גלעד חוזר הביתה

גם אנחנו עדיין חיים

למרות הכל ועל אף ששמו ודמותו של גלעד שליט חדרו כבר מזמן לכל בית בישראל, יהושע בריינר סבור כי אסור לקיים את העסקה לשחרורו. לטענתו, לכל אזרח יש הזכות לחיות בביטחון וללא חשש

יהושע בריינר

באופן אישי לא הכרתי אדם אחד שנהרג בפיגוע טרור. אינני אח שכול, לא נפצעתי באירוע חבלני ואיש מחבריי הקרובים לא נהרג בהסתערות, כך שאת שורות אלה אני כותב מהמקום הפשוט ביותר, אזרח ככל האזרחים. אין לי ספק שכשאראה את פניו של גלעד שליט שב לחיק משפחתו, מחבק את אביו ואת אמו, אזיל דמעות. איש אינו יכול להישאר אדיש לסבל הנורא שעבר הוא עצמו ולסבל שעברה משפחתו בחמש השנים האחרונות, איש אינו יכול לדמיין זאת ואין אחד שלא רוצה לראות את גלעד שב אל ביתו. המראה של שליט בישראל, החייל ששמו ודמותו כבר חדרו מזמן לכל בית ובעיקר לכל לב של אדם במדינה הזאת, מעורר צמרמורת של ממש.

ולמרות הכל, אסור לישראל לקיים את עסקת שליט. מדובר בעסקה מופקרת, מסוכנת, נוגדת כל היגיון ועם כל הצער, אסור שמדינה ריבונית תיתן יד להשבתו של חייל שלה במחיר הזה.

גלעד שליט חוזר הביתה - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות

אחמדינג'ד על עסקת שליט: "הישג וניצחון גדול"
נעם שליט בבג"ץ: "לא ניתן להשיב הנרצחים, את גלעד כן"
ביניש: "דילמות קשות, בתוך עמנו אנו יושבים"

עוד בוואלה!

בחולון נמנע אסון ברגע האחרון: כך עוצרים את קריסת הבניין הבאה

לכתבה המלאה
נועם ואביבה שליט לאחר אישור העסקה בשבוע שעבר (צילום: גדעון צנטנר, דניאל בוק, רותם אזולאי, רויטרס)

בשנים האחרונות פשט המנהג בישראל לספר על מיני "הסכמים לא חתומים" בין המדינה לאזרחיה. סיפרו לנו שקיים הסכם שכזה, אם כי כאמור הוא אינו חתום, שהמדינה צריכה לעשות כל שביכולתה על מנת להשיב חייל חטוף לביתו. אני רוצה לספר לכם על עוד "הסכם לא חתום" בין המדינה לאזרחיה: הזכות הבסיסית של כל אחד מהאנשים שמתגוררים במדינה לחיות בביטחון. ההסכם הוא פשוט מאוד: האזרח יוכל לצאת לבתי קפה, למסעדות, לעלות על אוטובוסים ורכבות, לטייל, לשחק עם חבריו, לסעוד עם משפחתו, ללכת לישון במיטתו, והמדינה מאידך מתחייבת לספק לו ביטחון מלא. הזכות לחיים.

לי, כאזרח המדינה, יש זכות מלאה לחיות כאן את חיי בביטחון וללא חשש לחיי. המדינה חייבת לעשות כל שביכולתה על מנת להגן עליי ולאפשר לי פשוט לחיות את חיי, ולא רק לי. חיים במדינה קרוב לשבעה מיליון אזרחים שהמדינה מחוייבת לספק להם ביטחון. הם אף אינם חייבים לתרום דבר וההגנה הזו מוקנית לכולם, בין אם שירתו בצה"ל, בין אם לאו ובין אם הם תרמו לחברה הישראלית או אף פגעו בה.

השאלה היחידה שצריכה להישאל בהגיענו לדון בעסקת שליט היא מאוד פשוטה: האם שחרורם של למעלה מאלף מחבלים, שרצחו מאות ישראלים, חלקם במו ידיהם, תמורת חזרתו הביתה של חייל ישראלי אחד, תורמת לביטחון האזרחים? התשובה היא ברורה. עם כל הצער שיש לי כלפי משפחת שליט, כיצד ניתן לומר שביטחונם של כלל אזרחי ישראל שווה את השבתו הביתה של בנם? האם זאת משום ששמו של ההרוג הבא שימות כתוצאה מהעסקה אינו ידוע? הביטו מסביבכם, הביטו על ילדיכם, על העמית לעבודה שיושב מולכם או על החבר הקרוב שיושב לצדכם במהלך הנסיעה. האם אתם מוכנים שהם ימותו בפיגועים הבאים על מנת שגלעד שליט ישוב לביתו? שכן זו המשוואה.

האם הצבא של 5 שנים האחרונות חלש יותר?

הטרור הוא עיוור. משפחת סחוויסחורדר לא ידעה שמחבל מתאבד ייכנס למסעדת סבארו דווקא בשעה שבה הם סעדו במקום. הנער אופיר רחום, שבסך הכל קיווה לפגוש מישהי, לא ידע שהוא עומד להישחט על ידי רוצחים מתועבים. אופיר היה יכול להיות אחיכם, החבר שלכם. הוא בן של מישהו, חבר של מישהו. כך גם נוסעי קו 37 בחיפה או מי שרק ביקש לשתות כוס קפה עם חברים בקפה מומנט. מה שווים חייהם? מדוע איש לא ישלם את מחיר מותם מלבד בני משפחתם שיישארו עם הכאב עד יום מותם?

יש הטוענים כי שחרורו של שליט הוא מסר לחיילים שיוצאים לקרב, שכן כעת הם יודעים שהמדינה עומדת מאחוריהם ושתעשה הכל על מנת לשחררם. האם זה הופך אותם ללוחמים טובים יותר? האם הצבא של חמש השנים האחרונות הוא צבא חלש מזה שיהיה בחמש השנים הקרובות? הרי כל חייל שמתגייס מוכן, והוא נשבע על כך, להקריב את חייו למען המדינה. כל חייל בוודאי יודע שהוא עלול ליפול בשבי. ופלוגה שמצהירה כי היא חוששת ללכת למארב כי היא עשויה ליפול בשבי והמדינה לא תחזיר אותם בכל מחיר, אינני רוצה שכלל תצא אל הקרב. תדע כל אם עברייה, שבנה עלול ליפול בקרב, וכן גם לפול בשבי.

אלא שהטענה הזו מעידה יותר מכל על היפוך היוצרות ועיוות הערכים והחשיבה ההגיונית במדינת ישראל. גלעד שליט אינו "ילד" כפי שאהבו לכנות אותו, ואינו החייל או הבן של כולנו. הוא בן של הוריו וחייל בצבא ההגנה לישראל. הוא חייל שהתגייס להילחם ולהגן. איש לא היה מעז לקרוא לו ילד לו היה מחסל 15 מחבלים במהלך אירוע מבצעי. מדוע כאשר הוא נופל בשבי אנו רואים בו חסר ישע שנחטף במקרה? אלא שהגדרתו של שליט כ"ילד" הוא המשך ישיר לעיוות שנוצר במדינה. צה"ל וחייליו נועדו לשמור על ביטחון אזרחי המדינה. אין להם תפקיד נוסף וזו כל מטרתם.

בשחרור מרצחים שאינם מהססים לומר שישובו לטבוח בישראלים, המדינה בעצם מבקשת מאיתנו, האזרחים, להפוך למגני החיילים. מדינת ישראל אינה מהססת לומר זאת. היא קובעת שחיי כלל אזרחיה חשובים פחות מחייו של חייל בודד. הדבר דומה לבקשת המדינה שכל אחד מאיתנו יסתער אל האויב בזמן שהחיילים נותרים מאחור. משתמשים באזרחי המדינה כמגן אנושי, נוהל שכן של ממש, לשחרורו של חייל אחד. זהו עיוות בלתי מוסרי, בלתי צודק ובעיקר מסוכן מאוד.

אזרחים אינם אמורים להגן על חיילים והם אינם אמורים לשלם בביטחונם האישי למען החיילים. כעת, המדינה מבקשת לא רק מהמשפחות של אותם נרצחים, שהמדינה לא הצליחה לספק להם את ההגנה הראויה, לוותר על ביטחונם ולאפשר לרוצחי יקיריהם להסתובב חופשי בבירות אירופה, אלא מכולנו. לא זו בלבד שהמדינה כשלה בהגנתכם ומשפט צודק לרוצחיהם, כעת אתם גם מתבקשים לוותר ביטחונכם. לא תמורת הסכם שלום אלא הסכם כניעה, פשוטו כמשמעו.

יש שיאמרו שלו היה מדובר באחי שנמצא בשבי, הייתי מדבר אחרת. וזה נכון. חייהם של משפחתי הקרובה וחבריי חשובים לי יותר מכל, ולו הייתי בסיטואציה שבה נמצאת משפחת שליט- הייתי פועל בדיוק באותה השיטה. אבל אחי לא בשבי ואסור להסתכל על העסקה בצורה שכזו. החלטות הנוגעות לביטחון המדינה ולביטחון אזרחיה אסור שתתקבלנה עם רגשות. מדיניות עושים עם היגיון, והפקרות איננה מדיניות. גלעד שליט אינו הבן של כולנו או האח של כולנו. הוא הבן של אביבה ונועם שליט, וכך צריך לראות את הדברים. חייו אינם שווים יותר או פחות משלכם, אז כיצד נוכל להביט בעיניהם של הנרצחים העתידיים ולומר שמותם היה שווה את שחרור של אדם אחד? כיצד נוכל להביט בעיניה של אירנה נורדיץ' כשתראה בעוד יומיים את האיש שהושיט את ידיו להמון במהלך הלינץ' ברמאללה כשידיו מגואלות בדם בעלה מסתובב חופשי ביחד עם עוד מאות מחבריו?

והאם ישנה משמעות כלשהי לענישה לאחר פיגועים? משחררים בעסקה זו מחבלים עם עשרות מאסרי עולם לאחר שישבו שנים ספורות בכלא. אם כך, איזו משמעות יש בכלל לענישה בבתי המשפט? הרי רק לאחרונה נשפטו רוצחיהם של חמשת בני משפחת פוגל לחמישה מאסרי עולם, כל אחד. בפועל, אין למספרים הללו כל משמעות. השופטים יכולים כבר מעתה לכתוב בגזר הדין שמחבלים ישהו בכלא עד לחטיפה הבאה. רצחת הרבה ישראלים? חכה לעוד שתי חטיפות. חבל על הדיו.

את הדברים הללו אני כותב מתוך כאב גדול. יהיו שיאמרו שאינני סולידרי עם בני עמי, אך ההיפך הוא הנכון. כל מי שמתנגד לעסקה הוא הדואג לכלל, הוא האחד שערבות הדדית עומדת לנגד עיניו. מי רוצה לראות דם נוסף נשפך? חמש שנים נפנפו בפני האומה כולה בשלט שאומר "גלעד שליט עדיין חי". עם הזמן הוסיפו לסיסמא סימן שאלה. כעת התשובה ברורה: גלעד שליט חי, אבל גם אתם שקוראים את המאמר הזה עדיין חיים. חייו של גלעד שליט הם חשובים מאוד, והלוואי שישוב לביתו בריא ושלם, אבל חייכם וחיי ילדיכם יקיריכם חשובים לכם פחות?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully