זה סופו של כל רודן: עריצים שנתנו את הדין

עדיין קשה להאמין, אבל זו המציאות: חוסני מובארק, עד לפני קצת יותר מחודשיים מנהיג המדינה החשובה בעולם הערבי, נמצא מאחורי סורג ובריח. בשלב זה מדובר במעצר לשבועיים, וגם אותו הוא מבלה בינתיים בבית חולים, אך לפי חומרת העבירות המיוחסות לו - הוראה להרוג מפגינים לא חמושים ומעילה בכספי המדינה בהיקף עצום - ניתן להניח שזה לא יסתיים בכך, ואנו עומדים בפני משפט מתוקשר, שיסתיים כנראה בגזר דין חמור.

האם מובארק היה יכול להימנע מכל זה? בחינה היסטורית זריזה מגלה כי רבים וטובים מהדיקטטורים שהודחו מהשלטון לאורח השנים לא עמדו לדין על פשעיהם. רבים מהם בחרו בפתרון הנוח - יציאה לגלות ובילוי שארית חייהם באתר אקזוטי זה או אחר, ללא דאגות. כך עשה, למשל, נשיא טוניסיה, זיין אל עבדין בן עלי, שהדחתו בינואר הייתה הסנונית שבישרה על ההפיכה העתידית במצרים. בן עלי, ככל הידוע, מבלה כיום את זמנו בארמון בג'דה שבסעודיה. מנגד, היו גם במהלך ההיסטוריה גם דיקטטורים - כמו אדולף היטלר למשל - שלא עמדה לרשותם האפשרות לברוח, והם בחרו בפתרון קל אחר: התאבדות.

אבל היו גם כמה שכמו מובארק, נשארו ועמדו למשפט על פשעיהם - אם משום שלא הייתה להם ברירה, אם משום שהתעקשו להיאבק על "שמם הטוב". ברוב המקרים, זה לא נגמר טוב מבחינתם. אז אם אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה, אנו מביאים כאן, במיוחד עבור החשוד חוסני, כמה דוגמאות למנהיגים שסיימו את דרכם על ספסל הנאשמים.

יותר מכל מנהיג בהיסטוריה, לואי ה-16 ייזכר כדוגמה לשליט יחיד שהופל בהפיכה עממית ונאלץ לתת את הדין, כנראה משום שהיה הראשון. הוא דווקא החל את דרכו על כס המלוכה בצרפת כמלך אהוב, אך שמרנותו וחוסר ההחלטיות שלו - כמו גם חוסר הרגישות של אשתו, מארי "אם אין לחם שיאכלו עוגות" אנטואנט - השניאו אותו בהדרגה, עד לפרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789. הוא עוד הספיק לכהן עוד שלוש וחצי שנים כמלך מקוצץ סמכויות במונרכיה חוקתית, עד שב-1792 ניסה לפתוח במלחמה עם אוסטריה בתקווה שמלחמה תסייע לו לשוב לשלטון יחיד. אולם ב"אסיפה הלאומית" שקמה במהפכה חשדו בכוונותיו, והורו על מעצרו והאשמתו בבגידה במולדת. הוא נשפט, וב-21 בינואר 1793 הוצא להורג על הגיליוטינה, יחד עם אשתו, לקול צהלות ההמון.

ניקולאי צ'אושסקו, ששלט ברומניה במשך 22 שנה, הוא ללא ספק אחד העריצים הידועים ביותר לשמצה בהיסטוריה המודרנית, שהשניא עצמו על עמו ממגוון סיבות: פולחן האישיות הסטליניסטי, הבזבוז העצום של משאבי מדינה על ארמונות ומותרות לעצמו וקידומם של בני משפחתו - ובייחוד אשתו - לתפקידים בכירים בשלטון, ויותר מכל: הדיכוי האכזרי של כל התנגדות על ידי המשטרה החשאית "סקוריטטה". מכל הסיבות הללו, ועל רקע התרופפות הגוש המזרחי כולו, פרצה מרידה נגד שלטונו בעיר טימישווארה ב-1989, שעד מהרה התרחבה למדינה כולה. מכאן התפתחה המהפכה הרומנית די מהר: צ'אושסקו עוד ניסה לארגון כנס תמיכה המוני בבירה בוקרשט, אך בעודו נואם גברו המהומות. הוא ניסה להימלט עםן אשתו במכונית אך השניים נלכדו במחסום, הובאו בפני בית דין מאולתר והואשמו בשחיתות ובפשעים נגד העם הרומני. ב-25 בדצמבר נידונו למוות והוצאו להורג על ידי כיתת יורים.

טכנית, שליט עירק הידוע לשמצה לא הופל בהפיכה עממית אלא הובס על ידי קואליציה בינלאומית, אך לאחר שנלכד בידי האמריקאים הוסגר לשלטון החדש בעירק - ועמד לדין על פשעיו. לא מדובר בנשק להשמדה המונית, שמעולם לא נמצא, אלא פשעיו נגד בני עמו - והם היו רבים: דיכוי זכויות אדם, בזבוז עצום של כספי ציבור וחיי פאר חסרי גבולות לו ולמשפחתו, גרירת עמו למלחמות עקובות מדם (מול אירן ולאחר מכן נגד ארה"ב), ומעשי טבח בבני המיעוטים השונים במדינה, בין היתר באמצעות נשק כימי. ב-30 בדצמבר 2006, לאחר משפט פומבי שנמשך כשנה, הוצא חוסיין להורג בתלייה, על ידי תליין שיעי - ונתן את האות לחגיגות של רבים מתושבי עירק (בעיקר השיעים והכורדים) על מותו של "הקצב מבגדד".

מדינות דרום אמריקה ידעו לא מעט עריצים מושחתים ואכזריים במאה השנים האחרונות. מהשנים האחרונות זכורים במיוחד שניים, שסיימו את דרכם מאחורי סורג ובריח - אוגוסטו פינושה ואלברטו פוג'ימורי.

פינושה עמד בראש החונטה הצבאית ששלטה בצ'ילה בין 1973 ל-1990, והנהיג שלטון אימים שעמד מאחורי לפחות 3,000 רציחות פוליטיות. בין היתר, זכור משטר פינושה בגלל שיטה מיוחדת של הוצאה להורג: זריקת הנידונים ממטוסים. הוא הודח מהשלטון בבחירות דמוקרטיות ב-1990, וב-1998 ויתר גם על תפקידו כמפקד הצבא. באותה שנה נעצר בלונדון, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בספרד, אך לבסוף לא הוסגר אליה. בשנת 2000 הוסרה חסינותו בצ'ילה לצורך העמדה לדין, אך הוא לא נשפט בגלל גילו ומצבו הבריאותי. ב-2006 הוסרה חסינותו שוב, והפעם הוא הושם במעצר בית לקראת הגשת כתב אישום - אך היה זה כבר מאוחר מדי: מקץ כמה ימים, בעודו במעצר בית, מת מהתקף לב, בגיל 91.

ב-1990, אותה שנה בה הודח פינושה, מונה אלברטו פוג'ימורי, בן למהגרים מיפן, לנשיא פרו. במשך עשר שנות שלטונו הצליח להביא את המדינה ליציבות כלכלית - אך נודע בעיקר בגלל הפגיעה הקשה בזכויות אדם. ב-2005, חמש שנים אחרי הדחתו, נעצר בצ'ילה, וכעבור שנתיים הוסגר לפרו. לפני שנתיים נידון ל-25 שנות מאסר לאחר שהורשע בפשעי מלחמה - בין היתר, בתקופת שלטונו הקים יחידות חיסול צבאיות שהרגו לפחות 25 בני אדם שהפגינו נגדו, בהם ילדים. כיום הוא נמצא בכלא, משם הוא יכול לעקוב אחרי החדשות הפוליטיות האחרונות במדינה: בעוד בתו, קאיקו פוג'ימורי, עלתה השבוע לסיבוב השני בבחירות לנשיאות בפרו, בו תתמודד מול אויינטה הומלה.

את הכתבה הזו אי אפשר לסיים בלי המצטרף הטרי לרשימה, עד זה מכבר נשיא חוף השנהב, לורן גבאגבו. פשעו העיקרי של גבאגבו, כך נראה, הוא העקשנות: למרות שהפסיד בבחירות לנשיאות בנובמבר האחרון לאלסנה אווטרה, הוא לא הסכים לוותר על כסאו והשביע את עצמו לכהונה נוספת, בטענה לאי סדרים בקלפיות בצפון המדינה. במשך חודשים הכשיל כל ניסיון תיווך, והתעלם מהאו"ם ומדינות העולם כולו שקראו לו להתפטר. לבסוף, בשבועות האחרונים, פתחו כוחות מורדים בהנהגת אווטרה ובסיוע האו"ם וכוחות צרפתיים במסע צבאי להשתלטות המדינה, שהסתיים אך לפני יומיים בבונקר של גבאגבו באבידג'אן. הוא נתפס, ואווטרה הודיע כי הוא יעמוד לדין על פשעיו - שכוללים גם, לפי החשד, הוראות לבצע מעשי טבח במתנגדיו בשבועות האחרונים.