פרשנות: אסד נותר ללא קלפים משמעותיים

מספר ימים לאחר שפרצו הפגנות המחאה בסוריה, הגיע בשאר אסד לפרלמנט הסורי והתקבל שם בתשואות. מחיאות הכפיים היו קצובות, אסד חייך חיוך זחוח מאוזן לאוזן ונאומו הופרע אחת לדקה-שתיים בקריאות תמיכה שבוימו היטב מצד אחד מחברי פרלמנט. הנאום הסתיים עם מעט הבטחות ועם הרבה איומים והפחדות, והמחאה ברחוב, כצפוי, הלכה והתגברה.

לאחר מספר ימים ועשרות הרוגים נוספים נזעק אסד אל המיקרופון בשנית. הפעם הוא כבר לא היה זחוח, וההבטחות החלולות מהנאום הראשון הפכו להבטחות מעשיות, כשלוח זמנים לצדן. מבין יתר הצעדים שבהם נקט במטרה להרגיע את הרחוב: הדיח מושלי מחוזות, פיטר את הממשלה ומינה חדשה תחתיה, שחרר אסירים פוליטים, העניק אזרחות לעשרות אלפי כורדים, העביר תקציבים למגזרים חלשים, והקל נהלי בירוקרטיה.

כל אלה לא עזרו לאסד, וההפגנות רק הלכו והתגברו. הוא הרגיש שהסחף איננו עוצר ומאיים לשטוף גם אותו בדרך, ולכן שלף את הקלף החזק ביותר והודיע על ביטול חוקי החירום שהונהגו במדינה במשך 48 שנה. לצד ביקורת שהושמעה על צעד זה, לפיה אסד אמנם ביטל את חוקי החירום אך קידם חוקים "עוקפים" שמטרתם זהה לחלוטין, הרחוב צהל משמחה משום שהרגיש שבמו ידיו הצליח להביא לשינוי דרמטי.

אלא שלמרות ביטול חוקי החירום, הרחוב המשיך למחות ולהפגין שכן עם האוכל, בא התיאבון. המפגינים ראו שתוך שבועות ספורים הם הצליחו להביא לביטול חוקי החירום ולכן שאלו את עצמם 'מדוע שלא נמשיך במחאה עד לסילוק משטרו של אסד?'. גם הטרמינולוגיה של המפגינים מעט השתנתה: מדרישה לרפורמות נקודתיות ומקומיות החלו המפגינים לדרוש "חירות ודמוקרטיה" ובמהרה הגיעו עד לראש של אסד עצמו כשקראו את הקריאות הידועות ממצרים: "העם רוצה להפיל את השלטון".

כעת נוצר מצב שבו אסד נותר ללא קלפים משמעותיים ולכן הוא מזיע בבהלה. אפילו אם הוא עדיין מחזיק בקלפים מפתיעים, הוא נמצא בדילמה: אם ישמור אותם לעצמו, ההפגנות לא ייפסקו. אם ימשיך להעניק "מתנות" למפגינים – הם לא יידעו שובע וידרשו ממנו להסתלק, ממש כפי שקרה במצרים ותימן. לאור זאת, קיבל אסד בימים האחרונים החלטה להעדיף את המדיניות הרצחנית של קדאפי על פני זו הוותרנית של מובארק. הוא כנראה יודע שכלום כבר לא יעזור לו.

אסד לא מתכוון להסתלק כל כך מהר כמו שנוא-נפשו, מובארק, ולכן הוא מרסס אש חיה לעבר המפגינים בתקווה שכך הם ישובו לבתיהם ויפסיקו את המחאה, כפי שביצע היום עם כניסת השריון לדרעא. בימים האחרונים קוראים המפגינים בערי דמשק לאחיהם בחלב ודמשק להצטרף להפגנות: "איפה אתם, תושבי חלב?!", נכתב על מאות שלטי המפגינים. גם אסד מבין את המשמעות על התלקחות המחאה בשתי הערים הגדולות בסוריה: רק אז יהיה אפשר לומר ללא חשש שזו תחילת הסוף של אסד.