פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      באיזו מדינה יש לתלמידים חופש גדול באמת?

      תלמידי בבתי הספר היסודיים בישראל לומדים 185 ימים בשנה. יותר מחבריהם באירופה, אך פחות מהתלמידים באסיה. "אנחנו הולכים בעיוורון בעקבות מערכת החינוך בארה"ב ובדרך עושים שגיאות"

      מקום טוב באמצע: על פי נתוני ארגון ה-OECD המתייחסים לשנת 2008, ישראל נמצאת באמצע, בין מדינות מזרח אסיה למערב, ביחס שבין ימי החופש לימי הלימודים בשנה. התלמידים בבתי הספר היסודיים בישראל לומדים 185 ימים בשנה, בדומה לרוב המדינות הגדולות באירופה.

      על פי הנתונים, שפורסמו בשנת 2010 ונכונים לשנת 2008 - עוד בטרם הצטרפה ישראל לארגון המדינות המפותחות - במקום האחרון, עם מספר ימי הלימודים המועט ביותר, נמצאת רוסיה עם 164 ימי לימוד בשנה. במקום הראשון נמצאת אינדונזיה עם 252 ימים בשנה.

      אך בשונה מישראל, שבה משרד החינוך מנהיג מערכת חינוך ריכוזית, ברוב המדינות האירופאיות יש מערכות חינוך נפרדות הנקבעות על פי מחוזות. אותם מנהלי מחוזות הם אלו שקובעים לעתים גם את ימי חופשה אשר מותאמים לצרכי הקהילה והרשות המקומית. במדינות המזרח המפותחות לעומת זאת, ימי הלימודים מתארכים לעתים מעבר לשעות היום, וסך ימי הלימוד גדול יותר.

      בבירת החינוך העולמית והנערצת, הלא היא פינלנד, לומדים 188 ימים בשנה. אבל מתחת לדימיון במספר ימי הלימוד בינינו לבין פינלנד, מסתתרת מציאות שונה לגמרי: מקצוע החינוך בפינלנד מוגדר כמקצוע "בונה האומה". הוא יותר פופולרי ומבוקש מעריכת דין ומנהל עסקים, כאשר על כל מקום פנוי בענף ההוראה מתמודדים לא פחות מ-12 מועמדים בעלי תואר שני לפחות. השלטון הפיני העביר לאחרונה את מלוא הסמכויות והתקציבים למנהלי בתי הספר והמחוזות, וכך גם את שיקול הדעת לגבי תזמון ימי החופשה.

      פרופ' עמי וולנסקי מביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב ומי שכיהן כסמנכ"ל התכנון לשעבר של משרד החינוך, מתח ביקורת על תפיסת חלוקת ימי החופשה בישראל, והאשים את מנהלי בתי הספר בחוסר יצירתיות. "כבר בשנות ה-80' התפרסמה תקנה מטעם משרד החינוך שמאפשרת לבתי הספר לשמור על מספר ימי לימודים כולל אבל גם לקבוע את אורך החופשות שהוא מחליט עליהם".

      "החלטה זו אינה מיושמת ברוב המכריע של בתי הספר מפאת הנורמה החברתית, למרות שמנהלים בהחלט יכולים להקל על ציבור ההורים והרשות במקרים מסויימים – בהתאם לצרכים מקומיים. באזורים חקלאיים ברשויות, למשל, נכון יותר לתת חופשות בזמן הקטיף ובכך להקל על משפחות עובדות שיהנו מתמיכת הילדים. ביישובים קטנים או קיבוצים שבהם יש מפעל אחד דומיננטי שמספק תעסוקה לתושבים, נכון יותר להתאים את תזמוני החופשות, בצורה מידתית, לצרכי המפעל", אמר וולנסקי.

      אינדונזיה ויפן, עם למעלה מ-200 ימי לימודים בבתי הספר היסודיים בשנה, מייצגות תפיסה נוקשה של מערכות חינוך תובעניות ביותר. "מערכת החינוך היפנית מכונה 'מכונת למידה' ומצייגת תרבות כוללת במזרח אסיה – קוריאה טייוואן וסין, מדינות שבהן שעות הלימוד ארוכות מאוד. 65% מהתלמידים ביפן הולכים לבתי ספר אקסטרניים אחרי הלימודים בבית הספר", אמר וולנסקי.

      תלמידי ארה"ב לומדים אפילו פחות מהתלמידים בישראל, עם 180 ימי לימוד בבתי הספר היסודיים, אך די בנתון זה כדי לעורר דאגה קשה בקרב פרופ' וולנסקי. "אנחנו הולכים בעיוורון בעקבות מערכת החינוך האמריקאית", הוא אומר, "ובדרך עושים את כל השגיאות האפשריות". לדבריו, "האמונה העיוורת במודל של תפוקה, לנו ולאמריקאים, הופכת את הכל למדיד ומדורג - חזקים וחלשים. מדיניות משרד החינוך שלנו ושל האמריקאים לפיה 'תפרסם נתונים ותבייש את מי שצריך', מעוררת סלידה רבה במדינות שבהן החינוך עומד בראש מעייני הממשלה", אמר.

      לפניות לכתב: bobi1979@walla..co.il