פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סא"ל אייזנר אשם - אבל הוא ממש לא היחיד

      מהמהלומה המכוערת, ועד להתעלמות מעוצמת הניו-מדיה - הסמח"ט טעה, ושילם מחיר בצדק. אלא שגם למפקדיו חלק במחדל - ויש לקוות שיפיקו הלקחים. אמיר בוחבוט מסכם שבוע צבאי

      מרגע פרסום הסרטון בו נראה סגן מפקד חטיבת הבקעה, סא"ל שלום איזנר, מכה את פעילי השמאל, עסקו כלי התקשורת, צה"ל והציבור בעיקר בפן הערכי של הסיפור. אין ספק שתקיפת הפעילים הייתה בניגוד גמור לרוח צה"ל. סעיף טוהר הנשק, מסביר כי החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם ובכבודם. מעשיו של הקצין כפי שנראים בסרטון לא משאירים מקום לספק ולכן הקצין נכשל כישלון ערכי חמור. כך גם קבע תחקיר אלוף פיקוד מרכז האלוף ניצן אלון לפני הדחתו.

      חוש ההתמצאות הסביבתי של סא"ל אייזנר לקה אף הוא בחסר. שגיאה ראשונה נרשמה כשלא חשב שיש להציב צוות של תיעוד מבצעי, תחום שלמען האמת נמצא עדיין בחיתוליו בצה"ל, כדי לתעד את ההפגנה ובמידת הצורך להשתמש מאוחר יותר בהוכחות חותכות לטענותיו על כך שהותקף ונפצע.

      סגן אלוף שלום אייזנר, סגן מפקד חטיבת הבקעה, מתועד כשהוא מכה פעיל שמאל בכביש 90. אפריל, 2012 (צילום מסך)
      רצף של טעויות. המהלומה שעוררה סערה (צילום מסך: יוטיוב)

      השגיאה השנייה של סא"ל אייזנר נרשמה כשלא הבין שמצלמה בעימות שכזה היא כמו טנק שיורה עליו פגזים פעם אחר פעם – ואייזנר בחר להתעלם מהאש. המקרה רק מעצים את הפערים שיש כיום בצה"ל בהבנת עוצמתו המדהימה של הסיקור התקשורתי בעולם הניו-מדיה, בו המידע מגיע במהירות ובאופן בלתי מתווך אל הציבור דרך האינטרנט. למרות שהמכות תועדו, למרות שכולם ראו – סא"ל אייזנר בחר לצאת למתקפת-נגד, בה מתח ביקורת על כל הסובבים אותו, לרבות מפקדיו – עד לרמטכ"ל. אלא שהסמח"ט שכח שמרגע שביצע טעות קריטית – עליו לעצור, להודות במעשיו, ולנסות למזער את הנזק, שכן כל מה שיעמוד לזכותו הוא הרקורד ופועלו בעבר. אייזנר בחר ללכת בדרך ההפוכה, ושילם על כך מחיר כבד. עם זאת, ולמרות שהודח – עתידו הצבאי ייחרץ רק עם תום חקירת מצ"ח והחלטת הפרקליט הצבאי הראשי בעניינו.

      למרות הכשל הברור של אייזנר, דומה שמדובר במקרה נוסף של תסמונת הש"ג – הקצין שילם בראשו, והעולם חוזר למסלולו. קצינים בצה"ל מודים באי-נוחות כי לא מדובר בבעיה נקודתית של הסמח"ט – אלא של המערכת כולה, שלא זיהתה את תהליך ההכנות הלקוי שקדם להפגנה. בצה"ל ידעו מספר ימים לפני האירוע על כוונת 300 פעילי שמאל לצאת לרכיבת אופניים בציר. מדובר באירוע חריג, שחיילי החטיבה לא נתקלים בו על בסיס יומיומי, ועל כן היה מצופה ממפקדת החטיבה להיערך באופן נרחב בשטח. אלא שההיערכות הייתה לקויה, לא תואמת את התרחיש בשטח, וגם הביצוע לא היה חף מטעויות.

      אייזנר בבית הקצינה ההרוגה (מגד גוזני)
      ישלם על כך בקריירה שלו? סא"ל אייזנר (צילום: מגד גוזני)

      מהתמונה עולה שלמבוכה אליה נקלע הכוח יש עוד אחראים מלבד סא"ל אייזנר. נדרש לשאול היכן האחריות של מפקד החטיבה, ומפקד האוגדה באירוע חריג שכזה – האחריות שלהם לבדוק האם הכוחות ערוכים להתמודדות עם הפגנה מסוג זה, והאם הם נערכים לתרחיש הנכון. קצינים בצה"ל מסכימים שלמרות הביקורת החריפה שהוטחה באייזנר – הוא לא האשם היחידי. כל מפקד מחלקה צעיר יודע שהיה די במספר רימוני הלם כדי לפזר את ההפגנה במהירות רבה יותר מהמהלומות המבעיתות בהן בחר אייזנר להשתמש. מדוע הקצינים שנכחו בשטח לא נקטו בפעולות אלו, למשל?

      לבסוף, גם אופן הדיווח למפקדים עם סיום האירוע היה לא בררו. כל שהמפקדים ידעו הוא שהיו באירוע שני פצועים באורח קל, וכי ההפגנה פזורה. מדוע היו צריכים הקצינים הבכירים בפיקוד מרכז להכיר את האירוע רק דרך ה"יוטיוב"? האם ניתן להסיק מכך שהקצינים בשטח חשבו שהאירוע התנהל באופן תקין, ומכאן שאין סיבה לדווח על האירועים הלאה? אילולא היה מתפרסם הסרטון, היה האירוע נבלע בים הדיווחים של פיקוד מרכז, בתור "עוד אירוע" שבו נפגעו קל שני מפגינים. האירוע הזה צריך להדאיג לא רק את מפקד חטיבת הבקעה, לא רק את מפקד אוגדה 162 – אלא בעיקר את אלוף הפיקוד, ניצן אלון, שצריך לדאוג שהזמן שיחלוף עד האירוע הבא לא יכשיר את המעשים הללו, ואת אופן ההתנהלות הכושל – אלא יסייע בהפקת הלקחים ובמניעתו.

      קצין איסוף - טורים אחרונים
      התעללויות בצה”ל: יחסי צעירים-ותיקים ורוח המפקד
      כך כמעט איבדה ישראל צוללת חדישה
      העימות הבא: טנק המרכבה ערוך לקרבות בעזה?
      למרות הביקורת, הרמטכ”ל עמד בפרץ - ומנע הסלמה נוספת