אני אמא לילדה בת שנתיים, שגם משלמת שתי משכנתאות: אחת לדירה שלי שקניתי עם הרבה מזל ועזרה מההורים לפני חמש שנים, והשנייה עבור הגן של הילדה. 3,400 שקלים בחודש הוא הסכום המדויק שגובים ממני עבור גן די רגיל, שמסתיים בשעה 16:30 אחר הצהריים. אני ובן זוגי אנשים עובדים ומשכילים, בשנות השלושים לחיינו, אנחנו לא מסכנים. אנחנו פשוט לא מצליחים לגמור את החודש בלי עזרה מההורים. וכך, במקום שנוכל לשלם על מוצרי יסוד בית, חינוך ומזון וגם להתחיל לחסוך ליום סגריר, או עבור עתיד הילדים, אנחנו במינוס תמידי.
עוד על מחאת העגלות:
אלבום: צפו בצעדות מחאת העגלות ברחבי הארץ
מארגני מחאת העגלות: "הצלחה אדירה, וזו רק ההתחלה"
עשרות אלפי הורים צעדו בכל רחבי הארץ
אלפי הורים יצעדו: "משפחות לא גומרות את החודש"
לא מזמן קראתי השוואה בין סל הקניות הממוצע בישראל לבין זה באירופה ובארצות הברית, ואי אפשר שלא להרגיש שמישהו כאן עובד עלינו. למה תחליף חלב צריך לעלות בארץ כפליים? איך זה שחברות המוכרות מוצרים להורים אומרות בריש גלי שלהורים לילד ראשון אפשר למכור הכל? מי המציא את השטות הזו שעל עגלה באוטובוס צריך לשלם (רק בישראל)?
מישהו כאן גוזר עלינו קופונים, ואפילו לא מנסה להסתיר את זה. תאמרו שיש מוצרים שאפשר לקנות יד שנייה, אז גם אנחנו קיבלנו מיטת תינוק בירושה, אבל מה לעשות שחיתולים אי אפשר לקנות יד שנייה?
חופשת הלידה בישראל היא 14 שבועות, וכשאלה מסתיימים, מתחיל מירוץ בלתי פוסק, שלמעשה לא ייגמר לעולם. העלויות בשלוש השנים הראשונות הן כה גבוהות, שגם אני, כמו חברים אחרים שלי, חושבים פעמיים אם ומתי להביא לעולם ילד שני.
ברגע שיהיה ברור למישהו שם למעלה שאי אפשר להפקיר ציבור שלם של הורים ולהחיל את מה שקרוי בישראל "חוק חינוך חובה חינם" רק מגיל שלוש, אולי יתחיל כאן שינוי. אני אמא לילדה בת שנתיים ואני גאה להכריז על הקמתה של תנועת ההורים בישראל. כי אי אפשר יותר לשתוק.
* נגה קלינגר היא אם למאיה, ומיוזמות צעדת העגלות