רעיון חלוקתה של בית שמש, או - למעשה - החזרת החרדים לגטו הישן ומתן אפשרות לכל שאר התושבים לחיות את חייהם, הוא הפתרון היחיד לבעיה של העיר הדוויה הזו, הנקרעת כבר שנים לא מעטות בין אזרחים דתיים וחילונים המבקשים לחוש חופשיים לבין קבוצה חרדית קיצונית ומקצינה המנסה להגביה את חומות ההפרדה בין החרדים לבין כל השאר, וגם לכפות על הכלל את כלליה החדשים. אבל בכל מה שמתגלה לאחרונה (חלקו קיים מתחת לרדאר של רובנו כבר שנים לא מעטות, וחלקו הוחרף לאחרונה) יש ביטוי לחרדתם של החרדים מהמתרחש בסביבתם הקרובה ומעתיד הקולקטיב שלהם.
צביה גרינפילד, בספרה על עמיתיה החרדים "הם מפחדים", קלעה למטרה יותר מרבים אחרים בהבנתה כי מדובר בקהילה מבוהלת, שאינה יודעת כיצד להתמודד עם הטכנולוגיה המודרנית ועם התופעות החברתיות המתרחשות בשנים האחרונות בישראל וברחבי העולם. זה אינו מקל. אנשים מפוחדים הופכים, לעיתים, לאנשים מסוכנים ביותר, ולהיסטוריה יש אינסוף דוגמאות כאלה. עם העבריינים, היורקים, המכים, המדירים, צריך, כמובן, לבוא חשבון, להענישם ולהרתיעם, אבל צריך להבין שבכך לא תיעלם התופעה.
גם הרצון הטבעי של רובנו להושיט יד, לחיות ביחד, לכבד את האחר ולאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לחיות את חייו או את חייה במסגרת הרב-תרבותית שבנינו בעשרות השנים האחרונות, לא ייענה על ידי יושבי הגטו. אין מדובר באנשים המגיעים מרקע תרבותי אחר, בני עם אחר או דת אחרת, המוכנים לחיות זה עם זה בבית המשותף ולכבד זה את תרבותו של זה. מדובר באנשים הזקוקים לשורה של שירותים דתיים, ושאינם מוכנים להשלים עם כך שהאחרים אינם זקוקים לאותם שירותים, אינם מוכנים לכך שאחרים ייסעו בשבת, ירכבו על אופניים ביום כיפור, יאכלו לחם בפסח, ילבשו בגדים קלים הנוחים להם, ועוד אלף דברים.
"חיה ותן לחיות" - לא העיקרון שלהם
העיקרון המנחה את הרב-תרבותיות, "חייה ותן לחיות", אינו העיקרון שלהם. כשם שהרב-תרבותיות מוכנה לקבל את השונה, עבורם השונה הוא הכופר, והם אינם מוכנים לקבל כופרים. לכן הניסיון לכפות עליהם אחדות לא יעלה יפה, ואילו החיים בגטו הם היחידים המאפשרים להם לקיים את המסגרת שלהם. מכאן שההפרדה הכרחית, והיא תקטין את יכולתם לכפות את אורח חייהם על מי שאינו רוצה בכך.
אבל הפתרון אינו מסתיים בכך שניפרד מהם. הוא צריך לכלול מרכיב נוסף - יצירת זמינות משמעותית למי שאינם מוכנים לחיות כאסירים בקולקטיב החרדי המחמיר לעשות "טרנספר": לעבור לצד השני, ללמוד את לימודי הליבה ולהפוך לאזרחים חופשיים: חילונים, דתיים, ואפילו חרדים, החיים את חייהם מחוץ לגטו והמוכנים לחיות זה בצד זה, מתוך מגמה שלא להרגיז את השכן ולא להמציא פרובוקציות.
זו החרדה הגדולה ביותר של חבורת הקיצונים ההזויה המתגלה לעינינו באמצעי התקשורת בימים האחרונים. הם יעשו הכל כדי להקשות את היציאה מן הגטו, בעיקר על ידי מניעת הכלים המינימליים המאפשרים לאדם לחיות בעולם המודרני, להתמצא בו ולהתקדם בו. על החברה החופשית למצוא במהירות את הכלים שיקלו את המעבר אל החופש, לצד התנתקות פיזית ממי שרוצים להמשיך לחיות בחשכת ימי הביניים.