האם חוק המסגדים הוא אנטי דמוקרטי?

טענת עמותת "גוש שלום", שחוק המסגדים נועד לשלול מ-20% מאזרחי ישראל קיום חופשי של מצוות דתם, היא טענה סהרורית. האם לאורך ההיסטוריה נהגו המואזינים לקרוא לתפילה באמצעות שימוש ברמקולים? מתי בכלל החל השימוש ברמקולים? האם לא נועד הצריח הגבוה לאפשר למואזין לטפס עליו ולאפשר לו לקרוא בקול, ולנצל את הגובה לטובת התהודה?

מדוע לכפות את רצונם של המאמינים המוסלמים על תושבי הערים המעורבות, וגם על אותם מוסלמים שנפשם לא חפצה להתפלל בעלות השחר ולקראת השינה? האם השמעתה של תפילה יהודית או נוצרית ברמקולים לא הייתה מקוממת את אנשי העמותות הליברליות הנזעקים היום, בטענה כי מדובר בפגיעה בחוק חופש כלשהו?

אחמד אבו עגווה, האימאם המוסלמי מיפו, הבהיר כי מי שלא מוצא חן בעיניו להאזין לקול התפילה יכול לקום ולעזוב. הוא רמז כי המוסלמים היו כאן לפני היהודים ויישארו אחריהם. מי שהגיע אחרון יעזוב ראשון. טענה זו מחזקת את ההנחה כי סביר שבחלק גדול מן המקרים השימוש במבנים הדתיים מנוצל על ידי הקיצוניים לטובת המאבק הדתי-לאומי. קריאת המואזין לתפילה מצביעה על זהותו האיסלמית של המקום והחזרתה במקומות בהם פסקה, היא מטרה בפני עצמה.

בהתאם לכך, טענה התנועה האסלמית כי "לתוכניתנו יש שלבים ברורים. אנו רוצים שהדגל של אללה יונף בגאווה על כל נחלות האיסלם בעבר ושקול המואזין יישמע וישמיע את בשורת האל", אמרו, "אנו רוצים שקריאתנו תגיע לכל מקום ושתישמע בקרב כל האנושות". התוצאה של תוכנית זו היא התעמרות בזכותם החופשית של שכיניהם לחופש מדת ומכפייה דתית.

הקריאה לתפילה הפכה למכשיר בידי גורמים לאומניים המעוניינים לפגוע באורח החיים היהודי בערים וביישובים המעורבים. קריאות בעוצמה גבוהה באזור מגורים בשעות מסוימות מהוות עבירה על החוק. להלן מספר דוגמאות: מדי יום, בסביבות ארבע לפנות בוקר, מתעוררים תושבי לוד לקריאת המואזין לתפילה. מאות תלונות הוגשו לעירייה ונעשו ניסיונות לבוא במשא ומתן כדי להפחית את עוצמת הרעש. לאחר שהוגשה תביעה לבית-משפט השלום ברמלה נערכו בשעות הלילה שתי בדיקות לרמת הדציבלים של קריאות המואזין אשר הראו חריגה של 90% מעל המותר.

השופט בייזר הוביל לפשרה שעיקרה הורדת עוצמת הרמקולים, אותה כיבדו באופן חלקי. הקריאות הבעייתיות לפנות בוקר ובשעה 15:30 אחר הצהריים, כאשר אסור כלל להפעיל רמקולים, לא בוטלו. יש הטוענים כי מדובר בניסיון השתלטות של האוכלוסייה הערבית על העיר וניסיון להבריח את היהודים ממנה.

ביחס לקריאות המואזין בשכונת שייח' ג'ראח הירושלמית קבע השופט כי "מותר להתפלל, מותר לקרוא לתפילה - אך אסור לעשות זאת תוך ביצוע עבירה פלילית. גרימת רעש המפריע לשכנים וחורגת מהחוק, אינה מתיישבת עם כבוד הדדי, נימוס וסובלנות, המהווים את הבסיס הנורמטיבי לסדר הציבורי". לצד זאת, תושב המושב רגבה שבגליל המערבי התלונן על כך שמעבר לכך שהמואזין של הכפר הסמוך - מזרעה, קורא לתפילה לפנות בוקר, הרי שבימי שישי בוקעים מן הרמקולים גם נאומי הדת של הדרשנים.

מקרים אלה מוכיחים כי השימוש שעושים גורמים איסלמיים רדיקליים בכלי הדתי של קריאה לתפילה נובע במקרים מסוימים, גם ממניעים לאומיים, מניעים שנועדו להדגיש את אופיו המוסלמי של המקום. כשם שהמוסלמים הדתיים מעוניינים שיכבדו את דתם, כך עליהם לכבד את זכויות היסוד הבסיסיות של שכניהם.

בעולם מודרני יש אפשרויות אחרות לקריאת מתפללים לתפילה. אם יש פגיעה במישהו, הרי שזו דווקא הפגיעה של המוסלמים הדתיים בשכניהם המוסלמים החילוניים, היהודים, הנוצרים, הדרוזים, וכל מי שלא חפץ להאמין בדת האיסלם ולהיענות לציוויה.

עוד באותו נושא:
"חוק השתקת המסגדים" מעורר זעם: "ליברמן מאפיונר"
נורמן עיסא: "הצעת חוק השתקת המסגדים - פשיסטית"

הכותב הוא מזרחן המומחה לנושא הסכסוך הישראלי-ערבי