לא להפיכת העליון לשלוחה של הרוב הפוליטי

מנחם בגין ז"ל נהג לומר שיש נושאים המחייבים נקיטת עמדה ערכית, ברורה ומיידית. מילה אחת קטנה אבל מכרעת, בת הברה אחת ושתי אותיות: "לא". לא לכל נושא בחיים הציבוריים יפה כוחם של הטקטיקה, הערפול והפשרה.

כזאת היא הצעת החוק של ידידיי וחבריי לסיעה, יריב לוין וזאב אלקין, המעבירה למעשה את סמכות בחירת שופטי בית המשפט העליון מהוועדה לבחירת שופטים לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. על פי ההצעה לא ניתן יהיה להציג מועמדות למינוי של שופט בבית המשפט העליון ללא החלטת ועדת החוקה של הכנסת לאשר את המינוי. אותו כלל רע יהיה תקף גם לגבי בחירת נשיא ומשנה לנשיא בית המשפט העליון.

המשמעויות של הצעת חוק מסוכנת זו ברורות: פוליטיזציה מוחלטת של הליכי בחירת שופטי בית המשפט העליון. הפרה מרחיקת לכת של מערכת האיזונים בין הרשויות. הפיכת בית המשפט העליון לשלוחה כנועה של הרוב הפוליטי, המשתנה מעת לעת. הרוב בבית המחוקקים טבעו להשתנות. לי לא קשה לזכור (היה זה רק בקדנציה הקודמת!) כיצד עמדתי בראש סיעת הליכוד המצומקת בת 12 חברים בכנסת ה-17, לאחר בחירות 2006 ועד בחירות 2009. גוש המרכז-שמאל מנה בכנסת ההיא 70 חברי כנסת. לפני כן, בכנסת ה-16, עמדתי בראש סיעה בת 40 חברים.

תנועתנו הלכה במדבר האופוזיציוני שני דורות - לפני ואחרי הקמת המדינה, עד שזכתה לקבל את אמון הציבור בבחירות 1977. מי שמתענג על הרוב (הזמני. הוא תמיד זמני) שיש לו ונחשף לכוח מוחלט ולשליטה מוחלטת עלול להתאכזב ולגלות מהאופוזיציה את הטעם המר של שלטון מוחלט וחסר מעצורים.

כמי שמכיר היטב את החיים הפרלמנטריים והפוליטיים לא קשה לי לדמיין כיצד תהפוך בחירת שופטי בית המשפט העליון למטבע העובר לסוחר וחלוקת שלל בין מפלגות קואליציה וחברי כנסת, סקטוריאליים יותר או פחות, ממלכתיים יותר או פחות.

האם בית משפט עליון שכך ייבחרו חבריו יוכל להגן על זכויות אזרחי ישראל? לתת סעד למי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון? במילה אחת: לא. בשתי מילים: אין סיכוי.

לא קשה לנחש מה היה חושב על הצעה כזאת מנחם בגין, ממנו למדנו על זכויות האזרח ועל עליונות המשפט. לפני כמעט 60 שנה, בשנת 1952, הרבה לפני עידן האקטיביזם השיפוטי, כתב בגין על "השקפת חיים והשקפה לאומית": "...אני מציע לא להסתפק בעצמאות המשפט, כי אם לחרוט על דגלנו את עליונות המשפט... עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, את חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע, אלא גם את הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים המתקבלים על ידי בית הנבחרים מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו".

אני נמנה על אלה שחושבים שיש לקיים רפורמות במערכת המשפט שלנו. כמחוקק גם עשיתי זאת. בכנסת הקודמת הובלתי את החוק לשינוי בדרכי בחירת שופטי בית המשפט העליון (רוב של 7 מ 9). החוק, שעבר ברוב גורף של חברי הכנסת, כבר מוכיח את עצמו ככזה שמביא לבחירה מאוזנת יותר, המביאה לפלורליזם בבית המשפט העליון. חוק "הגנה מן הצדק" שחוקקתי החליש את הכוח המוגזם של התביעה הכללית והוא מאפשר לבית המשפט להביא לתוצאה צודקת יותר עבור נאשם שהרשעתו תהיה בגדר פגיעה בצדק עקב מעשי הרשויות.

יש מקום לבחון שינויים ורפורמות נוספות. אין לשלול גם קיום מוסד של שימוע למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון. בעצמי יזמתי בכנסות הקודמות הצעות כאלה. אך שימוע כזה צריך להתקיים לפני הוועדה לבחירת שופטים ולא בפני ועדה של הכנסת, שבענייננו מעקרת את כוחה של הראשונה. בהצעת החוק שבה עסקינן השימוע הוא בבחינת כסות למטרה העיקרית ולתוכן העיקרי של ההצעה: מתן זכות וטו על מועמדים לבית המשפט העליון לוועדה של הכנסת והפיכתה לוועדה החדשה לבחירת שופטים לבית המשפט העליון.

בוועדה לבחירת שופטים מכהנים 4 אישים פוליטיים מתוך 9 חברים - שני שרים ושני חברי כנסת. למעשה לא ניתן למנות שופט לבית המשפט העליון ללא הרוב הפוליטי השולט בכנסת באותה עת. זאת תוצאת החוק הקיים שהעברתי, כאמור, בכנסת הקודמת. הצעת החוק הנוכחית מבקשת לתת כוח מוחלט כזה. כוח מוחלט הוא תמיד דבר בעייתי. בחברה הטרוגנית, מקוטבת ושסועה כמו החברה הישראלית יהיה זה דבר בלתי אחראי לחלוטין.

דמוקרטיה היא הרבה יותר משלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם הגנה על זכויות האזרח והמיעוט מפני עריצות הרוב.

זו אינה דרכו של הליכוד. זו מעולם לא הייתה דרכו של הליכוד. למיטב הבנתי ההצעה עומדת בניגוד מוחלט לדרך ולערכים שעליהם גדלנו, כתנועה, כחברה וכמדינה. יש לומר, אפוא, מילה אחת, קצרה אבל מכרעת: "לא!".

לקריאה נוספת:
"שימוע למועמדים לעליון - פוליטיזציה ללא מעצורים"
הכנסת תדון בהצעה להעביר שימוע למועמדים לעליון
ביניש: "פוליטיזציה של בית המשפט - דבר הרסני"