גורם צבאי בכיר הגדיר אתמול (חמישי), את רכישת הבית החדש בחברון כ"פרובוקציה מסוכנת בעיתוי אומלל", והביע ציפיה שהרוכשים-המתנחלים "יעזבו את המקום מרצונם". כיוון ש"הגורם" לא הזדהה בשמו, אולי כי האומץ הנדרש בשדה הקרב עזב אותו לפתע בשדה הקרב התקשורתי, ואולי כי ביקש שנתייחס לדברים עצמם ולא לדובר. אז בבקשה, הבה נעשה כך.
קציני צבא, מטבעם, מהכשרתם ומניסיונם העודף על אחרים, מבינים בביטחון, בצבא, בלחימה ובנושאים הנושקים להם. מבינים, או אמורים להבין בהם. אין לדעותיהם בעניינים אחרים כמו חקלאות, פילוסופיה או רפואה - שום יתרון על פני דעתי או דעתך, על פני הפרופסור לביולוגיה או המוכר בשוק. בוודאי שאין לדעותיהם שום מעמד מיוחס בענייני מדיניות-פנים או חוץ, נדל"ן או חוק ומשפט. המקסימום אליו הם נדרשים וזאת דווקא בפני הפרלמנט של מדינתם או בפני ממשלתם, הוא להעריך את המצב מתוך ניסיונם הצבאי.
זה בדיוק ההבדל בין הפיכה צבאית, פוליטיזציה של הצבא - ובין מדינה דמוקטית, בה הצבא ממלא את פקודות הדרג הנבחר, הדרג האזרחי. בעת הגירוש מגוש קטיף, קציני וחיילי צה"ל דקלמו כי "צבא איננו בוחר את משימותיו", "אנחנו רק ממלאים פקודות" ו"זה החוק שהתקבל בכנסת". זאת, למרות האכזריות הרבה שהתלוותה למעשה הגירוש, למרות חוסר-התועלת הביטחוני והמדיני שלו ולמרות שהוא פילג את החברה הישראלית ואת פירות המרורים שלו נאכל גם בשנים הבאות.
לעזאזל, רק תמלאו פקודות
לא האמנתי אז לדברים אלו, ואינני מאמינה גם כיום. מי שלא רצה, האמין, הזדהה והשתוקק למעשה התועבה ההוא לא השתתף בו. ומי שהשתתף, אינו יכול להסתתר מאחורי אמירות-נבובות אלו. אבל אפילו אם נאמין לדקלומים הללו מה יאמר עליהם אותו "גורם צבאי בכיר"? אז הבה נדקלם זאת באוזניו: הצבא איננו בוחר את משימותיו, הוא לא יכול לשפוט שיפוט-ערכי פעולה מסויימת, מה שחוקי הוא פשוט חוקי, ולעזאזל - רק תמלאו פקודות.
קצין, ובוודאי בכיר, שבוחר להתבטא באמירה כה-פוליטית, כה-שופטת וכה-נוקטת-עמדה, לא יכול להתבכיין אחר-כך, הוא ומעסיקיו, ש"אל תכניסו את צה"ל לויכוח הפוליטי". עם אמירות שכאלו, אתם כבר עמוק עם הנעליים האדומות שלכם, בעומק הבוץ הפוליטי.