"לינץ' בחיפה? בואו לא נמהר עם כותרות מסוכנות" מבקש עו"ד עופר ברטל במאמר אורח באתר זה. המאמר עוסק בתקיפה של שני החיילים בערב שבת בחיפה על- ידי חבורת צעירים ערבים אלימים.
על ספסל הנאשמים מושיב ברטל לא רק את התקשורת שנחפזה מדי, לדעתו, להגדיר את התקיפה כלאומנית, אלא גם את השופט שהאריך את מעצרם של העצורים והשווה את המעשה ללינץ' שנעשה בשני החיילים ברמאללה. אגב, לא מיותר להעיר כי שמו של השופט - שקבע שהרקע לאירוע לאומני - הוא זאיד פלאח, אבל עופר ברטל לא קונה את הגרסה הזאת. "המולת המצלמות ודקדוק הלשונות" מחרישים, לדעתו, את אוזנינו ואנחנו מסרבים לשמוע את גרסת העצורים, שהמדובר רק "בסתם" מעשה אלימות של אנשים "חסרי תרבות וחינוך".
למקרא הנזיפה של עו"ד ברטל, מתעורר הצורך לשוב ולהזכיר גם לנו וגם לו את פרטי האירוע כפי שהם מתועדים בבקשת המעצר: חבורת צעירים ערבים התאספו בדירה ליד בית החולים רמב"ם בחיפה. בעקבות אירוע אחר, כנראה יידוי אבנים לעבר הבית, הם הזעיקו את חבריהם וכשעברו במקום שני החיילים החליטו החשודים, יחד עם חבריהם, לתקוף אותם. הם הגיעו בכלי רכב מצוידים במוט ברזל וצעקו "יהוד, יהוד", ואז חשודים רבים שהגיעו במכוניות וברגל מהדירה הסמוכה נאספו במקום וכולם תקפו את שני החיילים באבנים, במוטות ברזל ובבעיטות. על ראשו של אחד החיילים חרטו הפורעים את השם "אש"ף" בערבית.
"אנו מסרבים לרמות את עצמנו"
לינץ', קובע מילון אבן שושן, היא עשיית שפטים באדם החשוד בפשע ציבורי על ידי המוני העם ברחוב. האם ההגדרה לינץ' מתאימה למעשה הברברי והאלים ליד בית החולים? בלי שום ספק. המוני צעירים אלימים התוקפים שני צעירים חסרי הגנה בנשק קר ובמהלומות אכזריות, עושים מעשה לינץ'. האם הייחוס של המעשה למניעים לאומניים עושה לחוליגנים האלה עוול? האם הם רק "סתם בריונים אלימים חסרי תרבות" כהצעתו של הפרקליט ברטל, או ערבים המבקשים לעשות שפטים ביהודים? ובכן, כאשר התוקפים צועקים "יהוד" וכאשר הם חורטים על ראשו של הקורבן את שמו של הארגון הפלסטיני, הם מתכוונים בדיוק לזה. הם מכריזים בגלוי שהמניע לאלימות הוא שנאה ליהודים.
אם יש מקום למתוח ביקורת, זה על התנהגות המשטרה שמיהרה להכריז לאחר מעצר החשודים הראשונים שהרקע למעשה, ככל הנראה, איננו לאומני. טוב עשתה המשטרה שחזרה בה מן הקביעה הפזיזה כבר בדיון על הארכת המעצר. השאלה אם המניע של הפורעים היה שנאת יהודים או "סתם בריונות" איננה סמנטית. ההבדל מהותי: בריונות הינה עניין לטיפול המשטרה, לאומנות ושנאת יהודים היא עניין פוליטי-חברתי עמוק ומאיים, המחייב בירור מעמיק בשורשי היחסים בין ערבים ויהודים בישראל.
אני תוהה אם באותה רוח פייסנית ושוחרת שלום, רואה עו"ד ברטל באוהדי בית"ר הזועקים "מוות לערבים" סתם "ברנשים לא מנומסים" והאם בעיניו ההתנכלויות של יהודים לערבים בחברון הם "סכסוכי שכנים". אני חושד שלא. אז גם אנחנו מסרבים לרמות את עצמנו: כשיורקים בפנינו זה רוק ולא גשם, כשחורטים על ראשנו זה מעשה ברברי ולא תספורת וכשמכים אותנו בזעקות "יהוד" זהו מעשה לינץ' לאומני.
מאמרו של עו"ד ברטל: לינץ' בחיפה? בואו לא נמהר עם כותרות מסוכנות
הכותב הוא נשיא ובעלים קבוצת ח.א.ש ביטחון, המתמחה בביטחון ובאבטחה בארץ ובעולם.