אמש נקלעתי לערוץ הכנסת; פקו רגליי, האוויר נזל ממני, רעדתי: פתאום באה חברת הכנסת ציפי חוטובלי, ומאיימת על ארצות הברית במילים חריפות. לאשתי יש משפחה בארצות הברית, וזה מפחיד אותי.
לפני כמה שבועות, כאשר נתניהו ישב לצד נשיא ארה"ב מול התקשורת - הוא לא דיבר אל הנשיא אלא אל ח"כ חוטובלי. אחרי כן, בנאומו, אמר הנשיא אובמה שעזר לישראל עם מערכת "כיפת ברזל" ולא הודה לנו ואמר שאנחנו עזרנו לו. ח"כ חוטובלי כינתה את הממשל האמריקני "משטר" ובמילים נכוחות, מלאות עוז עזוז ואמונה בר כוכבאית בכוחנו האדיר, אמרה לנשיא אובמה שאנחנו נשקול את יחסינו אל משטרו; בשפה דיפלומטית לכאורה, האשימה את ארה"ב בכמעט בגידה בישראל ורמזה שעם ישראל לא יסלח. אם האמריקאים לא יתנהגו יפה עם המרגל האמריקני פולארד, ולא ישחררו אותו לנסוע להלווית אביו אנחנו נעשה משהו, אך היא לא פירטה מה. את העתיד שמרה בסוד.
למרות המראה המפחיד מעט, באנגלית הפנים שלה נראו דווקא נחמדות. כאילו ניסתה לנשק את אובמה לפני שהיא משלחת נגדו את חיל האוויר הישראלי כדי להראות מאיפה משתין הדג.
אחרי ההפתעה והפחד לאחינו בני ישראל ולמשפחת אשתי שאינם בני ישראל, ברכי חדלו מפיקן ועיניי השיאני השמיימה. אמנם נראה שם ריק אבל ירח האיר וחשבתי שאולי השר אהוד ברק, הממונה על הביטחון, יוכל להרגיע את ח"כ חוטובלי ולאמר לה שפולארד אמנם נענש קשות על ידי ה"ממשל" האמריקני הפרימיטיבי אבל לא כדאי לנו לתקוף אותו דווקא עכשיו ולא יהיה זה נכון למנוע מהם נשק ישראלי, יען כי אנחנו צריכים לחשוב על אירן ועל הרבנים הסרבנים, המסיתים נגד צה"ל והמשטרה תדיר. אם נרצה לתקוף את הגויים האלה באמריקה, נזדקק גם לחסדי שמים והמפתחות לשם בידי הרבנים. ובעוד התואר "נאצים" לרמטכ"לים ושרי ביטחון ישראליים נשמע הגיוני ובסדר גמור, החיילים האמריקאיים עשויים להיות סבלניים פחות, וייתכן שהתואר רק ימריצם להשיב מלחמה שערה. בסופו של דבר - כמובן ננצח, אבל זה יעלה לנו באבדות כבדות.
עכשיו, אחרי שנרגעתי מעט והרגעתי את משפחת אשתי שיש עוד זמן עד שחוטובלי תעלה עליהם עם חילותיה, יש לי פתאום תחושה שההתקפה שחוטובלי מתככנת על ארה"ב תידחה עד אחרי ספטמבר. רק אז כדאי יהיה ללמד את האמריקאים לקח.