לא מתאים להם? שישתלבו כראוי

הודעת דובר צה"ל השבוע, לפיה הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, ניאות להצעת הרבנים הראשיים לישראל והסכים לבחון את סוגיית הופעת הזמרות בפני חיילי צה"ל, זכתה לביקורת רחבה, אך קשה לומר שהיא התקבלה בהפתעה. בשנים האחרונות, הצבא הולך ומתקרב לדת, בניסיונו לאחד את השורות ולהתמודד עם שברי האמון הקשים עם הציבור חובש הכיפה. ייתכן והסכמתו של גנץ לבחון את הסוגיה היא בבחינת הפגנת כבוד לרבנים הבכירים, ואין מאחוריה כוונה אמיתית. כך או כך, הסכמת הרמטכ"ל לבקשת הרבנים היא דוגמה לתופעה מדאיגה, של שחיקת עקרון השוויון - אחד העקרונות הבסיסיים והחיוניים לפעילותו התקינה של צה"ל.

עוד בנושא:
כך הכל התחיל: הצוערים שנטשו טקס בבה"ד 1
לפני כשנה: צוערים עזבו טקס לרבין בגלל אשה
אכ"א: גיוס חרדים משפיע לרעה על החיילות
רבנים צבאיים מתגדים לנהגות ההאמרים
הרבצ"ר הקודם בכלל לא תומך בשירות נשים בצה"ל

לעיתים נדמה כי במסגרת "השילוב הראוי", הפקודה הצה"לית שנועדה לתת מענה לסוגיות שבין הצבא לדת כדי לאפשר את שירותם התקין של בני כל הדתות, רק החילונים התקרבו לכיוון הדתיים. לא ברור מה חלקם של הדתיים בפשרה, מלבד הסכמתם להואיל ו-"להגיע". בשם הפקודה, ישנה הפרדה ברורה וחדה, לעתים גם במחיר לוגיסטי משמעותי, בין גברים לנשים; החיילים הדתיים זוכים לזמני תפילה קבועים; יש להם זכות לדרוש בשר בהכשר מהדרין ועוד. עבור החילונים מדובר לעתים במטרד של ממש – אך הם מקבלים זאת בהבנה, מתוקף ההבנה כי מדובר בצבא העם, וככזה הוא צריך לשקף את אחד מערכי היסוד של עם ישראל במדינת ישראל – השוויון.

מתוקף היותו פס הייצור של הדור הבא של מפקדי צה"ל, השילוב הראוי נאכף בבה"ד 1 ביתר שאת. כמו כל פקודה אחרת, מי שלא מציית לה – נענש בחומרה. כזה הוא בית הספר לקצינים – דוגמה ומופת לעיקרון המשמעת, ומשום כך הודחו משורותיו הצוערים שעזבו את הופעת הזמרות – כי יש פקודה, והם עברו עליה. הם זלזלו - באופן בוטה ולעיני כל - בפקודת מפקדם להישאר במקום. לכן היה צורך "לעשות מהם דוגמה". בעבר הודחו אנשים משורות הקורס על הרבה פחות מזה.

השהות בבה"ד 1 עמוסה ורצופה חוויות שחלק מהצוערים היה שמח לוותר עליהן, כמו דעות פוליטיות בעייתיות או תכנים בעלי אופן דתי. גם כותב שורות אלו חשק מספר פעמים לברוח החוצה במהלך טקס קבלת השבת הארוך (ואולי אף מייגע), החוזר על עצמו בכל יום שישי בערב. אפשר לפטור את העניין ולומר שמדובר באי-נוחות בלבד, לא בבגידה של ממש באמונה. אבל מה יקרה כשיישלח הצוער עוד במהלך הקורס, או כקצין בהמשך, לפקד על מחסום, אם משימה זו תתנגש עם עקרונות אמונתו? כחלק מהכשרת הקצינים, מחנך בה"ד 1 גם להבלגה. לפעמים צריך לדעת להכיל – כזו היא חברה פלורליסטית, שאותה מבקש צה"ל לייצג. הרי לשם כך הנהגנו את השילוב הראוי – כדי שלכולם יהיה מקום.

לכל אזרחי ישראל, ודאי לאלה שנושאים בנטל השירות בצה"ל, יש אינטרס ברור לראות את הנטל הזה מצטמצם, ושיתופן המלא של נשים בצה"ל משרת גם הוא אינטרס זה. לכן, צה"ל צריך להעניק לנשים את התשתית המלאה הדרושה כדי לקיים שירות מלא, ובכלל זאת לפתוח בפניהן את כל התפקידים שבאפשרותו להציע – ולהקה צבאית היא חלק טריוויאלי מהסל הזה. הצבא צריך לתת לנשים את כל התנאים כדי לקיים שירות מלא – בדיוק כמו שהוא נותן לדתיים במסגרת "השילוב הראוי". לא מתאים לדתיים? שילמדו להכיל, כמו שאחרים למדו להכיל חלק מהדברים שחובשי הכיפה הביאו עימם לצבא.

בפני גנץ ניצבות כעת שתי אפשרויות. שתיהן גרועות משימור המצב הקיים. אם יחליט הרמטכ"ל להגביל את הופעתן של זמרות בפני חיילים – הוא יפגע באופן חמור בזכותן של נשים למלא את אותם התפקידים אותם ממלאים הגברים במהלך שירותן, שירות אליו הן מחויבות על פי חוק, ובתווך גם יפגע במוטיבציה שלהן. מנגד, אם יחליט להתיר לחיילים דתיים מאירועים ספציפיים מחשש לפגיעה ברגשותיהם – יפגע גנץ בעיקרון השוויון: מה עם החיילים האחרים?

למה שחייל חילוני ייאלץ לשבת ולספוג תכנים המנוגדים לאמונתו? ומדוע שלא יחליט החייל ההוא, השמאלן, שעמידה במחסום בשטחים פוגעת אף היא באמונתו? אם חלילה גנץ יורה למפקדים להתיר לחיילים להימנע מפעולה המנוגדת לאמונתם, מדובר ב"סרבנות בהיתר", אם תרצו; אם יאפשר לכל חייל לעשות דין לעצמו - ירחם עלינו השם.