אחד האישים המזוהים ביותר עם קריסת מסך הברזל והתמוטטות הגוש הקומוניסטי הלך לעולמו: נשיא צ'כיה (וצ'כוסלובקיה) לשעבר, ואצלב האוול, מת היום (ראשון) בפראג, בן 75 - כך אישרה מזכירתו, סבינה טנצ'בובה. בהודעה מיוחדת הוסיפה המזכירה כי ברגעיו האחרונים, שהו לצדו של האוול אשתו דגמארה וכמה נזירות.
האוול, יליד 1936, התפרסם כסופר ומחזאי. ב-1968, בימי מאורעות "האביב של פראג", התקרב לפוליטיקה, ומאז החל לקרוא לשינוי השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, והוגדר כ"מתנגד משטר". ב-1977 הושלך לבית הסוהר לאחר שהיה שותף להתארגנות אינטלקטואלים שקראו לממשלה לכבד את זכויות האדם. הוא נכלא עוד מספר פעמים במהלך שנות ה-80.
בנובמבר 1989, היה האוול ממובילי "הפורום האזרחי" שהוביל את "מהפכת הקטיפה" במדינה, והפרום הזה בחר בו לנשיא המדינה, למשך תקופת ביניים. ביולי 1990 האריך הפרלמנט את כהונתו בשנתיים. במהלך כהונתו הלכו וגברו הקולות שקראו לפירוק צ'כוסלובקיה לשני חלקיה, צ'כיה וסלובקיה, אולם הוא התנגד להם, וביולי 1992, כשהפירוק נראה בלתי נמנע, התפטר מתפקידו, מבלי שמונה לו יורש, והודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. הוא אף הצהיר כי יסרב לכהן כנשיא מדינה צ'כית עצמאית - הצהרה שלא עמד בה, כשהתמודד לבסוף בינואר 1993 בבחירות לנשיאות הרפובליקה הצ'כית, וניצח בהן.
"היה לו עדיין הרבה מה לומר"
האוול כיהן כנשיא הראשון של צ'כיה, וב-1998 נבחר לכהונה נוספת. במהלך שנות כהונתו הוביל קו עצמאי, שהביא אותו לא פעם למסלול עימות עם הממשלה בראשות יריבו הפוליטי, ואצלב קלאוס. ב-2003, לאחר סיום כהונתו השנייה, הוא נמנע מהתמודדות פעם נושפת - ולבסוף היה זה קלאוס שנבחר להחליפו, ומשמש עד היום כנשיא צ'כיה.
ב-1996 חלה האוול, שהיה מעשן בשרשרת, בסרטן הריאות, אך לאחר סדרת ניתוחים בהם נכרת חלק ניכר מריאותיו, הוא התאושש והבריא. באותה שנה מתה מסרטן גם אשתו, אולגה, והוא חולל סערה ציבורית כשנישא לאשתו השנייה, השחקנית דגמארה וסקרנובה, הצעירה ממנו ב-17 שנה.
האוול זכה בפרס גנדי לשלום בשנת 2003. הוא נחשב לידיד קרוב של ישראל, ואף ערך בה שני ביקורים רשמיים, ב-1990 וב-1997.
"אני נרגש ביותר", הגיב היום על מותו ראש ממשלת צ'כיה, פטר נקאס. "הוא היה הסמל והפנים של הרפובליקה שלנו, ואחת הדמויות הפוליטיות הבולטות בתקופה של סוף המאה ותחילת המאה החדשה. לכתו מהווה אובדן עצום. עדיין היה לו הרבה מה לומר בפוליטיקה ובחברה".