מצרים - גיבנת על גבו של הרמטכ"ל בני גנץ

ספטמבר 1982. רס"ן בני גנץ חזר מארצות הברית לאחר שהפך לקצין צה"ל הראשון והאחרון שסיים קורס הישרדות ב"כומתות הירוקות", הכוחות המיוחדים של הצבא האמריקאי. באותו החודש הוא הוקפץ למערב ביירות ומונה לממלא המקום של מפקד פלוגה בגדוד הנח"ל המוצנח, שנפגע מאש מחבלים. אי שם בלב ביירות, מצא את עצמו רס"ן גנץ חווה על בשרו את רוח המלחמה עם פלוגת לוחמים חדורי מוטיבציה.

זה קרה כמעט שנה אחרי רציחתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת, ומינויו של חוסני מובארק. מדינת ישראל כבשה עיר בירה ערבית מבלי שאף חייל מצרי ינוע מעמדתו לכיוון ישראל. מובארק, שהיה עסוק באותם ימים בייצוב המשטר המצרי וביסוס מעמדו, הבין כי הסכם השלום עם ישראל הוא נכס אסטרטגי ולכן הסתפק רק בהקפאת מערכת היחסים עם ישראל.

כמעט 30 שנה אחרי, המ"פ הפך לרמטכ"ל עתיר ניסיון, שמבין כי היציבות שנשמרה אז, לא בהכרח תישמר היום, אם ישראל תבחר להגיב בפראות על תוקפנות נגדה. מובארק הודח משלטונו ואת מקומו תופס שר ההגנה מוחמד חוסיין טנטאווי שמונה בפועל ליו"ר המועצה העליונה של צבא מצרים. טנטאווי, כמו מובארק של אז, רוצה לייצב את המשטר, מבקש שקט אזורי ומונע בדרך דיפלומטית מבצע צבאי רחב של צה"ל בעזה. הצבא מתעקש להרחיב את סל המטרות, ומנגד טנטאווי יוצא במבצע "הנשר" עם למעלה מאלף שוטרים וחיילים כדי להרגיע את הצד הישראלי אך בעיקר את עצמו.

הרמטכ"ל מבין שהדרג המדיני מנסה בעיתוי זה למצוא את העמק השווה בין הרצון המצרי לשקט ויציבות לבין הענקת ביטחון לתושבי הדרום, כשברקע התרעה חמה לביצוע פיגוע של הג'יהאד האיסלמי מסיני, שהצבא המצרי לא בהכרח יכול לעצור.

הסכם השלום הוא נכס אסטרטגי ולכן בכל תגובה ישראלית, קטנה או רחבה, יש לשקול את יחסי ישראל מצרים וההשפעות על הסכם השלום. הדרג המדיני מאמין שטנטאווי, בניגוד למובארק, לא יסתפק בקירור מערכת היחסים אלא עשוי ללכת צעד אחד קדימה כדי לרצות את ההמון. קצין בכיר במטכ"ל אמר השבוע בדיון סגור, כי אם הצבא המצרי התיר להעמיד לדין את מובארק שבא מתוכו כשהוא נישא על גבי אלונקה היישר לכלוב ברזל, הם מסוגלים לתגובות קיצוניות כלפי מי שיערער את היציבות שלהם כמדינה, ולכן מומלץ שגנץ ימשיך ללכת על בהונות בכל הקשור לתגובות צבאיות קשות נגד הטרור הפלסטיני.

מנגד, יש מי שטוען במטה הכללי, שצבא מצרים תומך יותר מכל בהסכם השלום עם ישראל, מאחר והוא מבין את עוצמתו של צה"ל. על אף הגישה הזו, מדינת ישראל צריכה להיות ערוכה להידרדרות בגבול הדרומי, כי אף אחד לא יודע מי ייבחר לעמוד בראש מצרים אחרי הבחירות.

למרות זאת, חשוב לציין כי במשחק המדיני-ביטחוני הזה, הצד הישראלי לא בהכרח מושלם. לדבריו של גורם ביטחוני בישראל, טנטאווי בכבודו ובעצמו העביר בקשה לישראל לפני כשנתיים להכניס שתי חטיבות לשטח סיני באזור רצועת עזה, אחרי סדרה של אירועים מדאיגים וביניהם הרג קציני משטרה מצריים על ידי כנופיות בדואיות, הברחות אמצעי לחימה שוברי איזון שחלקם נשאר בשטח המצרי ומכוון כלפי המשטר, וניסיון של חיזבאללה לפגוע בספינה אמריקאית שעברה בתעלת סואץ באמצעות שליחים. הדרישה נשקלה, אך התשובה הישראלית הייתה שלילית, עקב חשש שהחיילים שיכנסו לסיני לא בהכרח ייצאו. האיומים גברו, ולכן מצאה את עצמה ישראל מאפשרת שנתיים אחרי הכנסה של 1,000 חיילים ושוטרים למבצע מצרי נגד חוליות הטרור שלך הג'יהאד העולמי בסיני.

היום זהו עידן אחר. הדיאלוג נשאר אבל הוא שונה. בישראל אהבו מאוד את מובארק הפרגמטי ומבינים היום, יותר מתמיד, כי המזרח התיכון נכנס לתקופה כמעט ללא בלמים ואיזונים לטובתנו. בצה"ל יודעים שמצרים הפכה לגיבנת בשלב זה - נטל על גבו של צה"ל בכל פעולה רחבה שתידרש כדי למנוע טרור. למרות זאת, מדינת ישראל עשויה למצוא עצמה במצב שבו היא תתחשב רק במרכיבי הביטחון שלה בדיוק כמו שארע במלחמת לבנון. עד אז יצטרך לנווט הרמטכ"ל בצעד קדימה וצעד אחורה, והציבור יידרש להתאפק ולסבול בשם התקופה.

עוד בנושא:
ברק: נתיר למצרים להכניס מסוקים ואלפי חיילים לסיני
מצרים: כוחות זורמים לסיני לקראת מבצע ביטחוני
היסטוריה במצרים: נפתח משפטו של חוסני מובארק