בין קיפאון מדיני ליציבות: ממשלת נתניהו חוגגת שנתיים

הבוקר (חמישי) מלאו שנתיים לכהונת ממשלת בנימין נתניהו השנייה; למרות הקיפאון המדיני, נראה כי לפחות לעת עתה הקואליציה יציבה. בקואליציה טוענים במרץ שפירוק הממשלה איננו קרוב, אך באופוזיציה טוענים, מנגד, כי כדאי לממשלת נתניהו להתכונן: אנחנו בפתחה של שנת בחירות.

יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, לא מתרשם מהנבואות על סוף כהונת הממשלה הממשמש ובא. לדבריו, "כשהוקמה הממשלה הזאת, הרבה חברי קדימה רצו להיכנס אליה. ציפי לבני אמרה להם שלא יעשו את זה, ושהיא הבטיחה להם שעד סוף שנת 2009 הקואליציה תתפרק ויהיו בחירות". אלקין הוסיף "עברנו את שנת 2009, אז אמרו בקדימה שאין מצב שהממשלה תשרוד עד 2010, או בגלל כתב האישום נגד אביגדור ליברמן, או בגלל שמפלגת העבודה תפרוש, או בגלל מתחים של דת ומדינה".

בנוגע לאפשרות שיוגש כתב אישום נגד שר החוץ, אמר אלקין כי הוא מאחל שלא יוגש כתב אישום. "אביגדור ליברמן הוא פוליטיקאי חשוב. וגם הוא אמר בקולו שאם חס וחלילה יוגש כתב אישום, הוא לא מתכוון להוציא את 'ישראל ביתנו' מהקואליציה, כי זו הקואליציה הטובה ביותר שיכולה להיות בעת הזאת. הקואליציה לא הפסידה אף הצבעה לא במליאה ולא בוועדות. העובדות מדברות בעד עצמן. הממשלה היום יותר יציבה ממה שהיתה לפני שנתיים".

לדברי יו"ר סיעת קדימה, דליה איציק, המצב שונה בתכלית. "אני חושבת שזו שנת בחירות", היא קובעת. "זה באמת רע לישראל, אבל בסיטואציה שנוצרה אין ברירה, זו ממשלה גרועה. הסיבה היחידה שהממשלה רחבה, היא משום שכל פעם מישהו אחר סוחט את ראש הממשלה, שנסחט מאוד בקלות. אחד מסימני אי המשילות של הממשלה הוא הקמת ועדות, וגם דפוס קבוע של זגזוגים מבית החולים ברזילי ועד המע"מ על הפירות והירקות".

איציק הוסיפה כי "בדרך כלל אומרים על ממשלה: בשנה הראשונה היא מושלת, בשנה השנייה היא מתנדנדת ובשנה השלישית היא נופלת. קרה כאן תהליך מוזר שבמהלכו גם בשנה הראשונה הממשלה לא משלה. אתה לא מרגיש שיש כאן בעל בית. זה שלא הפילו אף הצבעה זה קשקוש, כי כשמישהו מאיים על הצבעה ואתה נכנע, יוצא שאתה קונה כל הזמן אנשים בתפקידים. מעבר לזה, צריך לזכור שיש לקואליציה פחות שמונה חברי כנסת".

בתחילת הקדנציה הנוכחית, איציק הובילה קו מאוד ברור לפיו יש להקים ממשלת אחדות לאומית. ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה, הייתה בצד השני של המתרס והתנגדה נחרצות. גם בשנה הראשונה לכהונת הממשלה, איציק עוד ניסתה לנהל מגעים עם נתניהו לכניסת קדימה לממשלה. היום היא כועסת על נתניהו.

"מאוד תמכתי בהתחלה בכניסה לממשלה", היא מסבירה. "עמדתי מול המפלגה שלי ודיברתי עם ראש הממשלה מספר פעמים, אבל אני מרגישה שמשהו עובר עליו. אני לא יודעת להסביר אותו. משהו לא זז, לא מתפקד. מה הוא יכתוב בספר הזיכרונות שלו? זה מדהים כמה יש לו פוטנציאל להיות האיש החזק שמוביל דברים, ובסוף הוא מתברר כאיש הכי חלש".

לעומת "האיש החלש" שאיציק מדברת עליו, אלקין בוחר להדגיש את הרפורמות שהממשלה ביצעה. "כשאתה משווה איפה המדינה היתה לפני שנתיים ואיפה היא היום, אתה רואה איזו כברת דרך ארוכה עברנו, ואתה מבין איפה אנחנו", הוא אומר.

אלא שאת כברת הדרך כל אחד רואה לפי עמדותיו. אלקין מציג דוגמאות מהתחום המדיני, הביטחוני והכלכלי, שמוכיחות לטענתו את הצלחת הממשלה. בנושא המדיני, הוא אומר, ממשלת נתניהו הצילה את מדינת ישראל רגע לפני הנפילה לתהום.

לדבריו, "הממשלה הקודמת שמה על השולחן הצעה ישראלית לחזור פחות או יותר לגבולות 67' וחלוקת ירושלים. הממשלה הנוכחית עצרה את ההידרדרות. אם היינו ממשיכים במסלול בו אולמרט ולבני הובילו אותנו, המדינה הייתה משלמת על כך מחירים מאוד כבדים".

גם הישגים בנושא הכלכלי-חברתי מהווים דוגמא להצלחת הממשלה. "כותרות העיתונים בישרו לפני שנתיים על מאות אלפי מובטלים בתוך חודש", אמר אלקין. "היה רגע שראש הממשלה שאל אם אולי כל זה לא כדאי. אם זה לא הולך, ניתן לציפי לבני. בואו נראה אותה מתמודדת עם זה. בסוף אמרנו שכמובן שלא נעשה זאת, ושהאחריות מחייבת שניקח על עצמנו את המלאכה, ולא רק שהאבטלה לא גדלה, היא קטנה", מוסיף אלקין.

איציק מעלה סוגיה שפחות אוהבים לשמוע בממשלה – עליות המחירים. אומנם אלקין אומר שעליות המחירים נבעו מסיבות שאינן תלויות בישראל, אולם איציק מזכירה כי עליית המסים דווקא קשורה להחלטות הממשלה. "נתניהו הוא היחיד שהעז לומר לפני הבחירות 'אני לא אעלה מסים'. ולמרות זאת, מה שמאפיין את הממשלה זה שנתניהו הוא 'ראש ממשלת המסים', ואין סיבה לכך. זה נובע מכך שאין מדיניות כלכלית מרסנת. כל אחד בא ודוחף ולוקח, ומישהו צריך לשלם את זה - האזרח. לכן אין כמעט מקום שלא נכנסו לתוך הכיס שלנו: תחבורה ציבורית, דיור, מים, ארנונה".