התקשורת העולמית נהנתה השבוע מקרב מהלומות לא רע. משני עברי הזירה ניצבו מזכירת המדינה של ארצות הברית, הילרי קלינטון, וראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, שהחליפו ביניהם האשמות הדדיות בקשר לכשרות תוצאות הבחירות שנערכו השבוע לפרלמנט במוסקבה (כשבתווך שר החוץ אביגדור ליברמן, שלא הותיר מקום לספק בשאלה במי מבין השניים הוא תומך).
דבריו של פוטין, שהאשים את ארה"ב ואת קלינטון אישית בליבוי ההפגנות נגדו, מהווים נקודת שפל שלא נראתה זמן רב ביחסים בין מוסקבה לוושינגטון, והם מגיעים על רקע מתיחות נוספת שהגיעה לשיאה בשבועות האחרונים, סביב תוכנית נאט"ו להגנה מפני טילים במזרח אירופה. לא מעט פרשנים השתמשו השבוע במונחים "מלחמה קרה" ו"מירוץ חימוש", הנושאים מטען היסטורי לא מבוטל, לתיאור העננה המרחפת מעל יחסי שתי המעצמות. וכמו לפני 50 שנה, לשימוש במונחים האלה ישנה משמעות עמוקה גם עבור המתרחש במזרח התיכון.
רוסיה הפכה לספק כותרות בחודשים האחרונים גם אצלנו באזור, על רקע התנגדותה העיקשת להטלת הגבלות וסנקציות על משטר הגרעין האירני ועל משטר אסד, ודיווחים שונים על המשך אספקת כלי נשק למשטר אסד ונוכחות צבאית ימית מוגברת בים התיכון. גם את ההתעקשות הרוסית להתנהל כ"שומר הסף" של אירן וסוריה בקהילה הבינלאומית, מסכימים מומחים ובכירים ישראליים, יש לבחון דרך הפריזמה של יחסי רוסיה עם מערב, ובפרט עם ארה"ב.
כששר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, שב ודחה השבוע בפעם המי-יודע-כמה את המלצת האו"ם להטיל אמברגו נפט על משטר אסד, או את הדרישה להרחיב את העיצומים על אירן, זהו בעצם עוד מהלך במלחמת השליטה שמנהלות רוסיה וארה"ב על ההתבססות בעידן החדש במזרח התיכון. המהות עצמה לא משנה, העניין הוא סימון טריטוריה: "כשארה"ב אומרת 'לבן' - רוסיה תמיד תגיד 'שחור'", מסבירים בירושלים.
האינטרסים שמאחורי האינטרסים
רבים ניסו להסביר את התעקשות רוסיה לצדד באירן ובסוריה במניעים כלכליים, אבל זהו רק חלק קטן מתמונה רחבה הרבה יותר. "לרוסיה אין באמת אינטרסים חשובים במזרח התיכון", קובע ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, האלוף (במיל') גיורא איילנד, בשיחה עם וואלה! חדשות. "האינטרסים שלה הם במקומות אחרים".
איילנד מונה את שלוש הרגליים שעליהן ניצבת מדינות החוץ הרוסית. ראשית, לדבריו, חשוב לרוסים ששום גורם, ובטח לא ארה"ב, לא יתערב בענייניהם הפנימיים; שנית, חשובה להם שמירה על ההגמוניה הרוסית במדינות ברית המועצות לשעבר; ולבסוף, שואפים הרוסים שמדינות המערב, ובראשון ארה"ב, יתייחסו אליהם כאל מעצמה שווה. כל היתר, הוא אומר, כולל חיזוק הקשר עם סוריה, אירן, חמאס וחיזבאללה, "הם נגזרות שניות ושלישיות של הרצון הרוסי לקדם את האינטרסיים האמיתיים שלהם".
מבחינת הרוסים, מסביר איילנד, מדיניות החוץ האמריקאית - לרבות התקפותיה של קלינטון על הבחירות במדינה והצבת הטילים במזרח אירופה - פוגעת באינטרסים שחשובים להם באמת. "הדבר הבסיסי והפשוט הזה, שנאמר על ידי הרוסים בצורה מאוד ישירה, או שאינו מובן לארה"ב או שאינו חשוב לה", אומר האלוף במיל', שסבור כי כל עוד האמריקאים לא יכבדו את רצון הרוסים, ימשיכו האחרונים לא לשתף פעולה, הן בנושא הגרעין האירני והן בכל הקשור להחרפת המהלכים נגד סוריה.
סופו של ציר הרשע?
אירועי "האביב הערבי" והתמוטטות סדרי הכוחות המוכרים במזרח התיכון מספקים לרוסיה הזדמנויות חוזרות ונשנות לתקוע טריז בגלגלי המדיניות האמריקאית באזור. על רקע מה שנתפס כהיחלשותו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מנסה רוסיה - כך מעריכים בירושלים - למצב עצמה "כאחד הקטבים בעולם החדש".
עם זאת, לדברי צבי מגן, שכיהן כשגריר ישראל ברוסיה ובאוקראינה, מערך המדינות התומכות שבנתה לעצמה רוסיה בעשור האחרון נמצא תחת מתקפה של המערב, ורוסיה עשויה להישאר בלי כלום. "סוריה ואירן הן קו ההגנה האחרון של רוסיה באזור", מסביר מגן, שגם עמד בעבר בראש לשכת הקשר "נתיב" ומשמש כיום חוקר בכיר בענייני רוסיה במכון למחקרי ביטחון לאומי. "'ציר הרשע', הכולל את רוסיה כפטרון לאירן וסוריה ולארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה, מתחיל להיסדק וצפוי לקרוס, כשכל ההערכות במערב גורסות כי ימיו של אסד ספורים. אם המשטרים האלה ייפלו, לא בטוח שהם יקומו מחדש כפרו-רוסים".
התמוטטות משטר אסד נתפשת כמבחן כוח עבור הרוסים, שלא רוצים לאבד את סוריה; גם במוסקבה מבינים שהחול בשעון של אסד מתחיל לאזול, ולכן מתחילים לקיים קשר גם עם גורמים באופוזיציה הסורית - אך במקביל ממשיכים לגבות את אסד ולעודדו לערוך רפורמות פוליטיות.
"יש סימנים שהרוסים מבינים שצריך להיערך ליום שאחרי אסד, כמו שהחמאס, טורקיה, הליגה הערבית ועבדאללה מבינים", אומר גורם מדיני בכיר בירושלים בשיחה עם וואלה! חדשות, "והם מתכוננים לתרחיש בו אסד ייפול". עם זאת, הוא מוסיף, יש הרבה נכסים שהרוסים לא רוצים לאבד בסוריה - בהם נמל הצי הרוסי טרטוס, שמסייע בתחזוקת מרחב שליטה ימית במזרח התיכון, בסיסי מודיעין רבים ועסקאות נשק - "ולכן הם עושים כמיטב יכולתם לשמר את אסד, ו'עושים שרירים' מול נאט"ו ומול האו"ם". על הדרך, לדבריו, הם גם "מכניסים קטנה" לנשיא ארה"ב, שספג ביקורת על נטישת התמיכה המסורתית בחוסני מובארק בזמן ההפיכה במצרים: "הם קורצים לאובמה - ארה"ב לא מצטיינית בנאמנות, אבל אנחנו הרוסים לא מפקירים ידידים בשעתם הקשה".
בירושלים לא לוקחים ללב
אותו היגיון מספק הסבר גם למדיניותה של רוסיה כלפי הגרעין האירני. כמו למעצמות המערב, גם לרוסיה יש אינטרס לשמור על הסדר הקיים בעולם בנוגע לבקרת נשק גרעיני, ולכן היא משתפת פעולה חלקית עם המערב בנושא (היא הייתה שותפה לארבעת סבבי הסנקציות הקודמים שהוטלו עד כה על טהרן). אבל מצד שני, אירן היא שחקן חשוב במערך האנטי-מערבי של הקרמלין, ולכן שומרות שתי המדינות על מודוס ויוונדי - מה גם שרוסיה אינה ניצבת לבדה במאבק הזה. יש לה שותפה נוספת - סין, שחולקת איתה גם את האינטסים הכלכליים באזור וגם את היומרה לערער על ההגמוניה האמריקאית. וכמו רוסיה, גם סין לא מתגאה במשטר זכויות אדם נאור, ולכן, באופן טבעי, בדיוק כמוה היא אינה מברכת על מופעים של התערבות בינלאומית בסכסוכים פנימיים.
גם בירושלים מבינים ש"משחקי כוח" הוא מושג המפתח שדרכו יש להבין את התנהגותה של רוסיה באזור, ושומרים על שתיקה בכל הנוגע לתמיכה הרוסית באסד ובאירן. "הרוסים זה לא בעדנו או נגדנו", אומרים בירושלים, "יש להם אינטרסים אחרים לגמרי, חשבונות שלא קשורים אלינו".
ברוסיה, עם זאת, בהחלט קשובים לישראל במקרים מסוימים. כך למשל, לחצים ישראליים הם שממשיכים לעכב בינתיים את עסקת מכירת טילי מערכת ההגנה האווירית S-300 לסוריה. במקביל, ניכרת בשנים האחרונות התחממות ביחסים הבילטראליים בין ישראל לרוסיה, המבוססים בעיקרם על קשרים כלכליים וטכנולוגיים, כמו גם על הקרבה התרבותית בין שתי המדינות, על יסוד הציבור הרוסי הגדול החי בישראל - שאחד מנציגיו הבולטים, כזכור, התייצב השבוע במוסקבה, והעניק לפוטין גיבוי מוחלט.
"רוסיה רוצה לבנות את עצמה כמעצמה משפיעה במזרח התיכון", מסביר מגן, "והשיטה היא להיות באמצע, בין שני הצדדים. ידידות עם ישראל משמשת לה כרטיס כניסה לנושאים מבוקשים - בהם גם השאיפה להיות מתווכת בתהליך השלום מול הפלסטינים".
איילנד, לעומת זאת, סבור כי היקלעות המזרח התיכון לתוך העימות הרוסי-אמריקאי אינה מבשרת טובות עבור ישראל. פוליטיקה, לדבריו, בנויה על "טרייד-אוף" - סחר-מכר בשיטת הבזאר. "כל עוד ארה"ב לא תכיר באינטרסים הרוסיים החשובים, מוסקבה לא תשתף פעולה עם וושינגטון", הוא קובע, "וזה מונע פעולה אפקטיבית מול אירן. לארה"ב כנראה חשוב יותר לבקר את העדר הדמוקרטיה של פוטין מאשר לטפל בנושא האירני".