אני קורא את הידיעות בדבר היערכות המערכת הרפואית לקראת כניסת התפטרות הרופאים לתוקפה, ונראה לי שהממשלה ונציגיה נפלו על הראש. בכל פעם באים ברגע האחרון וממציאים קונסטרוקציות משפטיות הזויות כדי לאלץ את הרופאים לעבוד בתנאי עבדות, במקום להבין סוף-סוף, שאותו "הסכם" לתשע שנים שהממשלה נלחמת בחירוף נפש לשמור עליו, איננו הסכם כלל.
מאבק המתמחים - כותרות אחרונות:
נתניהו ביקש מהמתמחים: המתינו עם ההתפטרות
בית הדין למתמחים: "דחו ההתפטרות ב-10 ימים"
נערכים לנטישת המתמחים: "נשקפת סכנה לחיי אדם"
הרי הביטוי "הסכם" מקורו בשורש "הסכמה", ולא יתכן שנייר שביום שחתמו עליו לא היה מוסכם ייקרא "הסכם". אנשי האוצר הגיעו להישגים שלא יכלו לחלום עליהם במהלך המשא ומתן ובמילים אחרות, ההצלחה שלהם במשא ומתן הייתה "טובה מדי". האוצר הצליח לגרום ליו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר אידלמן, לחתום על המסמך בשעה שהיה ידוע לכל הצדדים שתנאי ההסכם אינם מקובלים על חלק גדול מהרופאים, וכבל אותם לתנאי עבודה שאינם מקובלים עליהם לתקופה ארוכה של תשע שנים. עכשיו על אנשי האוצר להבין שלא הכל ניתן לעשות בכוח.
בדיני תאגידים מוכרת כבר שנים בעיית הנציג, והתפתחו הלכות כיצד פועלים כאשר הנציג אינו מייצג את האינטרסים האמיתיים של שולחיו. בדיני תאגידים מוכרת כבר שנים גם בעיית קיפוח המיעוט, והתפתחו הלכות גם כיצד לטפל בבעיות המתעוררות כאשר הרוב מנהל את העניינים תוך קיפוח המיעוט. כיום ברור לכל, גם לאנשי האוצר, אף אם לא יודו בכך, שהנהגת ההסתדרות הרפואית לא ייצגה כראוי את האינטרסים של כל חבריה, חרגה מן המנדט שניתן לה בחותמה על ההסכם לשנים כה ארוכות, ופעלה, למצער, תוך קיפוח המיעוט בתוכה - הרופאים המתמחים, שהם הנושאים ברוב העול של הטיפול הרפואי בבתי החולים, ובניגוד לדעתם, כשהיא כופה עליהם תנאי עבודה הגובלים בעבדות.
התערבות מצד נתניהו וחזרה למשא ומתן
הפתרון הברור והיחיד הוא הודאה של כל הנוגעים בדבר בכך שההסכם אינו הסכם - וחזרה לשולחן המשא ומתן, כדי להשיג הבנות שיהיו באמת מוסכמות ומקובלות על כולם. אלא שמשרד האוצר וסגן שר הבריאות נאחזים ב"הסכם" הפסול הזה, ואינם מרפים. הם מקדשים אותו כאילו היה חלק מהתורה שניתנה למשה בסיני, וכאילו דבקה בו הילה של קדושה.
נניח שיצליחו שוב בבית הדין, ויחזירו בכוח את המתמחים לעבודה, ונניח שיתגברו על הבעיה של התפטרות המונית של הרופאים בכל מיני צעדי חירום, עדיין יעמדו אלו בפני ציבור בעל תחושה מבוססת שנגרם לו עוול, והעוול הזה מונצח לשנים רבות. זה פשוט לא יעבוד. הרי הדבר החשוב ביותר בעבודתם של הרופאים הוא המוטיבציה שלהם לטפל ולרפא. איזה רפואה תהיה לנו לאחר שיצליחו להרוס להם את המוטיבציה?
על כן נדרשת כאן פעולה ממי שהרשה לעצמו את המותרות להסתכל על הכל מגבוה בלי להתערב בנעשה, על אף שהוא האחראי מבחינה מיניסטריאלית למערכת כולה שר הבריאות, (וגם ראש הממשלה), בנימין נתניהו. במצב היום יכול מר נתניהו להפוך את חוסר המעורבות שלו עד היום מנטל לנכס, ולקום ולומר: 'עד היום נתתי לכם לפעול בלי התערבותי, וראו לאן הבאתם את המצב. על כן כמו שבעת השריפה בכרמל מצאתי את הסופרטנקר שכיבה את האש, כך גם בשריפה ברפואה הציבורית, אני מביא את ה"סופרטנקר", שיציל את המצב. אני מורה לכם לפתוח, או לפחות להשעות, את ההסכם שחתמתם עליו תוך ידיעה שאינו מוסכם, ולשבת למשא ומתן אינטנסיבי עד לפתרון כל הבעיות'.
אם כך יקרה, האוצר יאלץ לוותר על חלק מ"הישגיו" בהסכם, המתמחים יאלצו לוותר על חלק מדרישותיהם, וכשידעו שהכל מוסכם, יחתמו על הסכם לתקופת זמן סבירה, ומערכת הבריאות תחזור לשפיות. אם מר נתניהו יעדיף להמשיך שלא לפעול, כשהגיעו מים עד נפש, סימן הדבר שמה שאומרים על הממשלה, שהיא נחושה לנוון או להרוס את הרפואה הציבורית בארץ, אינו בגדר לשון הרע.
*הכותב הינו אב לרופא