פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכדורגל קירב בין ניצולי גטו טרזין לחיילי צה"ל

      היהודים בגטו טרזין התעקשו לשמר את מסגרות התרבות והספורט שלהם. הם הקימו ליגת כדורגל לתפארת, שמשכה גם את תשומת לבם של אנשי הכושר הקרבי בצה"ל, שייסדו קשר אמיץ עם ניצולי הגטו

      המשחק הפופולרי בעולם ידוע ככזה המקרב לבבות, אך מסתבר כי הדברים אמורים גם כשמדובר בנושא הקשה והכאוב מכל: זיכרון השואה. חיילי בית הספר לכושר קרבי בצה"ל יגיעו היום (שני) לטקס מיוחד שייערך בקיבוץ גבעת חיים איחוד, טקס בו ישתתפו גם ניצולי גטו טרזין (טרזיינשטט), עימם פיתחו החיילים קשר ייחודי בשנה האחרונה.

      גטו טרזין הוקם בצ'כיה ב-1941, ובסך הכול שוכנו בו כ-160 אלף יהודים. 88 אלף מתוכם נשלחו אל מותם באושוויץ, וכ-35 אלף נוספים מתו ממחלות ומרעב במהלך שהותם בגטו. בגטו רוכזה בין היתר אוכלוסייה יהודית משכילה, מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה, שהקפידה לשמר מסגרות תרבותיות וחברתיות עבור הילדים והנוער ששהו בו. היהודים בגטו הקימו מערכת חינוך בכוחותיהם הדלים והקימו תנועות נוער, אולם מעל לכל נודעה ליגת הכדורגל שהופעלה במחנה.

      על מגרש של 75 מטרים על 45 מטרים, כשהם רעבים אך צמאים גם לתרבות, שיחקו יהודי הגטו בליגה משלהם, כשלפרקים הצטרפו לצופים גם קציני האס-אס, ומחאו כפיים לשחקנים המצטיינים. כל כך מוצלחות היו המסגרות החברתיות והתרבותיות שבגטו טרזין, שהנאצים ניצלו אותן על מנת לצלם בו סרטי תעמולה, אותו הפיצו לצלב האדום ולעולם כולו. מכאן זכה הגטו גם לכינוי "גטו לדוגמה".

      "נלחמנו בנאצים - עם תרבות וספורט"

      "המלחמה שלנו בנאצים הייתה מכובדת, ללא נשק אבל עם חינוך, תרבות וספורט", מספר פטר ארבין, ניצול המחנה, בן 90 כיום. "כשהגענו לארץ, אנשים זעמו עלינו, שאלו כיצד הלכנו כצאן לטבח. סיפרנו להם על הגישה השונה שהייתה בגטו טרזין. לא ידענו שהפתרון הסופי קיים, אבל לחמנו בדרך שלנו. גידלנו נוער שזוכר עד היום את החינוך שקיבל בגטו. אצלנו לא היו מעמדות, ואת מעט האוכל שהיה לנו, חילקנו שווה בשווה. חלק מהחינוך הזה היה הפיתוח הגופני, וליגת הכדורגל הייתה חלק נכבד מהשמירה על הבריאות". כך מצא עצמו ארבין, צעיר בשנות ה-20 לחייו, בלם אחורי בקבוצת כדורגל בגטו טרזין.

      ראש מחלקת הכושר הקרבי בצה"ל, אל"מ אבי מויאל, החל בשנה האחרונה בקשירת קשר מיוחד בין הספורט הצבאי לסיפורו של הגטו. הוא החל לארגן טורניר כדורגל מסורתי בין נבחרת הבסיס לבניהם ונכדיהם של ניצולי הגטו ועם אנשי קיבוץ גבעת חיים, ומי שנה מגיעים החיילים ליום עיון בקיבוץ, כשהשנה יבקרו במקום לוחמים ששוהים בבסיס במסגרת קורס כושר קרבי.

      "כשאתה שומע כיצד הספורט היה מפלט מהחיים הקשים ומהרצח בגטו, זה עושה בך משהו", סיפר המדריך הראשי בבית הספר, רס"ן שי יצחקי. יצחקי, דור שני לשואה בעצמו, אמר כי "יש אנשים שזה לא נתפס עבורם שבגטו שיחקו כדורגל. ממה שידוע כיום, הגרמנים החזיקו גם באושוויץ שחקני כדורגל לצרכי ראווה ותעמולה. דרך הסיפור הזה, אנחנו מחברים את החיילים לשואה, לחיי היום יום בגטו ולסיפוריהם האישיים של הניצולים. המסר שמועבר כאן הוא לא רק על השואה והגבורה של יהודי אירופה, אלא גם מסר של בניית יהדותה שרירים החזקה". גם ארבין מרוצה מהקשר שנוצר. "אנחנו מאושרים מאוד שגוף צבאי מצא איזשהו פתח על מנת לקשור את הדור הצעיר להיסטוריה שלנו".