בכביש הצר בדרך למגרון מנסים התושבים המקומיים לעודד את הנהג להמשיך בנסיעה עד הגעתו ותלו שלט "מגרון - תמיד בעלייה". אבל השבוע, כך נדמה, העלייה של מגרון הסתיימה בדרך ללא מוצא. חמש שנים לאחר שהגישו פלסטינים מהכפרים הסמוכים ביחד עם תנועת "שלום עכשיו" עתירה בדרישה לפנות את היישוב, נתן השבוע בג"ץ פסק דין סופי והורה למדינה לפנות את מגרון עד מרץ 2012.
ההודעה היוותה מהלומה קשה ל-250 התושבים, אנשי מעמד הביניים, שאותם הגדירה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש כ"פורעי חוק". עשר דקות ממגרון נמצא השטח שבו ישבה עד לפני מספר שנים ההתנחלות עמונה, והתמונות הקשות משם עדיין מהדהדות. כעת, כשהשופטת ביניש הפכה את שעון החול על מה שמוגדר כמאחז הבלתי-חוקי הגדול ביותר ביהודה ושומרון, נמצאים כולם במירוץ נגד הזמן.
המאבק על מגרון - הכותרות האחרונות:
בג"ץ למדינה: פנו את מגרון עד סוף חודש מרץ
במגרון מופתעים מבג"ץ: "כופה על הממשלה את רצונו"
המדינה ביקשה דחייה נוספת לפינוי המאחז מגרון
מעין ורטמן, בן 35, הגיע להתנחלות ביחד עם רעייתו לפני כשמונה שנים. שאלת חוקיות המאחז המתפתח, כלל לא היתה על הפרק. "מצאנו יישוב כמו שרצינו, אנשים טובים, קרוב לירושלים עם השקעה של המדינה בתשתיות. היה ברור לנו שאין שום בעיה לגור כאן", נזכר ורטמן, "פתאום מצאנו את עצמנו, אנשי חוק מן השורה, במצב לא נעים. אמרו שאנחנו פורעי חוק. אם הייתי מרגיש שאני עושה משהו לא מוסרי - הייתי מזמן קם והולך. אבל אני יודע שההתמודדות פה היא לא רק על מגרון אלא על זכותנו על מדינת ישראל בעשרות יישובים ביהודה ושומרון. אותם אנשים שטוענים נגדנו כאן, טוענים את אותן הטענות על מעלה אדומים או על חלקים מירושלים. אין לנו ספק, גם משפטית וגם מוסרית, שמגרון היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".
סוגיית הקרקע במגרון מסובכת ומסועפת, כשהשאלה המרכזית היא האם האדמה עליה הוקם המאחז היא קרקע פרטית של פלסטינים. התושבים טוענים שלמעט ארבע חלקות, יתר שטחי המאחז אינם יושבים על קרקע פרטית. מעבר לכך, בעזרת תצלומי אוויר הם טוענים שהקרקע במקום לא עובדה שנים רבות, מה שמעניק חזקה לתושבים, ובכל מקרה, נשמעות אפילו טענות על רכישה של הקרקע. "המדינה שלחה אותנו לכאן, לא באנו לכאן על דעת עצמנו", הם אומרים. פלסטינים מהכפרים הסמוכים טוענים שזו אדמה שניתנה להם בירושה.
למדינת ישראל לא היה ספק, ומשרד הביטחון הכריז פעם אחר פעם - הצדק עם הפלסטינים. על הדרך הצליחה מועצת יש"ע להגיע להסכם עם משרד הביטחון על כך שהמאחז יועתק ליישוב אדם הסמוך. אלא שלהסכם הזה התושבים סירבו. לבג"ץ נמאס. השכונה החדשה לא רק שלא נבנתה אלא שאי הסכמת תושבי מגרון להסכם הביאו אותם להוציא פסק דין חד משמעי.
למרות זאת, התושבים במגרון עוד מאמינים שהדברים הפיכים. "מאז שהעתירה הוגשה בבג"ץ לא נתנו לנו הזדמנות לשטוח את טענותינו בעניין בעלותינו על הקרקע", אומר איתי חמו, בן 32 המתגורר בהתנחלות עם אשתו ושתי בנותיו, "אנחנו לא היינו צד לעתירה הזאת. מחבל מקבל מבג"ץ מקום להשמיע את טענותיו אבל לנו זה אפילו לא ניתן. בית המשפט פה כפה על המדינה לעשות צעד תקדימי שלא נעשה מעולם והוא להרוס יישוב בארץ ישראל. אנחנו מאמינים שהעניין המשפטי פה לא נסגר, כי עד היום לא נעשה בירור מעמיק למי בסוגיית הבעלות על הקרקע".
אבל בג"ץ כבר הכריע בסוגיה, ומעבר לכך המדינה גם אמרה בפה מלא שאתם יושבים על קרקע פלסטינית. למה אתם מתעקשים לומר שיש על מה לדון?
"המדינה זה לא אדם אחד, אלא 120 חברי כנסת, שרים, פרקליטות ובמוסד הגדול הזה שקוראים לו מדינה יש אנשים שמושכים את החבל לאן שהם רוצים. למדינה יש עדיין אופציה לפתוח את הדברים ולברר את טענותינו על רכישה של הקרקע. כבר הגשנו אפילו תביעה לבית משפט השלום שהוקפאה. אנחנו לא גזלנים. אני כאזרח מאמין שהמדינה יכולה לעשות כל מה שהיא בוחרת לעשות. במקרה הזה היא יכולה לעשות צדק או לפנות יישובים. האופציה של פינוי מוסכם הוא לא על הפרק, כי אנחנו גרים על מקום חוקי, מקום שלנו. למה שנתפנה מפה? אנחנו יישוב שקול, לא נוער גבעות. אנחנו שליחים של המדינה לפה ואם היא תרצה לקטוף אותנו בכוח - זו זכותה. אני עדיין מאמין שהאופציה המשפטית פתוחה. אלימות היא לא הדרך שלנו".
חגית עופרן, האחראית על מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו" מכירה את מגרון לפני ולפנים. "הטענות של המתנחלים על בעלות הן לא נכונות, בלשון המעטה", אומרת עופרן, "אין שום מחלוקת שמדובר באדמות פרטיות של פלסטינים. תושבי מגרון הם אנשים טובים עם רמה מוסרית גבוהה. הם לא רואים את עצמם כגנבים ולא היו מרשים לילדים שלהם לקחת עיפרון בלי רשות, ולכן הם עושים הכל כדי לשכנע את עצמם שלא מדובר בקרקע של מישהו אחר. התיק שהם פתחו בבית משפט השלום נסגר אחרי שהשופט המליץ להם לסגור אותו, כי הוא הבין שיש דיון בעניין בבג"ץ. נכון שהמדינה שלחה אותם לשם, ועל כן העתירה שלנו הייתה נגד המדינה".
עופרן הוסיפה כי "ממשלת ישראל היא שעשתה את העבירות החמורות כאן. הממשלה לא יכולה מצד אחד לומר שהיא לא בונה יישובים בשטחים, בזמן שהיא מעודדת את המתנחלים לגור במגרון, וביקשנו שתבהיר את זה בבית המשפט והיא אכן הבהירה שמדובר במאחז לא חוקי". עופרן גם דוחה את הטענות כי הפלסטינים שעתרו אינם בעלי הזכויות על הקרקע. "בהליך אחר שהמתנחלים מסתמכים עליו דחתה המדינה תביעת נזיקין של הפלסטינים, אבל לא כי הקרקע לא שייכת להם, אלא בגלל שהם קיבלו אותה בירושה והיא לא שייכת רק להם".
ולמרות הכל, עופרן אופטימית לגבי יישום פסק הדין. "אני מעריכה שהמתנחלים יעשו הכל כדי לעכב, אבל בסופו של דבר מגרון תיהרס. הפלסטינים שלהם שייכת הקרקע לא יבנו שם, אבל הדבר היחיד שקבענו עם העותרים זה חאפלה אחרי שהמאחז יתפנה. אני מאוד מקווה שהמתנחלים לעומת זאת יחסכו לכולנו את כאב הלב ואת המראות הקשים של עמונה. אני לא חושבת שהם רוצים להילחם בצבא או במשטרה. הם צריכים להפנים שיש להם אפשרות לבנות את חייהם במקום אחר כי מגרון תפונה".
ורטמן עצמו גר בקראווילה במגרון ביחד עם אשתו וארבעת ילדיו. למרות דברי המדינה בבג"ץ, ורטמן סבור שהמדינה רוצה לראות את תושבי מגרון נותרים במקומם. "אם נגיע למצב שבו יגיעו לכאן דחפורים ויהרסו את היישוב, זה יהיה כישלון שלנו", הוא אומר, "אנחנו מודעים שיש אפשרות כזאת, אבל כעת עיקר המאמץ הוא להתרכז כיצד מגרון לא תיפגע. אם חלילה תהיה יהיה פה הרס, זה יהיה כאב גדול מאוד עבורנו".
אך ישנה כבר החלטה, מדוע לא להסכים להעתקת היישוב?
"אנחנו לא משוגעים שהגיעו לאיזו גבעה. ההסכם הזה לא תקף מבחינתנו כי זה הבית החוקי שלנו. לקום וללכת מרצוננו לא עומד בכלל על הפרק. אנחנו לא רואים בפתרונות שכאלה שום ערך, כי הדיון כאן הוא על כל השטח הזה ולא רק על מגרון. מי שצריך לקבוע את עתיד יהודה ושומרון ואת עתידה של מגרון הם לא יש דין, שלום עכשיו או אפילו דורית ביניש, אלא ממשלת ישראל. אני מקווה מאוד שבקיץ הבא אמשיך לגור כאן ואני מזמין כל אדם לבוא, לראות את המקום ולשמוע למה אנחנו צריכים להמשיך ולחיות כאן אך אני מודע לזה שישנה אפשרות אחרת, אני רק מקווה שלא נגיע אליה".
לפניות לכתב: joshjosh@walla.com