היום (רביעי) לפני 70 שנה, ב-22 ביוני 1941 בארבע לפנות בוקר, זימן שר החוץ של גרמניה, יואכים פון ריבנטרופ, את שגריר ברית המועצות, ולדימיר דקנוזוב, והקריא לו הצהרה. במסמך נכתב כי גרמניה נאלצת לבצע "פעולות מנע צבאיות" נגד ברית המועצות, בעקבות התוכנית עליה שוקדת-כביכול ברה"מ, לתקוף את גרמניה בחודש יולי של אותה השנה. באותה שעה כבר חצו הכוחות הגרמנים את הגבול עם ברה"מ, ופתחו מולה בחזית מלחמתית. כך החלה אחת האפיזודות המרכזיות במלחמת העולם השנייה - "מבצע ברברוסה", ועמה גם מה שכונה בברית המועצות "המלחמה הגדולה על המולדת".
יומיים אחרי הפלישה, התפרסם בעיתוני רוסיה שיר בשם "מלחמה קדושה". בו ביום הוא הולחן, ומקץ יומיים נוספים כבר בוצע באחת מתחנות הרכבת המרכזיות של מוסקבה, כליווי לקבוצות חיילים שיצאו לחזית. המלחמה נגמרה לפני יותר מ-66 שנה, אבל השיר הזה עדיין לא נשכח - וגם הדור הצעיר שגדל ברוסיה של ימינו מכיר אותו היטב.
בשיר מתוארת גרמניה הנאצית כ"כוח הפשיסטי האפל", "המון ארור", "אנסים, שודדים, מעני אנשים", ו"זוהמה פשיסטית רקובה". לכל אלה מאחלים בשיר "לדפוק כדור במצח", "להרכיב ארון קבורה חזק". זה אכן הלך רוח שמתאים למלחמה, אבל לא באמת שיר שצריך ללמד ילדים עשרות שנים אחרי האירוע.
"המלחמה הגדולה על המולדת"
ובכל זאת, הצעירים מכירים את השיר, ושרים אותו מדי שנה ב-9 במאי - היום בו מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר חוגגות את הניצחון על הגרמניה הנאצית. כי אש המלחמה ההיא - בה ראה העולם את רוסיה החזקה והמרשימה, ולא את רוסיה המסתורית והמאיימת שהופיעה לאחר מכן בשנות המלחמה הקרה - עדיין בוערת בלבבות הפטריוטים, אלה שתמיד ידברו על "המלחמה הגדולה על המולדת" ולא על מלחמת העולם השנייה.
גם 70 שנה אחרי, ממשיכים ברוסיה להתעלם מכך שלמעשה, ברה"מ מילאה תפקיד דואלי במלחמה - זה שהחל עוד ב-1939, עם דיפלומטיה כושלת מול המערב וחתימה על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הידוע לשימצה, בו הסכימו שתי המעצמות, גרמניה וברה"מ, על אי-תקיפה הדדית, ובנספח סודי גם חילקו את מזרח אירופה בין שתיהן.
במקרה הטוב, כל החלק הזה בהיסטוריה "מושמט" לחלוטין מהנראטיב הרוסי. ובמקרה הגרוע? ובכן, במקרה הגרוע - פשוט מאשימים את פולין.
בסופו של יום, רוסיה של המאה ה-21, זו שמנסה להסביר לעולם כי המשטר הקומוניסטי אמנם חלף מן העולם אך עוצמתה נשארה כשהייתה, עדיין מעדיפה לזכור את ה-22 ביוני 1941 ולשכוח את ה-1 בספטמבר 1939. למטרה זו, בין השאר, גם הוקמה ב-2009 הוועדה הנשיאותית הנושאת את השם המרשים "הוועדה להדיפת נסיונות זיוף ההיסטוריה שמטרתם לפגוע באינטרסים של רוסיה".
הוועדה הזו - חלק ממגמה שהפכה פופולארית בזמן האחרון - לא עשתה הרבה בשנתיים לפעילותה. היא לא הצליחה לשכנע שסטאלין עשה רק דברים טובים, לא הצליחה להסביר למדינות הבלטיות כי השתלטות ברה"מ עליהן הייתה לטובתן, לא הצליחה לפייס את פולין. וכך, ברוסיה ממשיכים לזכור את ה-22 ביוני 1941 כיום שבו התחילה מלחמה, ומתעלמים לחלוטין מכך שעבור שאר אירופה, היא החלה כמעט שנתיים לפני כן.