פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרשנות משפטית על פרשת ליברמן: על משפט ואתיקה

      בעוד היועמ"ש "שוקל" להגיש את כתב האישום - אין שום הצדקה משפטית ששר החוץ יגיש את התפטרותו. פרופ' סוזי נבות, מרצה למשפט חוקתי, מסבירה את הפערים בין החוק היבש לבין החובה האתית

      "אם הוגש כתב אישום נגד שר בעבירות חמורות, קמה חובה על ראש הממשלה להעביר אותו מכהונתו". זהו הכלל המשפטי המחייב את פיטוריו של שר ברגע הגשת כתב אישום נגדו. חובה משפטית זו אינה כתובה בחוק אלא נקבעה בפסיקה של בית המשפט העליון לפני כמעט 20 שנה, בפרשת השר אריה דרעי.

      החלטת היועץ בעניין ליברמן קובעת כי היועמ"ש "שוקל" להעמיד לדין את השר ליברמן וכי ההחלטה הסופית על כתב אישום כפופה לשימוע. על כן, לכאורה, רק כאשר יחליט - אם יחליט - היועץ המשפטי לממשלה באופן סופי ולאחר השימוע, כי יש מקום להגיש כתב אישום, אז ורק אז יחויב השר ליברמן להתפטר.

      כדאי להזכיר כי ל"הלכת דרעי" נקבע בעבר חריג: בית המשפט קבע לא פעם כי ייתכנו מקרים בהם תקום חובה להעביר שר מכהונתו, על אף שכתב אישום לא הוגש. הכל תלוי במכלול הנסיבות ובכלל זה: התפקיד שבו מדובר, חומרת ההתנהגות ועוצמת הראיות המלמדות על ההתנהגות שלו. ועם זאת, בית המשפט לא נוטה להתערב בשיקול דעתו של ראש הממשלה להשאיר שר החשוד בפלילים בממשלה.

      עוד בשנת 2006 הוגשה עתירה לבג"ץ המבקשת לחייב את ראש הממשלה להעביר שר מכהונתו עוד לפני השימוע. המדובר במי שכיהן אותה תקופה כשר בלי תיק - צחי הנגבי. באותו מקרה הודיע היועמ"ש כי בכפוף לשימוע יש בכוונתו להגיש כתב אישום נגד הנגבי בעבירות של מרמה והפרת אמונים, שוחד בחירות ועדות שקר. בית המשפט העליון אמנם דחה את העתירה ומשמעות הדבר היא כי לכאורה, לפני השימוע, לא קמה חובה "משפטית" להעביר את השר ליברמן מכהונתו. עיון מעמיק בפסק הדין מלמד כי בית המשפט העליון נימק את סירובו לחייב את פיטוריו של הנגבי, בין היתר, בשתי סיבות: האחת היא שדובר אז בממשלת מעבר שימיה ספורים ממילא: "הבחירות בפתח ובית המשפט ערב בחירות נוהג איפוק וריסון גם הוא". השנייה היא שהשר הנגבי היה שר בלי תיק ולא כיהן כשר ביצועי - "אין הוא נושא בתפקיד מיניסטריאלי ביצועי מרכזי". אגב, כיום אין אנו נמצאים בתקופת ממשלת מעבר והשר ליברמן מכהן בתפקיד ביצועי משמעותי ביותר: הוא שר החוץ, תפקיד שהוא בבחינת "כרטיס הביקור" של ממשלת ישראל בעולם.

      סעיפי האישום נגד ליברמן (מערכת וואלה! NEWS)

      שאלה של "חובה ציבורית"

      גם אם לא קמה חובה "משפטית", שאלה היא עדיין האם קמה על השר ליברמן חובה "ציבורית", או "אתית" להשעות עצמו מתפקידו. הוועדה הציבורית לגיבוש כללי אתיקה לחברי הממשלה (בראשות הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון מאיר שמגר והפרופסורים אסא כשר וגבי שלו) הגישה בשנת 2008 את הדוח שלה לממשלה. ועדה זו גיבשה קוד אתי לממשלה. בסעיף 19 לדוח, שכותרתו "ייחוס מעשה עבירה לחבר הממשלה" כתוב כך: "חבר הממשלה ישעה עצמו או יתפטר כאשר רשויות אכיפת החוק מייחסות לו – בהודעה רשמית של מי שמוסמך להגיש כתב אישום, מעשי עבירה חמורים, הפוגעים באמון הציבור בממשלה".

      עולה מן הכתוב כי מבחינה אתית, אין בהכרח משמעות לשלב השימוע. מרגע שמייחסים לשר מעשי עבירה חמורים, קמה חובה אתית על השר להתפטר מתפקידו. מנסחי הדו"ח מציינים כי כלל זה מטיל על חבר הממשלה חובה להשעות את עצמו או להתפטר וכי אם חבר הממשלה אינו ממלא את חובתו – ראוי שראש הממשלה ישקול האם להשעות את חבר הממשלה או להעביר אותו מכהונתו. הוועדה אגב הציעה להקנות לראש הממשלה סמכות להשעיה זמנית של חבר הממשלה והציעה לתקן את חוק יסוד הממשלה כדי לתת לו סמכות כזו.

      אלא שדו"ח ועדת שמגר לא אומץ (עדיין) על ידי הממשלה. על כן הכלל איננו מחייב את הממשלה. אך הרף שנקבע על ידי חברי הוועדה בהחלט מלמד על הרף הציבורי והאתי הנדרש משר בממשלה. כך שמבחינה משפטית, בשלב שלפני השימוע, לא קמה חובה על ראש הממשלה להעביר את השר ליברמן מתפקידו. שאלה לגמרי אחרת היא מה מתבקש מבחינת התרבות השלטונית הראויה במדינה מתוקנת.