משפטנים: "העיתונות איננה עבריין מין שצריך לסרס"

משפטנים בכירים לצד עורכי דין מביעים היום (שלישי) דאגה רבה מאישור התיקון ל"חוק לשון הרע" שאושר אמש בקריאה ראשונה בכנסת. "כל התפיסה הזאת, שאפשר לצנזר פרסומים ולהגביל את חופש הביטוי באמצעות פיצויים היא מאוד בעייתית, ודורשת חשיבה מחודשת על דיני התקשורת", אומרת ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה.

לדברי ד"ר שוורץ אלטשולר, בעשר השנים האחרונות חלה עליה בסכום הפיצויים שמטילים בתי המשפט בתיקי לשון הרע, גם ללא חקיקה בנושא. "הקביעה בחוק שולחת מסר לבתי המשפט שיש מקום להעלות את הסכום באפן משמעותי. החקיקה הזאת, יותר מהכל, מציגה חוסר שיקול דעת וחוסר מתינות", היא אומרת. "היכולת לפסק פיצויים ללא הוכחת נזק קיימת ובתי המשפט עושים בה שימוש. המסר להעלות הפיצויים פי שישה היא העלאה מפלצתית".

"כוונת מציעי החוק נפלאה. התוצאה הרבה פחות", מוסיף ד"ר אביעד הכהן, דקאן מכללת "שערי משפט" ומומחה למשפט חוקתי ודיני תקשורת. "חופש הביטוי וחופש העיתונות הם ערכי יסוד דמוקרטיים שראוי לשמור עליהם מכל משמר. גם כבודו של אדם, שמו הטוב וצנעת חייו הם ערכי יסוד, חשובים לא פחות, אך האיזון ביניהם אינו צריך להיעשות בדרך של הורדת ידיים כוחנית, בדחיית ערך אחד מפני משנהו, אלא באיזון ראוי בין הערכים השונים".

לדבריו, לא כל מטרה ראויה יש להסדיר באמצעות חוק. "העיתונות אינה עבריין מין שיש צורך בעיקורו וסירוסו. בוודאי לא באמצעות חוק מאיים שעלול להתיש לחלוטין את כוחה. העלאה משמעותית של שיעור הפיצוי שיינתן לתובע גם ללא הוכחת נזק, עשויה להפוך בנקל את תביעות הדיבה לאמצעי שיאיים על חופש העיתונות ויטיל מורא על עיתונאים למלא את תפקידם - שחיזוקו הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה". הוא הוסיף כי "אין זה מפתיע שרוב שיטות המשפט הדמוקרטיות מצמצמות עד למינימום את החקיקה שמושאיה הם אמצעי התקשורת, ונמנעות במידת האפשר מרגולציה או חוקים שתכליתם הגבלת חופש העיתונות. המחוקק ובתי המשפט חייבים לנהוג בדיני העיתונות בזהירות יתירה ולטפל בהם בכפפות של משי ולא בהנחתות של יד ברזל דורסנית".

עו"ד אבנר פינצ'וק, ראש תחום פרטיות ומידע באגודה לזכויות האזרח, מסביר שפסיקות בתיקי לשון הרע מושפעות הרבה יותר מהרקע התרבותי והסובייקטיבי של השופט מאשר תחומי משפט אחרים. "תמיד חושבים שמדובר בשאלה של אמת או שקר, ואז אומרים 'אם לא ישקרו אין מה לפחד', אבל האמת היא מורכבת", הוא אומר. "מספיק שיש קושי להביא את כל הראיות לבית המשפט, ואז הסיפור שנשאר אצל השופט הוא אחר מהסיפור שהעיתונאי מספר".

עו"ד פינצ'וק הוסיף כי יש הבדל בין רמת ההוכחה הנדרשת במשפט לבין הרמה הנדרשת לפרסום כתבה. "עיתונאי, או בלוגר, מבצע כמה בדיקות לפני שהוא מפרסם, אבל אין סוף לבדיקות שאפשר לעשות. השאלה היא מה הנקודה לכך שיש אינדיקציות לנכונות הסיפור. מדובר בקו דק, ואם חיים במשטר שקובע סנקציות חמורות ביותר בכל מקרה שבה יוכח שהאמת קצת שונה ושיכולת לבצע עוד בדיקה, אז אתה פשוט תעדיף לשתוק. בתור עיתונאי תכתוב על דברים פשוטים אבל לא דברים חשובים".

הוא מציין כדוגמה את המקרה של חנן גולדבלט, שנחשף בעקבות תלונות נגדו בפורום באינטרנט, ולאחר מכן בכתבה שפרסמה נעמה לנסקי במוסף "7 ימים". "גולדבלט הגיש תביעה בניסיון לחסום את הפרסום. אני בטוח שכאשר היא פרסמה את הכתבה לא היו לה את כל הראיות שהצטברו לאחר חקירת משטרה. עיתונאים עומדים ברמה של סטנדרט מסוים, אבל לוקחים בחשבון שהם עלולים להיכשל בתום לב. אם הסנקציה תהיה חמורה בלי פרופורציה אז העיתונאים פשוט ישתקו, הם לא יוכלו לקחת את הסיכון".

לצד הפיצויים, החוק מכיל גם חובה לפרסם במלואה תגובה של אדם עליו נכתב לשון הרע, שלדעת משפטנים הוא בעייתי לא פחות. "גם אם בקושי כזה או אחר היה ניתן לחיות עם הפיצוי, כי הוא בידי בית המשפט, אי אפשר לחיות עם זכות התגובה", קובעת ד"ר שוורץ אלטשולר. "הוא מנוסח בצורה שמעקרת כל יכולת לבצע עריכה עיתונאית. התגובה יכולה להיות יותר ארוכה מהכתבה, ואז נמצא עיתון שמורכב כולו מתגובות וללא ידיעת או דעות. העיתונות צריכה להיות מסוגלת לתקן טעויות עובדתיות, והדבר הזה קבוע בכללי האתיקה של מועצת העיתונות והוא צריך להיות הוגן, אבל לא שכל אדם יוכל להגיב ככל העולה על רוחו בכל פעם שהוא חושב שאמרו עליו לשון הרע. אין בזה כל היגיון".

היא מוסיפה שבישראל ההגדרה של המושג לשון הרע מאוד רחבה, והחוק מאזן עצמו באמצעות הגנות "אמת דיברתי" ו"תום לב", אבל התיקון של זכות התגובה לא מתייחס בכלל להגנות. "אפשר לשלוח לעיתון עשרה עמודי תגובה, ואין ברירה אלא לפרסם. אם היו חושבים שצריך לתקן אז אפשר לעגן את חובת התיקון". "ענין התגובה הוא מופרך ונוצר לדעתי בחוסר תום לב או ברשלנות", מוסיף עו"ד פינצ'וק. "אתה חייב לקבל תגובה ואפשר לשלוח לך תגובה ארוכה מאוד ולקבור את הסיפור. זה דרקוני ומופרך, ולדעתי נועד כדי לנהל בהמשך הליך החקיקה סחר-מכר בנושא חופש הביטוי. יש כאן מוטיבציה של סתימת פיות".

ד"ר שוורץ אלטשולר מוטרדת גם מכך שהחוק לא מבדיל בין תאגיד תקשורת גדול לבין אדם פרטי. "צריך לזכור שהשיח הציבורי מורכב משני דברים משלימים - תקשורת ההמונים לצד הבלוגספירה והמדיה החברתית. החוק הזה מתייחס בגזרה שווה לנוני מוזס ולאחרון הבלוגרים או המשתמשים בפייסבוק. אם אני אוכל לתבוע כל אחד כזה ולקבל פיצוי, אז אנחנו נאבד את כל השיח המשלים הזה. כלי תקשורת ייסגרו ותיווצר ריכוזיות גדולה יותר בתקשורת. זה פשוט לא הגיוני".

חוק לשון הרע - כותרות אחרונות
דורנר לח"כים בימין בעקבות החוק: "אינכם רשאים לעשות כרצונכם"
הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את חוק לשון הרע
שטרית: אם הצעת חוק לשון הרע לא תשונה - אתנגד
פרשנות | שלום קיטל: לשון הרע - עתיד התקשורת בסכנה