסק דין שחולל מהפכה של ממש בתחום הנזיקין, והעלה באופן משמעותי את הפיצויים שמקבלות משפחות שיקיריהן נפטרו.

      פסק דין בולט נוסף שנתן ריבלין בתקופה האחרונה הינו פסק הדין בערעור שהגישה אילנה דיין בפרשת סרן ר'. ההרכב בראשותו הפך את פסק הדין שנתן השופט נעם סולברג בבית המשפט המחוזי, וקבע כי דיין נהנת מהגנת "אמת הפרסום", מכיוון שפרסמה את העובדות כפי שהיו ידועות באותו הזמן. "חופש הביטוי זקוק למרחב נשימה", הבהיר. בנוסף, הוא פסק כי העובדה שאמנון דנקנר קרא לפעיל הימין הקיצוני איתמר בן-גביר "נאצי" בתוכנית "פופוליטיקה" איננה מהווה לשון הרע, וכך גם כתבה בעיתון "העיר" שתיארה את לוני הרציקוביץ', הבעלים לשעבר של מכבי תל אביב בכדורגל, כעכבר.

      ריבלין גם הגן בכמה פסקי דין על הזכות לאנונימיות. בפסק דין תקדימי שניתן לפני כשנתיים, ישב ריבלין בהרכב שקבע כי לא ניתן לחייב ספקית אינטרנט לחשוף זהות של גולש לצורך תביעה אזרחית. הוא קבע כי האנונימיות היא חלק חשוב מזכות הדיבור, ולעתים היא אף חלק מהמסר עצמו. "טלו מיחיאל די-נור את הפסבדונים ק. צטניק (כינוי לאסיר במחנה ריכוז), ונטלתם מיצירתו חלק חשוב מן המסר", כתב. "ודאי לא באתי לומר כי קיימת שקילות בין ענקי הרוח שבחרו לעצמם פסבדונים לבין כותבי התגוביות – בין 'אחד העם' לבין 'אחד שיודע' – אך מחשיבותה של המסכה כחלק מחופש הביטוי לא נוכל להתעלם", כתב בפסק הדין. הוא הוסיף כי דווקא "דברים בוטים, גסים וחסרי-טעם, המעוררים תחושה של גועל ושאט-נפש", הם אלה שעליהם מגן חופש הביטוי, כיוון ש-"דברי-נועם, הערבים לאוזן והקלים לעיכול, אינם זקוקים להגנה". לאחרונה גם פסק כי לא ניתן להורות לספקית אינטרנט לחשוף את פרטיו של מפעיל אתר ששידר משחקי כדורגל ללא היתר.

      "כשאתה עושה את הדבר הנכון - החיים קלים יותר"

      ב-12 שנותיו בבית המשפט העליון ישב ריבלין בהרכבים שדנו במספר תיקים בולטים נוספים. בין השאר, הוא היה בדעת הרוב שדחתה את העתירות נגד הסדר הטיעון שנחתם עם הנשיא לשעבר משה קצב. למרות שדחה את העתירות, הוא מתח ביקורת על התנהלות הפרקליטות. "יש להבחין בין ההחלטה עצמה לבין הטעויות שנפלו בדרך ההתנהלות שקדמה לקבלתה", הבהיר. ריבלין גם כתב את דעת הרוב בהרכב המורחב שדחה את העתירות שדרשו למנוע את מינויו של צחי הנגבי לשר לביטחון פנים, לאחר שבהרכב המקורי מצא עצמו בדעת מיעוט. הוא היה חבר בהרכב שדחה את ערעורו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, ולדעת פרשנים מסוימים שלח רמז לשופטיו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כשכתב בפסק הדין: "מעל מעטפות מזומנים כאלה מתנוסס דגל שחור של אי?חוקיות, המטיל על מקבלן של מעטפות כאלה נטל כבד להוכיח את כשרות התשלומים".

      הוא גם תמך בתקצוב קבוצות ספורט של נשים בשיעור של 150% לעומת קבוצות גברים, וזאת בשל עקרון העדפה מתקנת, היה שותף לדעת הרוב שהכירה בגיורים לא אורתודוכסיים ולדעת הרוב שפסלה את התקנות המאפשרות פיטום אווזים וברווזים. "אין ספק בלבי כי ליצורי הבר כמו לחיות המחמד – רגשות", כתב ריבלין בפסק הדין. במקרה אחר הצביע ריבלין על ההבדל בין משפט לצדק. הוא דחה עתירה של בני משפחתה של אישה פלסטינית שנהרגה בג'נין לקבל פיצויים ממדינת ישראל, מכיוון שלא הוכח שנהרגה מאש של כוחות צה"ל, אולם הוסיף כי "ראוי שמדינת ישראל תפצה את המבקשים על מות האם ועל הפגיעה בבנותיה, כמעשה חסד ראוי.... אף שהמחבלים אינם מכבדים כללי התנהגות אנושיים בסיסיים, ואף שלא הוכח כאמור שהמנוחה נפגעה מכוחות צה"ל, טוב היה לו נחלצה מדינת ישראל, ולו ולפנים משורת הדין, וכמחווה אנושית, להקל על מכאובם של חפים מפשע שנפגעו. בכך הייתה מגלה אך גדלות".

      בראיון שהעניק לפני כשנתיים לכתב העת "עורך הדין", הסביר ריבלין כיצד לדעתו על שופט לפעול. "במסגרת השיפוט אתה לא צריך להתפשר עם המצפון שלך", הסביר. "זה לא אומר שהמצפון מוביל אותך לדרך נכונה, בהחלט לא. אבל לפחות אתה בטוח שאתה עושה את הדבר שהוא נראה לך נכון. אני חושב שזה הופך את החיים ליותר קלים".

      (עדכון ראשון: 06:00)

      עוד בנושא
      הכנסת בוחרת את מבקר המדינה הבא: "יש סחף לכיוון ריבלין"
      "השופט גרוניס - האחרון שיהיה תלוי בפוליטיקאים"