יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה תשע"ב

    בין מלחמות המחתרות: לאן נעלם ז'קי הקטן מתל אביב?

    אחרי הוצאה להורג של יהודיה שיצאה עם ערבי, ובעוד התושבים מתמודדים עם צלפים, רצחו חיילים עירקים ילד בן 12. 64 שנים אחרי, בצה"ל מנסים לפתור את התעלומה ולאתר את הגופה

    יהושע בריינר

    אנשי העסקים הממלאים את הלובי המפואר של מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב הם כנראה ההיפוך הגמור ממה שאירע ממש על אותה אדמה לפני 64 שנה. מסגד חסן בק והמבנה המשמש כיום את מוזיאון האצ"ל הם השרידים היחידים שנותרו במקום משכונת מנשיה הערבית, שהייתה שם עד ערב הכרזת המדינה. מלונות הפאר, תחנת האוטובוס הסמוכה ואפופת העשן וגן צ'ארלס קלור הסמוך נושאים באדמותיהם אולי רמז שיכול להוביל למציאתו של ילד אחד, שמאז פברואר 1948 נעלמו עקבותיו. יעקב (ז'קי) גורן היה בסך הכל בן 12 כשנחטף ונרצח על ידי לוחמים עירקיים שפעלו ביפו. רק לאחרונה פתחו בענף איתור נעדרים בצה"ל את התיק של ז'קי הקטן, בניסיון אחרון אולי לגלות מה עלה בגורלו של הילד שבאכזריות רבה הוצא להורג על ידי החיילים העירקיים אי שם ביפו. האווירה התל אביבית הסוערת של 48' החלה בהוצאה להורג אחרת שהתרחשה בארץ, 22 יום לפני שגורן נעלם.

    טוב לדעת (תוכן מקודם)

    צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

    על-ידי WE SURE חברה לביטוח
    לכתבה המלאה
    על פי התיק של ענף אית"ן, סייע לאנשי ההגנה לפוצץ בתים של ערביי מנשיה. מצבתו של הילד שמקום קבורתו לא נודע (צילום: עומר מירון)

    שלושה חודשים לפני הכרזת המדינה, העיר תל אביב סערה. אם לא די היה במתקפות החוזרות והנשנות של ערביי יפו, שייח' מוניס ואבו כביר, שצלפו בשכונות היהודיות של העיר העברית הראשונה או בבריטים הבעיתיים, כמו תמיד מלחמות היהודים תמיד היו בראש. העילה הפעם הייתה מוצדקת - אנשי הלח"י הוציאו להורג את חיה זיינדנברג, אחות בבית חולים לחולי נפש מחולון, בלב בית נטוש בפרדס במקום בו נמצאת כיום הוד השרון. הסיבה היתה רומן עם ערבי בן 28 מיפו, דאוד יאסמינה בפי חבריו, ודיוויד בפיה. אנשי הלח"י דאגו להדביק עוד באותו הערב כרוז בעיר, שלא יהיה ספק: "בית הדין של לוחמי חירות ישראל דן למיתה את הבוגדת חיה זיינדנברג בת 22 מחולון. היא נאשמת בבגידה במולדת ובעם העברי ובשיתוף פעולה עם כנופיות הערביות. אשמתה הוכחה. פסק הדין הוצא אל הפועל בו ביום".

    לדבריהם, זיינדנברג הודתה בכתב כי התכוונה להחדיר פצצת מוקש לקולנוע בעיר. התקשורת בארץ סערה לא פחות. "כנופיית שטרן רצחה שלשום צעירה יהודיה בטענה כי צעירה זאת פועלת כמרגלת לערבים", הכריז העיתון "פלסטין פוסט". עיתון "הארץ" מיהר לגנות: "בחדרי חדרים יושבת קבוצת אנשים שמינתה עצמה לשופטים על חייהם ועל מותם של אחיהם היהודים. מצב כזה שוב אין לסבול אותו".

    "בוצעו יריות לאורך רחוב שבזי"

    פרשת זיינדנברג היוותה שיא נוסף ביחסים הרעועים בין אנשי ההגנה לאצ"ל וללח"י, שפעלו אז באזור דרום תל אביב. שכונת כרם התימנים והשוק סבלו מירי של צלפים ערבים שפעלו מהצריח של מסגד חסן בק. עיון בידיעות שזרמו אל סוכנות המודיעין של ההגנה ממחיש את האינטנסיביות בירי. "בוצעו יריות לאורך רחוב שבזי", הודיע המודיע הדרומי ב-20 לפברואר, "היריות באו מבית הבושת ומהמאפיה הערבית. אנשי האזור חוזרים על התביעה להוריד את האובייקט הנ"ל". ביום שלמחרת הודיע הדרומי שוב על יריות מכיוון מנשיה. "התקפת יריות מרובות על עמדה 8, כתוצאה מכך נפצע ברגלו קולסקי יוסי מרחוב המלך ג'ורג'. נפצע על ידי חסן בק בברכו השמאלית. מצבו לא קשה". קודם לכן אגב התקבלה הודעה כי "נגנבה מכונית מספר 9822 מודל 36' ירוקה מרחוב פרישמן פינת בן יהודה".

    "הנדון: העלמו של הילד יעקב" . המסמך (צילום: יהושע בריינר)

    ב-23 בפברואר היה גורן בסך הכל בן 12, תלמיד בית הספר "גאולה" שהיה אז ברחוב הירקון. בשעה 18:30 הוא יצא מבית הוריו שהתגוררו באזור ונראה לאחרונה הולך לכיוון רחוב דניאל. הוא תואר כילד גבוה עם שיער חום שלבש בגדי חאקי קצרים וסוודר אפור. על פי התיק של ענף אית"ן, גורן הצעיר סייע באותו היום לאנשי ההגנה לפוצץ בתים של ערביי מנשיה מהם יצאו מפגעים ופעולות ירי אל עבר הרחובות הרצל ואלנבי, וכן לכיוון השכונות כרם התימנים ונווה צדק. "ברגע שהאו"ם הכריז על הקמת המדינה החלו הערבים בפרעות וירי צלפים, בעיקר על רחובות בערים מעורבות וכך היה גם בתל אביב", מספר מודי שניר, מדריך טיולים העוסק במורשת קרב בתקופת המנדט הבריטי, "מיפו החלו צליפות ממסגד חסן בק ובתים גבוהים ששלטו על השטח היהודי בתל אביב. בהמשך התחילו פעולות של ההגנה לפוצץ מבנים מהם ירו על רחובות העיר. המצב נוצר סטאטי פחות או יותר עד פסח 48', אז תקפו אנשי האצ"ל את שכונת מנשיה וההגנה הכניעה את יפו ערב הכרזת המדינה".

    הילד נורה בגבו לאחר שהובל לכיוון בת ים

    גורן, לדברי צה"ל, נטל כאמור חלק בפעולות ההגנה. יום אחר היעלמותו צוטטה ידיעה מהעיתונות הערבית לפיה יהודי נתפס ברחוב אל עאלם (רחוב בשכונת מנשיה) ללא נשק, וסיפר כי טעה בדרך. בחקירתו סיפר, כך על פי כלי התקשורת הערבית, כי היה בין אלו שניסו לפוצץ בתים במנשיה. מי ששמו את ידיו על גורן הצעיר היו אנשי היחידה העירקית של "צבא ההצלה" שפעלו ביפו. "צבא ההצלה הערבי" היה כינוי לקבוצת מתנדבים ממדינות ערב שהגיעו לסייע לערביי הארץ במאבקם ביישוב היהודי על פי החלטת הליגה הערבית, מאומנים היטב וחדורי מוטיבציה למנוע השתלטות יהודית. אלא שגם ביפו עצמה לא כל כך אהבו את הלוחמים העירקיים שהגיעו אליהם. "הם היו אומנם לוחמים מצוידים היטב שפעלו ללא הפרעה של הבריטים, אבל היפואים לא התלהבו מהם", מספר שניר, "אנשי צבא ההצלה היו בוזזים להם את החנויות ומתעסקים עם הבנות שלהם. אנשי צבא ההצלחה לא עשו לאף אחד חשבון".

    ככל הנראה, הילד נתפס על ידי ערבים מקומיים שביקשו להחזירו, אולם העירקים חשבו אחרת. הם ירו בו בגבו לאחר שהובילו אותו לכיוון בת ים, לכאורה על מנת להחזירו לידי אנשי ההגנה. גופתו לא נמצאה עד היום.

    מוזיאון האצ"ל, האזור שבו היתה שכונת מנשיה כיום (צילום: דרור עינב)

    אך מה באמת עשה גורן הצעיר באזור כל כך מתוח? לא ברור. שלמה צדוק, אחד מאנשי ההגנה שלחם באזור מנשיה לא זוכר שילדי המקום סייעו לו ולחבריו. "במסגרת הפלוגה המיוחדת של ההגנה השתתפנו באינספור פעולות באזור מנשיה, סאלמה ואבו כביר שאיימו על תושבי האזור", הוא משחזר, "ממש היכן ששוק הכרמל היום היה שטח שצלפו עליו. באשר לגורן, אני לא זוכר שום ילד שסייע לנו בפעולות. לא עבדנו עם ילדים כלל". גורן אף לא מופיע כחבר ההגנה ועל כן אינו מוכר כחלל הארגון. כמו כן, הוא אינו מופיע ברשימות של חברי תנועת "השחר" של הארגון. אחת האפשרויות המועלות על ידי גורמים המכירים את האזור היא שגורן, כמו ילדים רבים אז, נכנסו לבתים ערביים שננטשו בעקבות פעולות ההגנה לצורך משחק או מתוך סקרנות. ייתכן שגורן שנכנס לבית שכזה, זוהה על ידי המקומיים ונחטף על ידם. למרות זאת, גורן מוכר כאמור כחלל צה"ל, ומצבת זיכרון עם שמו נמצאת בגן הנעדרים בהר הרצל שם נכתב כי נפל "בעת מילוי תפקידו".

    כך או כך, חיפוש מדוקדק בארכיון ההגנה מגלה מסמך נדיר החושף כיצד נוצלה פרשיית היעלמותו המסתורית של גורן לטובת מלחמות העולם בין המחתרות היהודיות והכפשת אנשי אצ"ל ולח"י בפרשיית הוצאתה להורג של חיה זיינדנברג. מדובר במסמך שהועבר לידיו של "אבנר", ככל הנראה אבנר אלימלך, מפקד העיר תל אביב מטעם ההגנה, עשרה ימים לאחר היעלמותו של גורן. המכתב מוגדר כ"רציני" ומספר כי ארבעה ימים אחרי היעלמותו של גורן "הגיע טלפון אלמוני לאביו והודיע כי הילד נלקח על ידי האצ"ל ופרטים אפשר להיוודע אצל נחום ביאנסקי ברחוב פינסקר 62 שלקחו". המכתב מתאר כי אנשי ההגנה מיהרו אל ביתו של אותו איש אצ"ל, אולם אמו סיפרה להם כי הוא איננו בעיר. המכתב מתאר כי אותו ביאנסקי מוכר היטב לאנשי ההגנה, וכי הוא "מתעניין במכשירי אלחוט וכן היה קשור בגניבת חוטי חשמל, אולם לא היו נגדו שום הוכחות".

    בהמשך מסופר כי לפני מספר חודשים מכתב אנונימי שהגיע למשטרה טען כי "נחום הינו טרוריסט חשוב", וכי לפני שבוע וחצי הגיע מכתב אנונימי אחר באנגלית ובו נכתב כי "נחום הוא זה שרצח את חיה זיינדנברג". כותב המכתב מגיע למסקנה כי ככל הנראה לא נחום ביאנסקי ולא האצ"ל חטפו את גורן: "כנראה שלנחום שונא פרטי הרוצה לנקום בו". המכתב גם מוסר מקור מידע חדש שמחזק את החשד כי גורן הצעיר נרצח. "הקצין הערבי נג'י ממשטרת מנשיה מסר לאחד הרומנים (כינוי לאנשי משטרה- י.ב.) כי שמע שילד יהודי נהרג לפני שבוע במנשיה. ייתכן ויש קשר בין העלמו של גורן ובין סיפורו של הקצין הערבי".

    מסיבה שאיננה ברורה, סירבו גורמים בצבא לסייע בפתרון התעלומה ובחרו שלא לשתף פעולה עם הכתבה זאת, על אף שגם הם מחפשים קצה חוט למציאת הגופה. עיון ברשימת הידיעות שזרמו אל מטה ההגנה מהערב בו נעלם גורן מגלה כי איש לא הבחין בילד בן 12 שנחטף. בשעה שבע וחצי דיווח המודיע "גבעתי" כי "הערב מתכוננים שני בחורים בגיל הגיוס להתגנב לאוניה רוסית שעוגנת בנמל תל אביב". בשעה עשר וחמישים מדווח המודיע "דרומי" כי "הערבים שעברו את פסי הרכבת נעלמו. ייתכן שהם ינסו להתקרב לתל אביב. הודעתי למשטרת יהודה הלוי ששלחה שני שוטרים". בהמשך הלילה מדווח שוב על אלימות בין אנשי לח"י לאנשי הגנה, ודיווח נוסף של מודיעה בשם "צביה" שחוששת ממקרה נוסף של התאהבות יהודייה בערבים מיפו. "במעון הפליטים", היא מדווחת בחמישה לאחת בלילה, "ישנה בחורה בלונדינית שיורדת כל בוקר לרחוב הרצל לגבול ונפגשת עם ערבים". לצד הדיווח של צביה תחת הכותרת "פעולה" נכתב: "ההנחיה- לעוצרה".

    יום הזיכרון 2012
    מסרביה לאפריקה: על מי שדואג למשפחות החללים בעולם
    יוני שלפני אנטבה: צופיפניק, פילוסוף ושחקן שחמט
    גולני שלהם: המפקדים שהותירו בי חותם לכל החיים

    לפניות לכתב יהושע בריינר: joshjosh@walla.com

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully