פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סירוב כניסה לזרים? גרוע מרישעות - זו טיפשות

      על רקע מטס המחאה לישראל ופרשות קודמות במרכזן הייתה שאלת איסור הכניסה לארץ, תוהה משה נגבי על סמכותו ושיקול דעתו של שר הפנים. "סימני השאלה עלו גם בפסיקות בית המשפט"

      "אל תהיה צודק, תהיה חכם" – נראה שאין מנוס מלהיזכר בסיסמה הזאת של הרשות לבטיחות בדרכים, לנוכח השימוש שעשה שר הפנים אלי ישי בסמכותו החוקית להתיר, ובעיקר לאסור, את הכניסה לישראל, הן בפרשת המטס, הן בפרשת גינטר גראס.

      אין מחלוקת שסמכותה של מדינת ישראל, ככל מדינה ריבונית, להחליט מי (לא) יבוא בשעריה. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אף קובע במפורש כי בעוד שהזכות לצאת מהמדינה מוקנית בעיקרון לכל אדם, הזכות להיכנס אליה היא לאזרחים בלבד. בימים אלה אף מלאו 60 שנה לחוק הכנסת שהפקיד בידי שר הפנים – באופן בלעדי – את המפתח לשערי המדינה. ואולם כמעט לאורך כל 60 השנה הללו שבו ועלו סימני שאלה נוקבים אם שיקול הדעת שמפעיל השר, לא רק אלי ישי אלא גם רוב קודמיו, בהסתמך על החוק הזה, הוא צודק, או לפחות חכם.

      הביקורת נמתחה כבר לפני 50 שנה

      סימני השאלה האמורים עלו גם בפסיקותיו של בית המשפט. כבר לפני יובל שנים נמתחה ביקורת משפטית חריפה על שר הפנים דאז, חיים-משה שפירא, על שמיהר להרחיק מן הארץ את ד"ר רוברט סובלן, פסיכיאטר חולה לוקמיה שהיה מבוקש באשמת חתרנות קומוניסטית בארצות הברית. למרות תחינותיו הוא גורש מכאן לאלתר, בלי שהתאפשר לבית משפט ישראלי לברר את ההאשמות נגדו. בעקבות גירושו הנמהר ניסה ד"ר סובלן פעמיים לשלוח יד בנפשו, ובפעם השנייה, למרבה הצער, אף הצליח.

      לפני כשנה וחצי דן בית המשפט העליון בהחלטתו של השר ישי למנוע את כניסתה של כלת פרס נובל לשלום מאירלנד מייריד מגוויר, שבאה להביע הזדהות עם הפלסטינים. השופטים, ובראשם הנשיאה דאז, דורית ביניש ויורשה, אשר גרוניס, לא כפרו כמובן בסמכות שר הפנים, אך פקפקו באיכות שיקול דעתו. הם אף המליצו לו לאפשר למגוויר לקיים את פגישותיה עם הפלסטינים כנגד התחייבות, שתשוריין בערבות כספית מתאימה, לעזוב את הארץ מרצונה כעבור 48 שעות. למותר לציין שהמלצתם נפלה על אוזניים ערלות, ומעריציה של מגוויר באירלנד ובעולם כולו קראו ושמעו תיאורים קורעי לב על מעצרה בישראל וגרירתה בכוח למטוס שהחזיר אותה לאירופה.

      האם לא נכון היה להזמין את גראס להידברות?

      אשפי ההסברה שלנו רקחו מכתב לבאים במטס, שבו הצביעו בצדק על התהום הפעורה בין מצב זכויות האדם באירן וסוריה לבין מצבן אצלנו. אך כהדיוט בהסברה אני תוהה: האם לא היה זה נכון וגם נבון יותר במקום לכתוב על התהום האמורה, להמחיש את קיומה הלכה למעשה, בכך שנאפשר למבקרי מדיניותנו לבוא ולהשמיע גם כאן את ביקורתם, חריפה ככל שתהיה? הרי כפי שכתב השופט אגרנט בבג"ץ הידוע בפרשת "קול העם" "דוקטרינות נפסדות רק נעזרות על ידי דיכוין; הן מתות עם חשיפת בסיסן הרעועה". הדרך היעילה להתמודד עם ביקורת היא לא להשתיק את המבקרים, אלא להתעמת עימם ולנסות להפריך את ביקורתם.

      והוא הדין בשירו הנלוז של גינטר גראס. רק לאחר שהישווה גראס את אלי ישי למשטרת ה"שטאזי", התעשת שר הפנים והודיע כי יהיה מוכן לדבר איתו ולהעמידו על טעותו. האם לא היה נכון ונבון יותר להזמינו להידברות כזו לפני ההכרזה הנבובה על "אישיות בלתי רצויה", ולא לאחריה?

      הוא אשר אמרנו – התנהלות שר הפנים היא גם לא צודקת וגם לא חכמה, ואולי בעצם יאה לה יותר מכל אמרתו של הדיפלומט הצרפתי טליראן: "זה גרוע מרישעות, זו טיפשות".

      הכותב הוא הפרשן המשפטי של "קול ישראל" ומרצה בכיר באוניברסיטה העברית

      עוד באותו נושא:
      נאסרה כניסת עשרות פעילים במטס: "העיקר לפנינו"
      נאסרה כניסת פעילות נוספות במטס: "מצפים ל-2,000"
      גינטר גראס: "אלי ישי מזכיר לי את מפקד השטאזי"
      אלי ישי אסר את כניסתו של גינטר גראס לישראל