חמאס ירד על ברכיו

בבוקרו של יום בהיר, אי שם בעשור הקודם, עשו את דרכם עשרות לוחמים של יחידה מיוחדת אל מחנה הפליטים בטול כרם. המשימה הייתה ערכית מאין כמוה – תפיסתו של עבאס א-סייד, האיש שתכנן, אירגן והוציא לפועל את אחד מהפיגועים הגדולים בהיסטוריה של הסכסוך – הטבח במלון פרק בנתניה בחודש מרץ 2002.

א-סייד בחר להתחבא בלב לבו של מחנה הפליטים, כדי להקשות על איתורו. זה לא עזר לו. תוך דקות צרו החיילים על קבוצת הבתים הצפופה וקראו לטרוריסט לצאת החוצה. למזלו הוא ציית די מהר להנחיות ויצא עם ידיים מורמות באוויר. זה היה סופו של מצוד של חודשים. הצדק נעשה.

עבאס א-סייד לא יהיה חלק מעסקת שליט. הוא יישב עוד שנים רבות בכלא הישראלי יחד עם לא מעט מחבריו שאחראיים למעשי הטרור של תחילת שנות האלפיים. לצד שחרור אלף אסירים, זהו הישג עצום של צוות המשא ומתן הישראלי.

עסקת שליט - כותרות אחרונות:

משעל: "אלף אסירים שלנו ישוחררו בתמורה לאחד"
ראש השב"כ: "זו העסקה הטובה ביותר שהיה אפשר לקבל"
פרשנות: מפגיני סוריה סללו את הדרך לעסקת שליט
הממשלה אישרה: העסקה לשחרור שליט תצא לפועל

אין דרך אחרת לומר זאת – חמאס התקפל, ירד על ברכיו. חמש שנים הם לא היו מוכנים לשמוע על ויתור בנושא האסירים הכבדים. הפעם, זה קרה לראשונה. נפל דבר. ההבדל בין העסקה הנוכחית לבין העסקאות הקודמות שלא מומשו הוא דרמטי. חמאס ויתר כמעט על כל סמליו – איברהים חאמד שנחשב לשר הביטחון של הארגון בגדה המערבית, חסן סלמה שניהל ביד רמה עשרות פיגועים בהר חברון והסביבה, ג'מאל אבו אל היג'ה ממחנה הפליטים בג'נין שהיה אחראי על חלק גדול מהפיגועים הרצחניים באזור חיפה והצפון ושאר חבריהם לחבורת הטרור.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם ממחיר העסקה – מאות מחבלים, חלקם עם דם על הידיים ישוחררו, מי לביתו ומי לגלות קבועה או זמנית. לרכזי השב"כ בגדה המערבית זה בטח לא יום שמח. אם כי צריך לזכור שרק כעשרות מהם יגיעו לגדה. במושגים של פיקוח מודיעיני וסיכול לא מדובר במספרים ענקיים. הסיכון קיים, אבל ניתן להכלה מודיעינית יעילה.

מבין רשימת המשתחררים נעדר עוד שם. זה של הסמל הגדול מכולם – מרוואן ברגותי. עד אתמול בשעות הערב עוד לא ידעה משפחתו של ברגותי האם הוא בין המשוחררים. הם בוודאי התאכזבו לגלות שהוא לא ברשימה. ההערכה לא מופרכת – מרוואן לא ייהנה עוד תקופה ארוכה משירותיו הטובים של השב"ס. ממשלת ישראל, זו או הבאה בתור אחריה, תשחררו בנסיבות כאלה או אחרות. למרות שמדובר באדם שאחראי למותם של עשרות ישראליים, מדובר באדם פרגמטי שיכול להוביל ליציבות ביחסים עם הפלסטיניים. גם המנהיגים בישראל מבינים את זה.

והנקודה האחרונה ואולי החשובה מכולן - החייל שבשעות אילו נמצא בעמדת שמירה בכרם שלום יודע דבר פשוט: מדינת ישראל לא תפקיר אותו. יכול להיות שזה ייקח שנים, אבל אותו לא ישכחו. גם חמש שנים אחרי. אי אפשר להגזים בחשיבותו של המסר הזה ללוחמים שמסכנים את עצמם מדי יום.