יממה לאחר שהפעוטה בת השלוש הילה צאלח נספתה בשריפה ברכב במושב בית עריף שבשפלה, קבעו הערב (שני) חוקרי כיבוי האש כי הדליקה לא פרצה כתוצאה מכשל טכני ברכב. דובר שירותי כבאות איילון, רשף-משנה גיא מנשרוב, ציין כי כעת מתרכזת החקירה באפשרות שהדליקה פרצה כתוצאה ממשחק של הילדים שהיו ברכב. מנשרוב הוסיף כי "חוקרי נוער של המשטרה משוחחים עם הילדים, אך מתקשים לעשות זאת מפני שהם עדיין בטראומה בגלל מה שקרה".
עוברי אורח ושכנים הזעיקו למקום שבו פרצה השריפה כוחות של משטרה, זק"א, מגן דוד אדום וכיבוי אש. החקירה הראשונית העלתה כי האש התלקחה ברכב המשפחתי שחנה בחניון, סמוך לבית מגורים. אמה של הילה ושני ילדים נוספים ששהו ברכב הצליחו להימלט ללא פגע. עדי ראייה אף הוסיפו כי האם עמדה וזעקה מול הרכב הבוער.
במושב הקטן בשפלה מתקשים עדיין לעכל את האסון הכבד. שירותי הרווחה מטפלים במשפחה ההמומה ובילדי היישוב, שרובם הכירו את הילה, שהובאה למנוחות אמש סמוך לחצות בבית העלמין במושב. רבים הגיעו היום כדי לנחם את המשפחה, ורק רונן תם, השכן שחילץ את גופתה של הילה מהרכב, מתקשה להגיע אל בית המשפחה, מרחק בתים אחדים ממקום מגוריו.
"אני עדיין מרגיש כאילו אני מחזיק אותה בידיים", סיפר תם. "בסביבות השעה 16:00 קרא לי אחד השכנים, שאבוא מהר עם הטרקטור שלי כדי להזיז רכב שעולה באש, במטרה למנוע התלקחות של המבנה הסמוך או פיצוץ של בלוני גז", הוא נזכר. "כשהגעתי למקום על הטרקטור ראיתי את המכונית הבוערת, ומיד התחלתי לדחוף אותה מאחור, כדי להרחיקה מהבית. הספקתי לנוע כשישה מטרים, כששמעתי צעקותיה של האם. היא זעקה ואמרה שבתה בתוך הרכב, וחזרה וקראה בשמה".
עוד בנושא:
הדיווח הראשוני על הטרגדיה במושב בית עריף
"היא נראתה כמו בובה שלווה"
רונן נחנק מדמעות כשהוא נזכר במראה הקשה שנגלה לעיניו: "ניגשתי לדלת של הנהג וניסיתי לפתוח אותה, אבל היא הייתה חמה מדי. רצתי מהר לצד השני, פתחתי את הדלת וראיתי את הפעוטה על הרצפה, כשפניה שעונות על כיסא הנהג. היא נראתה כמו בובה. ממש כמו בובה שלווה". רונן חילץ את הילה מהרכב, אך בשלב הזה כבר היה מאוחר מדי. "הפנים שלה לא נפגעו. היא הייתה יפה". רונן השכיב את גופתה של הילה על הארץ והתקשר לכוחות ההצלה שקבעו את מותה.
"אני מרגיש שפספסתי בכמה שניות", הוא אומר בכאב. "אני מתייסר וחושב שאם הייתי מבין מלכתחילה שיש מישהו בתוך הרכב הייתי מנסה לחלץ אותה, במקום לנסות להגן על הבית. ניסיתי לישון בלילה אך לא הצלחתי. כל הלילה ראיתי את פניה היפות של הילה לנגד עיניי. אני רוצה ללכת לבקר את המשפחה שיושבת שבעה כמה בתים ממני, אבל קשה לי להתמודד עם שאלות קשות מצד ההורים. אני לא מבין איפה היה אלוהים, שלקח ילדה כל כך קטנה ותמימה".
הילה הייתה הצעירה מבין שישה ילדים למשפחת צאלח. אביה, שי, הוא בוחן רכב והאם זמירה מטפלת בילדים. אל בית המשפחה זרמו כל היום מבקרים, כולם המומים ומנסים למצוא מילים שינחמו. "היא הייתה ילדה טובה ותמימה", מספר ינון אהרון, אחיה של האם. "ילדה שלא עשתה רע לאף אחד, ולא הספיקה כמעט כלום". לדבריו, ההורים מתקשים לעכל את הבשורה ונמצאים במצב נפשי קשה. "איבדנו אבא לפני חמישה חודשים, וגם אז היה קשה. אבל הוא היה בן 97, והילה הקטנה רק בת שלוש. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה".
צביקה יערי, פסיכולוג חינוכי בכיר ומנהל השרות הפסיכולוגי במועצה האזורית חבל מודיעין, היה בין הראשונים שהגיעו אמש לבית המשפחה. "ההורים עדיין מנסים לעכל את האסון הגדול. הם עדיין לא מדברים על מה שהיה, אלא עסוקים בדאגה לשאר ילדיהם", הוא אומר. "יש לנו טכניקות ברורות כיצד להתמודד עם מצבים כאלה. במקרה של משפחת צאלח ההורים מתמודדים בצורה יפה מאוד, ואנחנו נמצאים ברקע אך ורק כדי לייעץ".
ד"ר רונית לב, מנהלת אגף רווחה וקהילה של המועצה האזורית מודיעין, סיפרה שצוות של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים תומכים בהורים ובילדים, שנמצאים במצוקה נפשית קשה. "במשך השבוע הקרוב ילווה הצוות בתורות את המשפחה. ברור לנו שמחכה לנו עוד עבודה רבה עם המשפחה אחרי השבעה".
לפניות לכתבת: mor.shimony@walla.co.il