אתחיל מהסוף: קריית שמונה אינה עסק כלכלי אלא עיר בישראל. עיר אשר לקחה חלק מלא בתהליך ההתיישבות ובניין הארץ, עמדה איתן כנגד התקפות הטרור מגבול הלבנון והגנה בגבורה על גבולה הצפוני של מדינת ישראל לאורך השנים. התפיסה כי האחריות הכוללת על מצבה נשענת אך ורק על הרשויות והעומדים בראשה, הינה התעלמות מאותן נסיבות שהובילו להקמתה ומשמשת חלק מהתפיסה הכלכלית המעוותת הרואה ברשויות המקומיות בישראל ארגונים כלכליים גרידא ללא ערך מוסף וללא משמעות מקומית ולאומית. תחת השקפה זו לא רק למתנ"ס בקריית שמונה אין הצדקה קיומית, אלא לעיר כולה.
קריית שמונה איננה הרצליה או רמת גן. הריחוק הגאוגרפי שלה מהמרכז הכלכלי של ישראל פוגם ביכולתה לבסס עצמאות כלכלית והיא תלויה במידה רבה במענק האיזון אותו היא מקבלת מהמדינה מדי שנה. מענק אשר לא רק שאינו עובר במלואו לרשויות העיר אלא גם הולך ומצטמצם בשנים האחרונות.
החיים תחת גרעון תקציבי מתמיד, ללא מענה ראוי ואמיתי מצד המדינה, הפכו את המציאות המקומית למנוכרת ומדכאת בעיני התושבים. מציאות בה נבחרי הציבור המקומיים מכתתים רגליהם, כל פעם מחדש, אל משרדי הממשלה השונים בירושלים על מנת לבקש נדבות "אד הוק" לתשלום משכורות או לכיסוי גירעונות. מדיניות "כיבוי שריפות" שכזו, אשר התהוותה בשנים האחרונות, משרתת בראש ובראשונה אינטרסים פוליטיים של שרים מסוימים האוהבים להצטייר כמלאכים שליחים, אך נזקה האמיתי הוא בביסוס והעצמת תדמית המסכנות והחולשה של המקום. תדמית שמחלחלת כלפי מטה לתושבים עצמם וגרוע מכך - לאופן בו הם תופסים את החיים במקום.
עוד בנושא:
ביהמ"ש: תפורק רשת המתנ"סים בקריית שמונה
הנוער נרתם למאבק בסגירת המתנ"סים בקריית שמונה
צעירי קריית שמונה הפגינו: "אין טעם להישאר בעיר"
כשהוריי בחרו להקים את ביתם באצבע הגליל הם עשו זאת מתוך שליחות
הדרמה האחרונה סביב פירוק המתנ"סים בעיר מספקת לנו המחשה נוספת לכך. הרי ברור לכולם שבזמן הקרוב הלחץ התקשורתי והפוליטי יעשו את שלהם והכספים הנדרשים להפעלת המתנ"ס יוזרמו לעיר באדיבותו של השר התורן שיזהה את הפוטנציאל האלקטוראלי (סילבן זה אתה?) . אם כך, מדוע לא יכולנו לחשוב על פתרון מראש? מדוע אנחנו צריכים לרמוס שוב את תדמיתה של העיר והעומדים בראשה? מדוע איננו משכילים להבין כי מדיניות זו של דחיית הקץ ואי מתן פתרון אמיתי לבעיה רק מחמירים עוד יותר את המצב הקיים?
הבחירה לייסד את העיר קריית שמונה דווקא באצבע הגליל לא נבעה מתוך שיקולים כלכליים אלא מתוך שיקולים ביטחוניים אותם אנו מרבים לקדש. כשהוריי והוריהם בחרו להקים את ביתם באצבע הגליל הם עשו זאת מתוך תחושה אמיתית של שליחות וציונות. אולם אנו, בני הדור השלישי, גדלנו למציאות אחרת. מציאות בה התיישבות בפריפריה אינה משולה עוד לעניין של "שליחות אמיצה" אלא לעניין של מסכנות וחוסר ברירה.
כל עוד השלטון המרכזי ימשיך לבחון את המציאות המקומית בפריפריה במשקפיים כלכליות הטומנות בתוכן גם הזדמנויות פוליטיות - השסע והניכור רק יעמיקו. המהלך לסגירת המתנ"סים בעיר, לצערי, הוא רק סיפטום אחד מני רבים למצבה המתדרדר של העיר בשנים האחרונות, מצב של ייאוש ואכזבה הן מהרשות והן מהמדינה.
כנראה שנמשיך לספור אחורה אל עבר תקופת הבחירות, אז ייזכרו המועמדים כמה חשוב לשקע את הצפון, סליחה, להשקיע בצפון.
הכותב הוא הדובר של ח"כ אבי דיכטר וממייסדי תנועת "שינוי כיוון", תנועה איזורית שמטרתה לשים את הצפון במרכז.