התעללויות בצה"ל: יחסי צעירים-ותיקים ורוח המפקד

יחסי צעירים-וותיקים בצה"ל עלו שוב לכותרות על רקע פרשת ההתעללות בחטיבת גבעתי. ללא פיקוד שישים גבול, האלימות תהפוך ללגיטימית. קצין איסוף מסכם את השבוע הצבאי

אמיר בוחבוט

הזובור וההתעללויות ביחידות השדה של צה"ל נולדו משחיקה. זו עובדה. הפעילות הצבאית לא משתנה. לכן החיילים מייצרים לעצמם היררכיה, ובאמצעותה תקווה כדי שלא ישקעו בייאוש. כל לוחם יאמר לעצמו "היום אני צעיר אבל מחר אני ותיק". ההיררכיה, שמכפיפה את הצעירים לוותיקים, נוצרה כדי לשאוף למציאות בה השירות הצבאי מחולק לשלבים אליהם ניתן להתקדם ככל שמשך השירות גדל. אחרת, על פי ראיית החיילים, יהיה להם מאוד קשה לחצות שירות של שלוש שנים בשירות סדיר שוחק.

חשוב להדגיש כי ההיררכיה והתופעות של השחיקה לא באות לידי ביטוי רק בשגרה, אלא גם בחירום. שבוע אחרי תחילת השלב הקרקעי במבצע עופרת יצוקה, כשעברו הלוחמים לשלב של דריכה במקום והגנה על בתים פלסטינים בלב העיירות ועל מחנות הפליטים הפלסטינים, החלה ההיררכיה בין וותיקים לבין צעירים שוב לעבוד.

תופעות לוואי להתמודדות עם הלחץ והשגרה השוחקים צצו מכל הכיוונים. ונדליזם, ריסוסי כתובות על קירות הבתים ושחיתות על סוגיה. מפקדים שבחרו להתמודד עם התופעות ויהי מה, הפסיקו פעילות של חיילים במבצע. כל לוחם בפלוגה רובאית ובפלוגה מסייעת לא יהסס לספר שבמשך שנתיים הוא עסוק באימונים, הכשרות, עבודות מטבח, עבודות רס"ר, מבצעים ושמירות. בפועל, ימלא הלוחם הממוצע רק שנה של פעילות מבצעית מאתגרת. זהו הבסיס לשחיקה.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - זה הזמן לפתרון טבעי וקבוע להתקרחות גברית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה
במקרים בהם הפיקוד בגדוד חלש, מצליחים הוותיקים לייצר לעצמם זכויות עוקפות. תמונה מסרטון המתעד התעללות ב"צעירים" בחטיבת גבעתי (צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)

הצבא ביצע על כך עבודות מחקר רבות ומגוונות והכיר בתופעת הצעירים-ותיקים, שחוזרת על עצמה. לכן ניתנו למפקדים כלים וכללים ברורים, בהם ההכרה במילה "פז"ם", כדי שלמפקדים תהיה יכולת לשלוט בחיילים לאורך זמן. עיקר העיסוק הוא סביב הזכויות והחובות של החייל הוותיק. אך במקרים בהם הפיקוד בגדוד הוא חלש, מצליחים החיילים הוותיקים לייצר לעצמם זכויות עוקפות הקשורות למשך שינה, לסוג האוכל, למילוי משימות ולסגנון דיבור שמשתנה בין החטיבות.

החוקים שהופכים את חיי הלוחמים הצעירים לסיוט, ובמקרים רבים לגיהנום, כוללים איסור מוחלט לאכול גבינה צהובה או טוסט על סוגיו, איסור לשתות נס קפה, או לשבת על ספה או על כיסא מרופד. גם שינה על שני מזרנים מחוץ לתחום, אלא רק על מזרן אחד. לעולם הציוד של הלוחם הצעיר יהיה פחות טוב משל הלוחם הוותיק. הלוחם הצעיר לא יוכל להתלונן בפומבי על משך התקופה שבה הוא מוגדר כצעיר. בנוסף, נאסר על הלוחם הצעיר להיכנס למגורי הוותיקים ותמיד - על כל פריט שיקבל מהוותיקים, כמו חגורה למדים, דרגה או רצועת נשק - הוא יידרש לעבור טקס "הענקה", הכולל מכות. במקרה של עבירה על הכללים, הוא יעבור משפט פנימי על ידי זקן החיילים הוותיקים. החייל הצעיר יגיע למשפט לבוש חולצה לבנה ומכנסי ב', כומתה הפוכה וללא גומיות בנעליים.

הפיקוד חומק מידי המפקד ועובר לידי המפקדה

העונשים מגוונים: החל מאזהרה, דרך ביצוע תורנויות ומשימות במקום החייל הוותיק ועד כדי מחסור בשעות שינה קיצוני. אחד העונשים המקוריים והמזעזעים שהחלו להתפשט לאחרונה הוא "חימום אסלה". בכל פעם שחייל ותיק רוצה להתפנות בשירותים, יישב לפניו חייל צעיר על האסלה "ויחמם אותה". אם יסרב, החייל יהיה מנודה ויוחרם במקרה הטוב.

הפיקוד על הלוחמים, בשלב מסוים, חומק מידי המפקדים ועובר לידי המפל"ג (מפקדת פלוגת הגדוד) שכוללת את הרס"פ, הסרס"פ, חובש פלוגתי, האמל"חיסט, איש קשר פלוגתי, א' ו-ב' 'קודקוד' (נהגים). כמו כן, יש 'סבא פז"ם' ו'מלך פז"ם' המוגדרים כלוחמים הוותיקים ביותר בפלוגה וזכויותיהם מופרזות. בפועל המפל"ג קובע את הסדר ואת הזמנים לסמלים ולמ"כים של הפלוגה. מפקד המחלקה, שרוצה לתאם את לוחות הזמנים, חייב לבקש רשות מהסרס"פ או הרס"פ - כשבפועל אמור להתרחש בדיוק ההיפך.

כל חייל בפלוגה יודע ש"מפל"ג חזק יכול להרים ולהפיל פלוגה" ולכן סגן מפקד הפלוגה, האחראי על המפל"ג, משתמש במשפט הידוע "אם אתה לא יכול להרוג אותם הצטרף אליהם". אמנם, יש סגני מפקדי פלוגות (סמ"פים) שהולכים על חבל דק ומאיימים על המפל"ג מלבצע התעללויות וטקסים. אולם, יש סמ"פים שנטמעים בתוך המפל"ג ומצטרפים לטקסים, זובורים. במקרים אחרים הם מעלימים עין מהנעשה סביבם.

חלק מהווי הפלוגה

הטקסים האסורים נעשים הרחק מעיני הקצינים, בדרך כלל בשעה שהם נמצאים בשיחות או מחוץ למתחם הפלוגה, ואם לא יבחין בהם קצין אז קשר השתיקה ישמר. כל לוחם יסביר שהטקסים הם חלק מהווי בפלוגה ושהכול נעשה בהסכמה. הרי היום הוא הצעיר אבל מחר הוא יהיה ותיק ולכן מדובר בטקסי חניכה ולמידה. יש טקסים שיסתיימו ללא אלימות פיזית, אך יש טקסים שיותירו צלקות בחייל לעד. הטקסים כוללים גם שינון שירי נאצה נגד הקצינים מרמת מפקד המחלקה ועד המג"ד. הם לא צריכים להכיר את כולם בשמותיהם כדי לשנוא את נושאי דרגות הקצונה. השירים "שונא קצינים יחיה לנצח", "שיישרף כל בה"ד אחד", "כן ירבו קצינות בצה"ל" הם הלהיטים בקרב הלוחמים. השלב המכוער ביחסים שבין קצינים לבין לוחמים הוא השלב בו הקצין עוזב את המחלקה, או את הפלוגה, והחיילים שרים נגדו שירי נאצה שמביישים לא רק את שמו אלא גם את בני משפחתו, בלשון המעטה.

חוקי הצעירים הוותיקים לא מתקיימים באותה עוצמה בכל החטיבות בצה"ל. הם משתנים בהתאם לרמה ואיכות המפקדים שיבחרו להתעסק עם יחסי הצעירים-ותיקים ולגדוע אותם. קשה, לכאורה, לפצח את קשר השתיקה בין הלוחמים שמתבסס על איומים, אך כל מפקד, שהיה בעברו לוחם, יודע שגולגולות בעלי חיים בכניסה למגורי הוותיקים, תדירות השמירה והתורנויות או מבטים מושפלים ודיכאון של חיילים צעירים יכולים להוות סימנים מובהקים להתעללות.

העיסוק בתופעה מתפצל לשתי אפשרויות: הראשונה והעדיפה היא כאשר מפקד המחלקה מקבל גיבוי ממפקד הפלוגה והמג"ד. זאת למרות שאירועי מרד עלולים להתרחש כתוצאה מעיסוק של קצין אמיץ ביחסי וותיקים-צעירים. האחרת, והפחות טובה, היא כאשר הפיקוד הבכיר מראה למפקד המחלקה את הגב תוך התנגדות לשינוי השקט התעשייתי בפלוגה. אלימות בכל קנה מידה היא מסוכנת אך היא הופכת לעוד יותר מסוכנת כשהיא מקבלת לגיטימציה מהסביבה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully